מחפשים את התרופה

קודם כל, אני רוצה לתקן טעות שהופיעה בכתבה של פתיחת העונה. במקור היה כתוב "קבוצה מדנבר תתמודד על האליפות", ובכתבה הופיע בטעות שהדנבר ברונקוס ישחקו בסופרבול. הכוונה היתה כמובן לקולורדו רוקיס, ותודה לאמיר (בחור מסכן, אוהד של המטס) שהסב את תשומת ליבי לטעות. ואם אתם שואלים למה גם אני מכניס משחק משעמם כמו בייסבול לכתבה, אולי זה משום שיש במקרה הזה דווקא קשר הדוק לפוטבול.

כרגע נראה שהרוקיס ישחקו מול קליבלנד, והם מנסים לארגן את ג'ון אלוויי למשחקים בג'ייקובס פילדס. יש שמועות שהם גם מנסים להביא את מרטי שוטנהיימר למגרש, ואם הם מחפשים אותו כדאי שיבדקו עם פט בולן. יש לי הרגשה מוזרה שהמספר של מרטי נמצא אצלו בספיד דייל.

טוב, נחזור לעניינינו. בשבוע שעבר הדאלאס קאובויס עשו מה שאף קבוצה לא הצליחה לעשות לטום בריידי. הם הגיעו אליו והטרידו אותו, מה שלא הפריע לו לתת משחק מדהים, כולל דרייב בלתי נשכח ברבע השלישי שבו בלי משחק ריצה הוא פשוט חתך את הגנת הבויס. היה ברור שהוא ימסור, גם ממרחק של יארד אחד מהאנדזון, והוא אכן מסר, כמובן לשחקן שאף אחד לא מכיר, והחזיר את היתרון לפטריוטס.

דאלאס הוכיחה שהיא לפחות קבוצה שראויה להתמודד באותו מגרש עם אחת משתי הגדולות, אמנם לא יותר מזה, אבל זה עדיין הרבה יותר ממה שרוב הקבוצות יכולות להגיד. מספיק להסתכל על איך טמפה ביי נראו מול הקולטס לפני שבועיים ואיך הם נראו מול סיאטל השבוע כדי להבין עד כמה מדובר בליגה של נתניה ועוד 15 (או פאטס וקולטס ועוד 30).

לראשונה העונה ניו אינגלנד הייתה בפיגור במחצית השניה, לראשונה העונה הגנת היריב הוציאה באופן יזום את אלמנט הריצה מניו אינגלנד, ועדיין, יותר מכל, זה לא היה כוחות. כי לפטריוטס יש יותר נסיון, הרבה יותר. יותר מכל המשחק הזה הזכיר את המשחקים בין ניו אינגלנד לאינדיאנפוליס, לפני שדאנג'י הפנים שהדרך היחידה להתמודד עם הפאטס היא לא לוותר ולצאת מהקופסה. בפיגור של שני טאצ'דאונים, ממרחק נגיעה מהאנדזון, וייד פיליפס העדיף לבעוט לשער שדה שהשאיר את ההפרש על 11 נקודות, שמכריח את הגנת הבויס לעצור את ניו אינגלנד פעמיים. בריידי ובליצ'יק פירשו את זה נכון, וכמו כרישים שמרגישים שיש דם במים הם יצאו קדימה במטרה וסגרו עניין.

היתה לנו גם את ההופעה המרשימה של ויני טסטרוורדי. בלי לשחק חודשיים, עם שחקנים חדשים ולא מוכרים בכלל, ויני טי פתח את המשחק עם 8 מסירות מדוייקות מתוך 9. כמו שמזכירים לנו במידל איסט, האיש קוסם, ומגיע לו הרבה כבוד על איך שהוא משחק בגיל 43 ובקבוצה חדשה. הוא בוודאי עדיף, גם היום, בעשרות מונים על פני רטאי שאליו נאלצו באריזונה לעבור. ובכל זאת, המשחק הזה היה תעודת עניות לליגה. נכון שהאין הגנה באריזונה עזרה, ועדיין, אין שום הצדקה לעובדה שויני הפך ביום ראשון האחרון לקוורטרבק המנצח המבוגר ביותר.

אנחנו, בכל מקרה, נזכה לראות בשבוע הבא את המפגש הישיר בין שתי ההגנות הפשלונריות משבוע שעבר, כשפוקס יראו לנו את אריזונה נגד וושינגטון, שהפלת הכדורים מהידיים של הקורנרים שלה התחרתה רק בהפלת הכדורים מהידיים של הרסיבר הראשון שלהם, סנסטנה מוס.

במשחק המקביל בערוץ הנוצרי תהיה הזדמנות לראות את איליי מאנינג והניו-יורק ג'יאנטס נגד סן-פרנסיסקו, כנראה שוב עם אלכס סמית'. נוכל לראות כוכבי על כמו פרנק גור ופלקסיקו בורס. הסליחה מראש עם אוהדי ארבע הקבוצות הללו. האמת, גם אין מי יודע מה מבחר אחר לראות במשחקים המוקדמים, כך שביום ראשון הקרוב לא צריך לבטל תוכניות, אפשר להישאר בעבודה עד מאוחר. זה לא שנפסיד משהו בטלוויזיה (ואחרי השבוע שעבר די נשבר מלראות פוטבול במחשב).

בחלק השני של הערב דאלאס תנסה להתמודד מול קבוצה שיש לה משחק ריצה ודווקא המסירה לא כל-כך עובדת לה, אבל אנחנו נזכה לראות את הקרב הגדול בין הג'טס לבנגאלס. שתי הקבוצות שמדי שבוע עושות כמיטב יכולתן להפסיד את המשחק, ושתיהן הוכיחו שהן די טובות בתחום הזה. מצד אחד, הנפילה של סינסינטי עם כזאת סוללת כוכבים נוצצים הרבה יותר כואבת ומרשימה, אבל מצד שני, הפסד של הג'טס האומללים יבטיח לפטריוטס את הפלייאוף עוד לפני נובמבר. מי יותר לוזר? איזו מהקבוצות מתפרקת יותר בקלות? תשובות ביום ראשון, בשעה עשר בלילה, על מסכי הטלוויזיה שלכם.

ואפרופו קבוצות אומללות שלא מממשות את הפוטנציאל ומתפרקות, ברוכים הבאים לסאנדיי נייט. שני משחקי הלילה יפגישו השבוע קבוצות שחוזרות משבוע חופש. בדר"כ שבוע חופש נועד לתת קצת מנוחה לגוף, זמן התאוששות וזמן לעשות טיפה שינויים והתאמות, אבל לאור איך שהגנת הריצה של דנבר נראתה לפני החופש, הסיכוי היחיד שלה להאט קצת את ווילי פארקר נובע מהעובדה שהוא נמצא בקבוצת הפנטזי שלי.

המשחק השני יחזיר את הקולטס למקום הפשע. בשנה שעברה, אחרי הרבה משחקים צמודים שתמיד הלכו לטובת אינדיאנאפוליס, ג'קסונוויל התפוצצה ורצה עד שהמחוג נעצר על 17:44, במשחק ששבר שיאי ריצה של הג'גוארס (חיוביים) ושל הקולטס (שליליים). השבוע הקולטס נחו וניצלו את הזמן לתת לכל הפצועים שלהם להבריא, ובראשם לבוב סאנדרס שהיה חסר מאד בהגנה גם בשנה שעברה, ומנגד הג'אגוארס נחו על המגרש מול יוסטון, אבל פרד טיילור לא בריא.

בשבוע שעבר ניסיתי לתת עצות לדאלאס איך להישאר צמודים לצמד שמוביל את הליגה, והפעם תורה של ג'קסונוויל להוכיח שהיא שייכת לצמרת הגבוהה בזכות. אבל המשחק הזה יהיה שונה מהותית מהמפגש בין ניו-אינגלנד לדאלאס, כי הפעם ייפגשו שתי קבוצות שמכירות אחת את השנייה היטב ושמשחקות באותו בית.

הניצחון בשנה שעברה היה חשוב לביטחון של הג'אגוארס, שהוכיחו שהם מסוגלים לנצח את היריבה הגדולה שלהם. הם לא צריכים לקבל המלצות על איך להתמודד מול הקולטס. הם צריכים לרוץ, לשלוט בשעון ולנצל את המיס-מץ' שיש להם בהגנה כדי להגיע לפייטון כמה שיותר פעמים. עד השנה הם תמיד הצליחו לבצע את תוכנית הפעולה, אם כי לרוב זה עזר רק כדי להישאר צמודים, אבל בכל מקרה הבעיה שלהם השנה היא משולשת.

קודם כל, הקולטס זכו בשנה שעברה בסופרבול, והם מאמינים בעצמם. מעבר לכך, בוב סאנדרס ישחק, ואיתו הגנת הריצה של אינדי נראית הרבה יותר טוב. אבל הבעיה הכי גדולה שלהם היא שחקן שבכלל לא ישחק ביום שני, טום בריידי שמו. בריידי בדרך לשבור את שיאי הטאצ'דאון של פייטון, ובדרך לעונת ה-MVP הראשונה שלו (כן, בעונה הרגילה הוא מעולם לא זכה בתואר הזה). בתחילת נובמבר שתי הקבוצות הללו ייפגשו, ואחרי תצוגת התכלית של הקבוצה הבוסטונית בשבוע שעבר, פייטון יגיע מפוקס במיוחד, במטרה להוכיח בשידור חי לכל אמריקה שהוא הקוורטרבק מספר אחד בליגה. ואין הזדמנות טובה יותר מאשר מול ההגנה שגרמה לו כמעט הכי הרבה צרות בליגה.