רוחות של פרידה

באו: דרק פישר (שחקן חופשי, מיוטה), ג'באריס קריטנטון (בחירה 19 בדראפט), קובי קארל (חתם כשחקן חופשי אחרי שלא נבחר בדראפט).

הלכו: סמוש פארקר (שחקן חופשי, עבר למיאמי), שאמונד וויליאמס (עבר לולנסיה), אהרון מקי (פרש).

חמישייה: פישר, קובי בריאנט, לוק וולטון, למאר אודום, אנדרו ביינום (קוואמי בראון).

ספסל: קריטנטון, ג'ורדן פארמר, קארל, סאשה וויאצ'יץ', מוריס אוואנס, ולדימיר ראדמנוביץ', בריאן קוק, רוני טוריאף, כריס מיהם, קוואמי בראון.

מאמן: פיל ג'קסון (עונה שלישית אחרי החזרה ללייקרס, ושמינית בסך הכל).

מאזן בעונה שעברה: 42 ניצחונות, 40 הפסדים. הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפיניקס.

אליפויות: 14 (ו-14 סגנויות...).

בשנה שעברה הלוס אנג'לס לייקרס הצליחו לעבור מסטטוס של קבוצה בתנופה לסטטוס של קבוצה בהמתנה. הקרדיט לפיל ג'קסון הלך ודעך ככל שהעונה התקרבה אל סופה, ובמקביל לסדרת פציעות ארוכה וטורדנית, הקבוצה סיימה את העונה בנמנום, בחצי הילוך ובאנמיות מרגיזה. בפלייאוף הצהובים סגולים לא הצליחו לחזור על ההופעות המרשימות משנה קודם לכן מול פיניקס והודחו אחרי חמישה משחקים לא מרשימים.

שאלת השאלות בכניסה אל הקיץ הנוכחי הייתה כמה זמן המצב הזה יכול להימשך, כאשר הלייקרס הנוכחית לא הולכת לשום מקום. רכש לא נעשה (אלא אם כן מישהו מאמין שדרק פישר יציל את המולדת), הדראפט לא הביא בשורות מרחיקות לכת (בחירה נמוכה בגלל ההצלחה היחסית בכל זאת בשנה שעברה) ורמת הסבלנות של קובי בריאנט הלכה ונשחקה עד אשר הוא התפוצץ בסדרה של התבטאויות קשות נגד המועדון ותוך הבעה של רצונו המוחלט לעזוב. אחר כך קובי חזר בו, התרכך, ונכון להיום השתכנע, לפחות פומבית, להישאר ולהמתין.

להמתין למה? לא ברור לאף אחד. אולי בלייקרס יודעים משהו שאנחנו לא, אבל נכון לעכשיו אף אחד מהשמות הגדולים שהוזכרו כמועמדים להגיע – אנדריי קירילנקו, שון מריון, ג'רמיין א'וניל, צ'ונסי בילאפס, ג'ייסון קיד - לא ישחק בלייקרס, מה שמסכם את הקיץ שעבר על הקבוצה כעגום למדי. בסיבוב נוסף של הפרשה הבלתי נגמרת בהוליווד סיפר בשבוע שעבר הבעלים של הקבוצה, ג'רי באס, כי הוא לא שולל אפשרות לטרייד על קובי, אם במהלך העונה יתברר שהקבוצה מקרטעת קובי, בתגובה (או שלא), שלח את העיתונאים אל באס כדי לענות על השאלה האם דרכו בקבוצה באה אל קיצה. ככה שאפשר להתרשם שהמצב בגזרת קובי רגיש, שלא לומר על כרעי תרנגולת.

שאלה בוערת נוספת היא מה מצבם הפיסי של השחקנים אשר אמורים למשוך את הלייקרס בכל זאת כלפי מעלה. למאר אודום החמיץ בשנה שעברה כמעט חצי עונה ורק במאי האחרון נותח בכתף, כך שלא ברור אם יהיה כשיר לחלוטין בתחילת העונה. לוק וולטון, אשר נהנה מעונת פריצה והיה מנקודות האור בקבוצה, סבל אף הוא מפציעות חוזרות ונשנות בחצי העונה השני, ולפי דיווחים ממחנה האימונים הוא פצוע גם כעת. גם ועידת הסנטרים של הלייקרס לא נהנית מבריאות טובה, וקוואמי בראון וכריס מיהם הם פשוט סימן שאלה אחד גדול.

החדשות הטובות? קובי עדיין בלייקרס, נכון להיום, וזה אמור לשמח את האוהדים, לפחות עד שיוכח אחרת. לפי הדיווחים מן המחנה, קובי הוריד במשקל ואמור לפתוח את העונה בכושר לא רע. אם וולטון ואודום יהיו בריאים, ללייקרס יש תמהיל סביר בהחלט של צעירים וותיקים, ובהתחשב בעובדה שהפעם אף אחד לא מצפה מהם לשום דבר, צפויה בסך הכל שנה של שקט תעשייתי ואפשרות לתת לצעירים הרבים בקבוצה עוד שנה להתפתח ולהוכיח את עצמם. כל זה נכון כמובן עד אשר יקרה אחד משניים - בכל זאת מישהו בחדרים האחוריים של ההנהלה יתעורר ויבצע טרייד משמעותי, או שקובי יקום בוקר אחד על הצד הלא נכון, ומשם ייכתב פרק חדש בספר דברי הימים.

בלייקרס של השנה יש מעט מאד דברים ברורים, אבל מה שברור יציב כסלע. קובי שיחק כמעט 40 דקות לערב בשנה שעברה (רביעי בליגה בקטגוריה הזו), ואם יישאר בריא, ובכלל בקבוצה, הוא צפוי להישאר על המגרש זמן דומה גם השנה. אודום, ככל שיחזיק, יראה פרקט כמעט ללא הפסקה וגם לוק וולטון ישחק ככל שגופו הצנום ירשה לו. מעבר לזה, הכל פתוח. עמדות הפוינט גארד והסנטר של הקבוצה מציגות שתי ועידות שחקנים, אשר כולם לא מספיק טובים ולא ניתן לדעת מי מהם יקבל את נתח הדקות העיקרי, אם בכלל יהיה נתח כזה. כריס מיהם, קוואמי בראון ואנדרו ביינום אמורים לחלוק בעמדת הסנטר, כשבראון ומיהם תלויים בעיקר בבריאותם הרופפת, וביינום יצטרך לשקם משהו מן האכזבה שרשם במחברת של פיל ג'קסון בעונה שעברה.

ג'ורדן פארמר, דרק פישר, ג'באריס קריטנטון וסאשה וויאצ'יץ אמורים לחלוק את עמדת הרכז, כאשר פישר אמור לפתוח את העונה עם המפתחות ביד, אך תפקידו צפוי ללכת ולהישחק ככל שהעונה תתקדם, לטובת התקדמות הצעירים. מוריס אוואנס יחליף את קובי, בסופי רבעים או בגארבג' טיים, ומדי פעם גם את לוק וולטון. בין לבין אוהדי הלייקרס יראו ניצוצות של אנרגיה מרוני טוריאף ובריאן קוק, וימשיכו לחלום על פריצת דרך של ולדימיר ראדמנוביץ', שקרוב לוודאי לא תגיע.

מבחינת סגנון המשחק, אנחנו לא צפויים לראות שינוי משמעותי, כאשר המשולש של פיל ג'קסון אמור להמשיך ולהוות את ליבת המשחק של הקבוצה ואת מקור כוחו של לוק וולטון, הנחשב לחביבו של ג'קסון עקב התאמתו לשיטה ומשחקו החכם. הלייקרס תמשיך להיות קבוצה המתבססת על משחק הגנה קשוח, גם מכיוון שפרט לקובי (מלך הסלים של הליגה עם 31.6 נקודות למשחק בעונה האחרונה) אין בקבוצה איזה כוח אש התקפי משמעותי במיוחד, וגם בגלל שהסגל מורכב משחקנים אשר באוריינטציה שלהם בנויים טוב יותר למשחק איטי יחסית.

מועמד לפריצה: הלייקרס משופעים בשחקנים צעירים שצריכים לנצל את מצבה השברירי של הקבוצה על מנת להוכיח שהם שווים מקום בקבוצת NBA. מעל כולם נראה שג'ורדן פארמר הכי קרוב לסטטוס של "עונת פריצה", כיוון שהתחרות שלו על עמדת הפוינט גארד באה בעיקר מפישר הוותיק ומהרוקי קריטנטון, שעם כל הכבוד לכישרונו, עדיין ככל הנראה אינו מוכן לרמות הגבוהות של הליגה. בקבוצה מצפים מפארמר להשתלט כבר העונה על העמדה.

מועמד לדעיכה: למעט בריאנט ואודום, אין בלייקרס שחקנים אשר ניתן לייחס להם מעמד חשוב מספיק כדי לדבר על דעיכה, ולא נראה שבריאנט ואודום ידעכו. על כן המועמד שלי הוא דרק פישר, אשר בגיל 33 הוחזר ללייקרס מיוטה כדי לחנוך את הצעירים ולתרום לאווירה הטובה, אבל לא כדי להוות את העתיד של עמדת הפוינט גארד. בנוסף, פישר מתמודד עם בעיות אישיות לא קלות. בהחלט ייתכן שהשנה נראה את הלייקר הוותיק הולך ומאבד ממעמדו, והופך רשמית לשחקן ספסל בקבוצה.

תסריט אופטימי: הלייקרס מפתיעים את עצמם ומשחקים כדורסל כמו שקיוו לראות מהם לפני שלוש שנים. קובי ואודום הופכים לחברים הכי טובים, לוק וולטון בעיקר נשאר בריא, ואנדרו ביינום בולט מעל שאר וועידת הסנטרים ומתחיל להראות משהו מן הכישרון הגדול שייחסו לו. הלייקרס מגיעים לפלייאוף ממקום טוב באמצע השמינייה, ואפילו מקבלים את הכבוד להיות מודחים פעם נוספת על ידי פיניקס, הפעם בחצי גמר המערב.

תסריט פסימי: קובי מתעורר בשני לנובמבר ולא בא לו לראות שוב את אודום. לוק וולטון מחליט שיותר חשוב להתרכז בלעשות תואר שלישי במדעי המשולש, ועידות הסנטרים והגארדים מושבתות עקב שביתה עד להודעה חדשה, והאוהדים מתחילים להתעניין מי הפרוספקטים המעניינים בדראפט הקרוב.

תחזית: הלייקרס שוב ייראו לא רע, בסופו של דבר. קובי ואודום הם עדיין שילוב קטלני בכל קנה מידה, ושאר הצוות המסייע מספיק טוב, ובעיקר מספיק גאה, כדי לספק ללייקרס את הדלק לעוד עונה של 42-44 ניצחונות. זה שווה בערך מקום שישי או שביעי במערב, ולכן גם העונה הלייקרס מועמדים לנשור אחרי סיבוב אחד בפלייאוף.