שאלוהים יעזור להן

השמות הבולטים:

גליל עליון :יוגב אוחיון, דורון שפר, גילי מוסינזון, מייק קמבל, קליף בראון.

גלבוע/עפולה: עמית בן דוד, חנן קולמן, למונט ג'ונס, ג'רמיין הול, טונג'י אווג'ובי.

רמת גן: שמוליק ברנר, אורי יצחקי, אלישי כדיר, בריאן טולברט, מייקל קיובלר, בנט דיוויס.

אשקלון: יובל נעימי, פפי תורג'מן, יריב יצקן, מושון יעקוסי, קורי קאר, אייץ' אל קולמן, ווין וואלאס.

בעידן החוק הרוסי, שהפך את השחקן הישראלי לחיוני אך נדיר כל כך מחוץ לליגות בבלגיה או בצרפת, נאלצות הקבוצות הישראליות הצנועות לאלתר. לפתע, חזרת הפורש הסדרתי דורון שפר לגליל עליון נראית כמו סגירת מעגל, הקאמבק בהתנדבות באשקלון של פפי תורג'מן (שמתקרב ל-40) מדיפה ניחוחות רומנטיים ואורי יצחקי, שבע פציעות ואכזבות, הופך לבורג קריטי כל כך בעירוני רמת גן.

אם לא יקרו הפתעות או ניסים ספורטיביים בלתי צפויים, ארבע הקבוצות שלפניכם יאיישו את מרתפי ליגת העל. הפועל גליל עליון, אפופה ברוחניות של דורון שפר, תבנה על רוח הנעורים של יוגב אוחיון, הרקורד של הסקורר מייק קמבל והתקווה למציאות בגזרת הזרים, כפי שעשתה לפני שנה עם טרה סימונס וקני אדלקה. הפועל גלבוע/עפולה תדגיש שוב את הול ואווג'ובי, תהנה מהאחריות והיציבות של עמית בן דוד, ותקווה שלמונט ג'ונס המנוסה ואיבקווה הצעיר יתנו אימפקט חיובי.

ברמת גן, עם זרים אלמוניים (קיובלר ודיוויס) וישראלים אפורים כמו שמוליק ברנר, אורי יצחקי וניר כהן, בונים על ההגנה והקבוצתיות כאסטרטגיית-על. ואשקלון? זירת הקרבות של הקיץ האחרון תנסה לפגוע בזרים שיחברו לקורי קאר, וערבב את הדבק שאמור לחבר את נעימי, דוידי ויעקוסי עם תורג'מן ויצקן.

כמו ראשון לציון בקיץ הקודם, גם בגליל גילו הקיץ את המחיר הכואב של ההצלחה. המאמן עודד קטש נחטף למכבי תל אביב, טרה סימונס בחר בשדה התעופה מונית לכסף הגדול של הפועל חולון, וללא סשה בראטיץ' וקני אדלקה נשארה הקבוצה הצפונית עם יוגב אוחיון ואבי בן שימול בעמדת הגארד, גילי מוסינזון בפורוורד והמנהל עמית גל כממציא הפטנטים.

עד כה, נראית פתיחת העונה של הגליל דומה מאוד לקודמותיה, שנפתחו בדשדוש ובחילופי זרים סדרתיים בשל סקאוטינג מעורר תהיות. אקינה אוביקווה כבר שוחרר, מחליפו ברייסון מקנזי אפילו לא הספיק לפרוק מזוודה וארון ניקסון, מהקלעים הבולטים בהכנה, שבר את רגלו ולא יישאר. התרומה התקפית תתבסס לעת עתה על מייק קמבל הותיק, שהחליף במהלך בזק את המניה הבטוחה טרה סימונס, וקליף בראון, שהתגלה כנמוך בכמה סנטימטרים ממה שראו בגליל בקלטות. ללא קלעי ישראלי טבעי, ועם סימן השאלה הגדול סביב שני המתאזרחים האלמוניים (איבן היימס וג'וש ניגוט), צפויה למאמן אלי קנטי (שמונה במפתיע למרות שנים בהן היה מחוץ לכדורסל הבוגרים) עונה לא פשוטה, במיוחד לאור העומס הצפוי בשל הטיסות השבועיות לאירופה בראשון ושלישי.

אלא שיש פיתרון באופק. אם החיבור בין דורון שפר ואויר ההרים יניב קאמבק ראוי של האייסמן במיל', יכולים בקבוצה הצפונית לבקש מהווטראן לשאת תפילה לכיוון מחנות ה-NBA שיסתיימו בסוף אוקטובר. כי שני זרים איכותיים, כך למדו בגליל גם בעונה שעברה, עושים את ההבדל בין צמרת ותחתית.

וידוי קטן: עזיבתו של גוני יזרעאלי לחולון כבר בראשית הקיץ נראתה כמו תחילת הסוף של הקבוצה הרומנטית מעיר הגרעינים, זו שהגיעה ברגע האחרון ועם תקציב נמוך, אבל סיימה במקום השישי בזכות שני שחקני לאומית (יזרעאלי וג'רמיין הול) שהפכו ללהיט של הליגה הבכירה, וקהל רעב במיוחד.

אלא שאת הקיץ הזה, שהתחיל הפעם מבחינתם בזמן, ניצלו בעפולה עד תום. ראשי המועצות נתנו עוד כתף בתקציב, הול, טונג'י אווג'ובי וגור פורת נשארו, ובעמק הצליחו להתמודד אפילו עם ההברזה המהירה של ליאור ליובין. גם העזיבה של יזרעאלי וסוכר, שתרמו הרבה מהירות ואסיסטים, נפתרה על ידי צירופם של עמית בן דוד המנוסה וחנן קולמן, שהופיע, מסתבר, אפילו במחברת של נוון ספאחיה.

אלא שלמאמן אבנר יאור, שהחליף את דני פרנקו שרשום על הצלחת העונה החולפת, צפויים לא מעט קשיים שיעיבו על האופוריה המוקדמת. ההסתמכות על התפוקה ההתקפית של ג'רמיין הול עשויה להניב בעיות, טונג'י אווג'ובי לא התלהב לשמור גם כשהיה צעיר ובריא יותר, ולמונט ג'ונס כבר עשה אילו אלו צרות בעבר, אפילו בהיקף גדול יותר מקשורות לאקינה איבקווה בגליל. חמישה זרים בקבוצה קטנה, עם תיק של הצלחה מפתיעה מהעונה הקודמת, הם אתגר לא פשוט. אם בעפולה יצלחו אותו, הכדורסל שלנו רק ירוויח.

על פניו – הסיכויים נגד רמת גן. התקציב נמוך מהשנתיים הקודמות, הרכש הישראלי הבולט מורכב משחקן משתקם וגבוה מזדקן, ובעמדת המאמן ניצבת דמות אלמונית במיוחד בביצה המקומית. ועדיין, דווקא שינוי הקונספציה הזה עשוי ליצור רמת גן אחרת, שונה כל כך מהקבוצה האנמית וחסרת החן של השנתיים האחרונות.

מינויו של רובי בלינקו, שועל לאומית ותיק ללא ניסיון מוצלח בליגה הבכירה, גרם ללא מעט שאט נפש בקרב המאמנים הישראלים. אלא שאם האיש שחיבר חבורות אלמוניות כל כך לקבוצות נושכות וגאות יעשה זאת גם בליגת העל, נקבל טעימה מהכדורסל הישראלי הישן, האגרסיבי והלוחמני, זה ששונה כל כך מכדורסל הסקוררים האמריקאים ששולט פה כבר שנים. גם רמת גן, שחיה בשנות ה-90 על סקוררים חד פעמיים כמו מילטון וגנר וג'יי ג'יי יובנקס, תוכל סוף סוף לחייך.

אך כאמור, נקודת הפתיחה של רמת גן אינה מבטיחה. אורי יצחקי, גם הוא סוג של הימור, נפצע כבר בתחילת ההכנה, זר אחד (דני ורני) כבר הוחלף ואחר (בריאן טולברט) צורף רק לאחרונה משיקולי תקציב. כקבוצה ללא שמות מרשימים, על הפרקט או על הספסל, תוכל רמת גן לשרוד רק עם חיבור קבוצתי והגנה יוצאת דופן מצד לוחמים כמו שמוליק ברנר, דורון קרמר וניר כהן. וכשבלינקו מדבר על סיירת מטכ"ל – לזה בדיוק הוא מתכוון. אחרי הכל, גם הוא יודע שזהו סיכוי ההישרדות היחיד של הקבוצה שלו.

הרבה דברים טובים לא קרו באשקלון בשנה האחרונה. הקבוצה שנגעה לא מזמן בארבע הגדולות, כבר ראתה את עצמה משתדרגת ןמתייצבת עם בעלים מנוסים והצהרות גדולות, אבל אחרי עונה של דשדוש מדכא בתחתית כמעט וקיפדה את חייה בשל מאבקים פוליטיים אינסופיים. עכשיו הגיע הרגע לאסוף את השברים.

למזלה של אשקלון, מיעוט האפשרויות בכדורסל הישראלי לא ממש פגע בה הקיץ. החיזוק הישראלי שיועד לה, יובל נעימי, דרור דוידי ומושון יעקוסי, חתמו לבסוף בקבוצה, ואם הצטרפותם של יריב יצקן ופפי תורג'מן תתרום ניסיון ומוטיבציה ולא קרבות אגו, המאמן עופר ברקוביץ' יכול עדיין להאמין. עם שני זרים טובים, שיצטרפו לקורי קאר ואייץ' אל קולמן, אשקלון תוכל אפילו לברוח מהתחתית מוקדם.

אלא שכרגע, הכל בדרום בנוי על "אם". נכון לכתיבת שורות אלה הזרים הנוספים הם פיל גוס ו-ווין וואלאס, אבל זה לא סופי, פפי תורג'מן בכדרורים ראשונים מאז החזרה לפארקט, ואפילו את הפוטנציאל לקאמבק של הקהל האשקלוני קשה עדיין לאמוד. אבל הנה קצת אופטימיות: בליגת המעלית של ישראל מספיקים שלושה משחקים טובים כדי לשנות לחלוטין את המומנטום. עם קצת מזל, גם לאשקלון זה יקרה.

גלבוע/עפולה עברה את הקיץ היציב והמאוזן ביותר, אבל אשקלון מחזיקה במאמן המנוסה ביותר בקרבות תחתית (עופר ברקוביץ'). מסורת ההצלחות של גליל עליון מנצחת לפעמים כל הסבר לוגי, אבל זמן האוויר האינסופי הצפוי לה השנה ביול"ב קאפ יעניק יתרון טריות משמעותי ליריבותיה לתחתית. לגלבוע/עפולה זרים טובים ומוכרים, אבל כפי שהוכיחה הגליל בעונה שעברה – לא כך מגיעות ה"מציאות" שלוקחות אותך קדימה באמת.

רמת גן צפויה להציג קבוצה מגובשת במיוחד, אבל לא ברור אם יהיו לה מספיק כלים כדי להילחם. והזרים? הם עוד ינחתו וימריאו, ידברו ויצהירו, ובסופו של דבר ישפיעו על חלק ניכר מההתפתחויות. נכון לעכשיו, באשקלון ורמת גן צריכים להיות מודאגים יותר מהאחרות– לפחות עד הג'אמפ הראשון.