דרבי קטן

"נו, מה יהיה?", שאל אותי בוב. "דבר מהר אני בדרך לפגישה, אני בלי דיבורית ואני מקווה שאני אצליח להגיע לפני סוף המשחק". "מיורה יהיה?". "מי זה מיורה?", שאלתי אותו. "מיורה יחזקאל! מנהלה האגדי של בית"ר תל אביב". "בוב, תתרכז בנהיגה, חוזרים לכדורסל. עזוב אותך עכשיו מהכדורגל, הפועל אוסישקין, הקבוצה של האוהדים. אתה חבר עמותה בוב, תתעורר". חתכתי אותו בזמן לפני שיתחיל להעלות לי מן האוב את לוניה דבורין, קיש רומנו וסגל מוכר הפרחים האלמותי ("קנה פרח לגברת שחק אותה טרוולטה"), מי שנודע כנהג המיתולוגי של המונית שהסיעה את כל אוהדי בית"ר תל אביב למשחקי החוץ והבית.

את בוב הכרתי באוסישקין בשלהי עונת 96/97, עונה קשה ובלתי נשכחת. פעם ראשונה בהיסטוריה שהפועל תל אביב יורדת לליגה השנייה, כשמבחינתי מאז היא לא חזרה. דימיטרי היל, זופי אבדיה, ארי רוזנברג גילי מוסינזון יואב בר ואנוכי, שחקן זוטר בשלהי קריירה קצרה. בסיבוב השני, כשהסוף כבר היה קרוב, הקהל התחיל להגיע, כאילו בכדי לתת כבוד אחרון. סיכה אי אפשר היה להכניס אז לאוסישקין שעתיים לפני כל משחק ואני נכנסתי לבעיה קשה - איך אני מכניס את החבר'ה מגבעתיים?

לאחר נפילת האימפריה הרמת- גנית בכדורסל החלה אז נהירה לא סלקטיבית של אוהדים אדומים חסרי קבוצה לכיוון אוסישקין (מזכיר לי משהו...). בשנת 92/93 גמר גביע המדינה- הפועל תל אביב נגד הפועל גבעתיים. במהלך המשחק היו ביציע 8,000 אוהדים אדומים מתל אביב ו – 2,000 אדומים מגבעתיים, בזמן הנפת הגביע היו 10 אלפים אוהדי הפועל תל אביב ביציע.

עכשיו המשטרה לא מכניסה אף אחד. הפתרון : ירידה חמקמקה לחדרי ההלבשה בזמן החימום, פתיחה מהירה של דלת החירום האחורית ממפתח ש"השאיל" לי ח' מנהל האולם ויאללה, חבר'ה - תתערבבו ביציע. "מי זה?", שאלתי את פיטר, מנהיגם הרוחני של החבר'ה שטוען שהוא תמיד היה אוהד הפועל תל אביב, בעודי מצביע על בחור רמת-גני בלתי מזוהה. "זה בוב", הוא ענה.

לתמיהתי לפשר שמו של הלה הסביר לי המנהיג: "גבר נאה, שיער בריא, מזכיר לחבר'ה מאוד את בובי יואינג מדאלאס". "נראה יותר כמו סו אלן", חשבתי. דאלאס, אותה אופרת סבון מיתולוגית שלא העזנו לפספס, עת גדלנו ללא כבלים ואינטרנט כשמחשב היה קאסיו, בימים בהם היה רק ערוץ אחד, תרתי משמע. אותם ימים בהם בית"ר תל אביב שיחקה באוסישקין והייתה אימפריה: ליגה ראשונה, שחקני נבחרת, יושב ראש שהוא היום יושב ראש מנהלת ליגת העל ודרבי תל אביבי קטן ומשולהב.

היום, כשאין הפועל ואין אוסישקין אבל יש הפועל אוסישקין, מסתבר פתאום שיש גם בית"ר תל אביב. מי היה מאמין, שתי אימפריות בליגה ב' ודרבי קטן שלא היה מבייש את הימים ההם. אחרי המשחק התקשר אליי חבר העמותה רונן "ננו" גינזבורג, בעבר קלעי בחסד בקבוצת בית"ר תל אביב ונבחרת ישראל והיום מאמן בכיר בגולה. "נו, ניצחנו?", הוא שאל. "מי זה ניצחנו?", עניתי לו, "אתה איתנו או איתם?". "תירגע", אמר, "איך היה יואב (יואב בר, שחקן בקבוצה)? התרגיל נגד אישית שדיברנו עליו עובד? אני זוכר בימים שלי בבית”ר, שיחקנו באוסישקין..."

"די! קטעתי אותו, "היינו בסרט הזה, איזה תרגיל? תן לי קצת חופש מיואב, אתה קולט שהיו היום במשחק יותר מ- 500 אוהדים? אתה קולט שמכרנו למשחק בליגה ב' 500 כרטיסים, מתוכם 5 למונית שהביאה את אוהדי בית”ר. 500 כרטיסים למשחק בליגה ב'! בא לי להגיד את זה עוד פעם, אבל אני אתאפק. וכן ניצחנו".

המשחק הבא: רביעי הבא 20:30 משחק בית נגד... הפועל גבעתיים. איפה המשחק? איפה הבית? כרגע אין לנו בית. תרתי משמע.