בן דודי ויני

אין לנו רגע דל. משלוח חירום של טישו הובהל לכל המרכולים בשארלוט ביום ראשון האחרון, לאחר שהעונה של הפנתרים הוכרזה באופן רשמי כטלנובלה במיטבה, כשלגיבור של הפרק השבוע קוראים ויני "שקשוקה" טסטאוורדי. ביום ראשון שעבר אחר הצהריים ישב ויני על הכורסה בסלון בביתו באיזור העיר ניו-יורק, וצפה, יחד עם משפחתו, בדרבי בין הג'איינטס לג'טס.

באותו ערב קיבל ויני טלפון מאריזונה. לראשי הקרדינלס נודע כי הפציעה של מאט לב הארי חיסלה את העונה שלו סופית, והם הציעו לטסטאוורדי לגבות את קורט וורנר. ויני אינו מסרב להצעות מסוג זה, אבל מכשול בלתי צפוי עמד בדרכו: הגברת שקשוקה הודיעה לו שבניגוד לי', רעיה למופת שהולכת אחרי בן זוגה למדבר גם בעבור קריירה מפוקפקת של כתב שטח של וואלה! פוטבול, היא אינה מתכוונת כלל וכלל להחליף את מנעמי התפוח הגדול בעצי הקקטוס. וכך יצא שויני דחה הצעת עבודה באריזונה, אך קיבל אחת אחרת בקרוליינה.

ביום רביעי בבוקר חתם ויני על חוזה עם הפנתרים, ומייד ניגש להתאמן עם שחקנים שאיתם לא שיחק מעולם, וזאת לאחר שלא זרק כדורים מאז משחקי הקדם עונה שבהם שיחק בניו-אינגלנד. הוא ניתק את הטלפון, התעלם במופגן מהתגובות הסרקסטיות של הטוקבקיסטים בוואלה! פוטבול ושינן את הפלייבוק.

4 ימים מאוחר יותר, כשהוא בן 43 שנים ו- 335 ימים, הפך טסטאוורדי לק"ב השלישי המבוגר ביותר בהיסטוריה של ה-NFL שפותח משחק, והמבוגר ביותר בהיסטוריה שמנצח משחק. בנוסף, זוהי העונה ה-21 ברציפות שבה הוא מוסר לפחות מסירה אחת לט"ד, והוא עשה את זה בלא פחות משבע קבוצות שונות. "העקרון אצלנו מאוד פשוט", הסביר לויני שלנו מתאם ההתקפה עם הגעתו לאימון הבכורה. "אתה רואה את הבחור הגוץ הזה – מספר 89? קוראים לו סטיב סמית. התפקיד שלך זה להעביר לו את הכדור".

משחקו של טסטאוורדי ביום ראשון היה מעורר השראה. הוא ניהל את ההתקפה בצורה שקטה ורגועה, לא עשה טעויות, חילק מסירות לכל התופסים והרצים, רשם מספרים יפים, והכי חשוב: כשהמשחק היה צמוד ברבע הרביעי, ידע להתחבר לסמית ולייצר את המהלך הגדול שעשה בסופו של דבר את ההבדל בין הקבוצות. אבל מבחינתי, הרגע הגדול ביותר במשחק היה לקראת סיום הרבע הראשון: תרגיל של "דאבל רוורס", הכדור מגיע לסמית שמתחיל לרוץ ומקבל את החסימה מ... הק"ב הקשיש. איזה נשמה.

טוב, מספיק עם סיפורי הגבורה של ויני, שמקבל את אות הפנתר השבועי שלנו, כי הגיעה השעה לחזור לקרקע. עוד ניצחון, אבל שוב היכולת רחוקה מלהיות משכנעת. משחק הריצה כל כך תקוע, עד שסטיב סמית הוזעק כדי לבצע מספר מהלכי ריצה (הוא תופס, הוא רץ, הוא מחזיר בעיטות, הוא מושך אליו שלושה מגינים באופן קבוע, הוא התקפה שלמה של איש אחד. יקיר המדור ואגדה בחייו).

למעשה, 6 דקות לסיום המשחק התוצאה 9:10 לאריזונה. אבל שוב, כמו בשבוע שעבר, מסתבר שלפנתרים יש לב גדול דווקא ברבע הרביעי. 9:56 – זהו המאזן המצטבר של החתולים השנה ברבע הרביעי. וכך קורה שטסטאוורדי מוצא את סמית לט"ד של 69 יארד. במהלך הבא – קן לוקאס חוטף מסירה של רטאי ומסדר עמדה לשער שדה; בדרייב הבא שוב חטיפה, ומייד אחריה ריצה של דיאנג'לו ויליאמס ל-75 יארד ועוד ריצה של 13 יארד לט"ד (2 הריצות האלה בשלוש הדקות האחרונות סידרו לו יפה יפה את הסטטיסטיקה. לעולם אל תאמינו למספרים).

בהגנה יש קצת אור בקצה המנהרה, כאשר ג'וליוס פפרס מגלה סימנים של חזרה לחיים אחרי עונה וחצי אפורות. הוא סיים עם 1.5 סאקס, 7 תיקולים, גרם לשני איבודים ונראה חד מתמיד. בשורה נוספת מגיעה מג'ון ביסן, בחירת הסיבוב הראשון מהדראפט האחרון. הוא פתח את העונה כליינבקר שמאלי, אבל עם פציעתו של דן מורגן הוא תפס בהצלחה רבה את מקומו בעמדת הליינבקר המרכזי ויש סיכוי שגדל לנו שחקן מוביל בעמדה הזו.

בשבוע הבא נחים. והמנוחה הזו חשובה מאוד, כי אם תאזינו היטב תוכלו לשמוע את דהרת הסייחים מאינדיאנפוליס המתקרבים לבנק אוף אמריקה סטדיום לקראת מאבק האיתנים בעוד שבועיים, ה-28 לאוקטובר. הפנתרים ניצחו 9 מתוך 11 המשחקים האחרונים בחודש אוקטובר, אך מאידך עדיין לא ניצחו משחק ביתי השנה. לקולטס יהיה זה אימון אחרון לפני הקרב המסקרן שבוע לאחר מכן נגד האימפריה של שמעון מזרחי (מה, שמעון מזרחי הוא לא הבעלים של הפאטס???). התחזית: נפרק אותם! כדי שהסייחים יפנימו: קשה באימונים, קל בקרב!