מכללות: סיכום ביניים

תחת השפעת אלכוהול כבדה מסכמים תומר ספירשטיין ורן לטוביץ' את המחצית הראשונה של אחת העונות הכי מטורללות בהיסטוריית המכללות

רן לטוביץ' ותומר ספירשטיין

טוב, חצי עונה כבר מאחורינו, מה שאומר שזה זמן מצוין לסיכומי ביניים. נכון, אולי היינו צריכים להעלות את הסיכומים בשבוע שעבר, אבל בגלל אילוצי מערכת (קרי – השתכרות באילת) אנו מעלים אותה רק השבוע. יש לכם בעיה? TOUGH. אנחנו אלו שכותבים. מה שכן, לפחות התמזל מזלנו לראות את קאל ולואיזיאנה סטייט מפסידות בשבוע שחלף, ולא שרצינו לנחס אותן, אלא שקיבלנו פרספקטיבה קצת יותר מפוכחת על תמונת המצב כיום. ואם תיקחו בחשבון שפיכחות זה לא מהצדדים החזקים שלנו, תבינו שבעצם זה עדיף.

אז מה היה לנו העונה? ובכן – מה לא. העונה הזו נקראת שנת ההפתעות (או בעברית תקנית – The year of the upset), מה שקצת מקשה עלינו את העבודה של בחירת מצטייני ומאכזבי העונה. הבעיה בפוטבול המכללות, בניגוד כמעט גמור לשאר ענפי הספורט, היא שהסטטיסטיקה לא תמיד אומרת את האמת. לא שהיא משקרת (כל סטודנט יגיד לכם שאסור להתעסק עם סטטיסטיקה), אלא שהיא קצת מעוותת את המציאות. אז נכון, עם העונה של נוטר דאם עד כה קשה להתווכח, אבל בעונה שבה אפילו המרוץ להייזמן יותר פתוח מהרגליים של פאריס הילטון, החלטנו להסתכל על סיכום הביניים בדרך קצת אחרת. במילים אחרות – החלטנו ללכת על כיוון שונה, ובמקום להסתכל על סטטיסטיקה נטו החלטנו להתמקד בעיקר בנושא של ציפיות לעומת המציאות.

בהמשך תמצאו את הבחירות שלנו לשחקן המצטיין של חצי העונה, למאמן המצטיין, לקבוצה המפתיעה ועוד, כשבכל בחירה ניסינו להסביר לא רק למה בחרנו במי שבחרנו, אלא גם למה לא בחרנו בשאר. עכשיו, ברור לנו שלא כולם יסכימו איתנו (אפילו אנחנו לא מסכימים על הכול), וברור לנו שחלקכם מעניק חשיבות גדולה יותר לסטטיסטיקה כשזה נוגע לסיכומים, ולכן אנו מודיעים כבר מראש – א. אלו הבחירות שלנו, ושלנו בלבד. אתם בהחלט מוזמנים לתת את דעותיכם ובחירותיכם כאן (ובינינו – הייתם עושים את זה גם אם היינו אוסרים עליכם). ב. זכרו שייחסנו חשיבות גדולה יותר לציפיות לעומת המציאות. אין זה אומר שהסטטיסטיקה לא משחקת פה תפקיד, אבל קטן בהרבה מאשר בדרך כלל. ג. בכל זאת, מדובר בסיכומי ביניים. יש סיכוי יותר מתיאורטי שעד סוף העונה הכול ישתנה. אז במי בחרנו?

עוד בוואלה!

איך היא עושה את זה? הטיפים של אירה דולפין יגרמו גם לכם להתאמן

לכתבה המלאה

ההפתעות

המועמדות: אפלאצ'יאן סטייט (מישיגן), סטנפורד (דרום קליפורניה), יוטה (יו.סי.אל.איי), סירקיוז (לואיוויל), אורגון סטייט (קאל), מיסיסיפי סטייט (אובורן).

בחירה משותפת: אפלאצ'יאן סטייט. בקילומטרים. ההפתעה הראשונה של העונה היא גם הגדולה מכולן. זוהי ההפתעה הגדולה ביותר בהיסטוריית פוטבול המכללות, וייתכן מאוד שגם בספורט האמריקאי בכלל. נכון שהעונה הזו, עם כל ההפתעות שלה, די נוגסת להם בעוגה, אבל המאונטניירס בכל זאת עשו משהו שלא נעשה מעולם. קבוצה מליגת המשנה מנצחת את המדורגת 5? תראו לנו הפתעה גדולה מזו. יוק.


הקבוצה המפתיעה

המועמדות: דרום פלורידה, קנטאקי, דרום קרוליינה, אוהיו סטייט, סינסינטי, בוסטון קולג'.

הבחירה של תומר: אם ה-ACC לא היה כל כך חלש, והביג-איסט לא היה כל כך מאכזב, בהחלט הייתי הולך על מאבק בין הנשרים מבוסטון לבין השוורים מפלורידה. סינסינטי אמנם נראים טוב והם בהחלט הפתעה נעימה, אבל פרט לראטגרס – כל הניצחונות שלהם הושגו על קבוצות נחותות בהרבה, וההפסד היחידי שלהם היה ללואיוויל חסרת ההגנה. לכן זהו מאבק בין הגיימקוקס של ספורייר לבין קנטאקי – וכאן באות לידי ביטוי הציפיות שמטות את הכף לטובת הוויילד-קאטס של הקולונל. בעונה בלי ציפיות גבוהות מדי (בכל זאת, קנטאקי לא נספרה בתור אחת מאריות ה-SEC) הקבוצה הזו השיגה – בקבוצתיות מושלמת – יותר מכל מה שחלמו עליו בלקסינגטון. לא מדובר כאן במאמן עם רקורד מוכח כמו ספורייר, אלא בקבוצה קטנה יחסית לחטיבה שבה היא משחקת. ההצלחה של קנטאקי – למרות שהפסידה דווקא לספורייר – היא כל כך מעבר לציפיות שזה מה שנותן לה את הקול שלי.

הבחירה של רן: נתחיל בזה שלא ראיתי ממאט ראיין יותר מדי העונה ואני עדיין בספק אם הדירוג של בוסטון כל כך גבוה באמת מוצדק בשל קלות המשחקים והלו"ז שלהם. סינסינטי??? נו בחייאת, איפה הם יהיו בעוד חודש אחרי שיפגשו קבוצות קצת יותר רציניות?

קנטאקי מרשימים ועקביים, ואם ינצחו השבוע גם את הגייטורס יכול להיות שאוכל את הכובע, אבל דרום קרוליינה היא היחידה שאני רואה גם בתמונה בסוף העונה. ההפסד היחיד שלהם הוא בלואיזיאנה וגם שם הם נראו טוב ברוב המשחק, ספורייר הוא מאמן גדול והבחירה שלי למאמן העונה בקילומטר מהשאר ואין לי ספק שגדל שם ארגון וניהול נכון שיצעיד את הגיימקוקס בטופ הרבה מאוד שנים, ספורייר הוא גם מגייס נהדר ולכן דרום קרוליינה היא הבחירה שלי.

הקבוצה המאכזבת

המועמדות: לואיוויל, דרום קליפורניה, מישיגן, טקסס, נוטר דאם, ויסקונסין, אלבאמה.

בחירה משותפת: ויסקונסין אמנם מאכזבת ביחס לציפיות שלה, אבל על נפילתו של הביג-10 כבר נשפך מספיק דיו. טקסס עדיין מחפשת את עצמה, מישיגן אמנם קרסה בתחילת העונה אבל היא כבר חזרה לדירוג והיא נראית טוב מתמיד, דרום קליפורניה פשוט נראית לא מחוברת לעומת כמות הכישרון שכביכול יש שם, ובאמה פשוט מאכזבת מבחינת הכסף ששפכו שם על סייבן. זה משאיר לנו שתיים. האייריש, למרות המאזן הזוועתי שלהם ועונת הסיוט הגדולה בהיסטוריה, בכל זאת באו לעונה הזו בלי ציפיות.

למעשה, השאיפה הייתה לסיים במאזן חיובי. לא הרבה יותר מזה, וגם אלו היו ציפיות גדולות יחסית. לואיוויל, לעומת זאת, באה עם שאיפות ענקיות לאליפות – ונשארה עם הקרדינל שלה ביד, ופה ההבדל הגדול – קבוצה בעונת בנייה שנופלת קצת יותר משציפו זה לא כזה נורא במדד הציפיות. קבוצה שנראית קטסטרופה למרות הצהרות האליפות שלה – זה כבר התרסקות מכאיבה הרבה יותר. לואיוויל לוקחת את הפרס – שכולו עונש – הזה.

המצטיינים

המועמדות: אוקלהומה, דרום קרוליינה, דרום פלורידה, אוהיו סטייט, בוסטון קולג', קנטאקי, לואיזיאנה סטייט.

בחירה משותפת: למרות ההפסד הבודד, לקבוצה שגם כן מועמדת (קנטאקי), אנחנו עדיין חושבים שהנמרים הם הקבוצה הטובה ביותר כיום. נכון, ההפרש בינם לבין השאר אינו גדול כפי שחשבנו, אבל בכל זאת – קבוצה שבאה לשחק מול הנמרים יודעת שהיא תצטרך להיות הכי מרוכזת שאפשר, הכי מפוקסת שאפשר, ושתיתן את כל מה שיש לה. ההפסד של הנמרים, כפי שציינו בכתבת סיכום המחזור, היה בדיוק זה – הפסד שלהם, לא ניצחון של קנטאקי. חוסר הפוקוס של הקבוצה (של ההגנה במחצית הראשונה, של ההתקפה בשנייה), שכנראה הייתה בהנגאובר מהעלייה שלהם למקום הראשון בדירוג, הוא זה שהפיל אותם, ואפילו היום הכי מפוקס של קנטאקי בשנה כמעט ולא הספיק. הבאקאייז, השוורים והנשרים אולי ניצבים בראש הטבלאות והדירוגים, אבל פה אנחנו בהחלט חושבים – ואנחנו בטוחים שיש שיסכימו איתנו – שהטבלה משקרת. לדעתנו, לואיזיאנה סטייט היא עדיין הקבוצה הטובה ביותר כיום. כיום, כן?


המאמן המצטיין

המועמדים: סטיב ספורייר (דרום קרוליינה), ריץ' ברוקס (קנטאקי), ג'ים טרסל (אוהיו סטייט), ג'ף ג'אגוז'ינסקי (בוסטון קלג'), ג'ין ליוויט (דרום פלורידה), צ'ארלי וייס (נוטר דאם – סתם נו נראה לכם?)

בחירה משותפת: שובו של הספורייר. בשנתיים הקודמות הגיע ספורייר למאזן לא הכי טוב של 15 ניצחונות מול עשרה הפסדים, ובשנה שעברה סיימו הגיימקוקס עם חמישה הפסדים. עכשיו תראו איפה הטבלה משקרת – אל תשכחו שהקבוצה משחקת ב-SEC (החטיבה הכי חזקה בליגה) בניגוד לשאר המועמדים פרט לברוקס, בה כל קבוצה מעיפה את השנייה מהאליפות, וקחו גם בחשבון שחמשת ההפסדים נגמרו בהפרש מצטבר של 39 נקודות, שזה יוצא קצת פחות מ-8 הפרש למשחק, והופך את זה לעונה שבה כדור אחד לכיוון השני והכול היה נראה אחרת. מעבר לכך, פרט להשתקה מידי ג'ורג'יה, ארבעת ההפסדים שלהם (טנסי, אובורן, ארקנסו ופלורידה) הסתיימו בהפרש מצטבר של 21 נקודות בלבד.

והעונה – הפסד אחד בלבד לקבוצה הטובה ביותר, במשחק הזוי במזג אוויר סיוטי, וגם רק ב-12 נקודות. ספורייר הוא היחיד שהצליח בינתיים לנצח את ברוקס של קנטאקי, אבל הדרך שבה הוא מוביל את הגיימקוקס (שיכולים להתחרות על תואר "הקבוצה עם השם הכי גיי") מעוררת כבוד ונותנת לו את פרס מאמן חצי העונה. בחצי השני מחכים לו משחקים קצת יותר קשים (בטנסי ובארקנסו ובבית מול פלורידה), אבל אם לא יהיו תקלות, ספורייר יסיים את העונה במאזן 2:10. בואו לא נקפוץ יותר מדי קדימה, אבל לסטיבי קשישא בהחלט מגיע הפרס.

השחקן המאכזב, וגם המסכן

המועמדים: קולט מק'קוי (ק"ב, טקסס), ג'ון דייויד בוטי (ק"ב, דרום קליפורניה), מאט פלין (ק"ב, לואיזיאנה סטייט), ריי רייס (ר"ב, ראטגרס), סאם קלר (ק"ב, נברסקה).

בחירה משותפת: בואו נתחיל באלימינציה – מאט פלין נופל בגלל שכנראה שהנעליים של הג'מארקוס היו גדולות מדי, בגלל פציעות, ובגלל שהקבוצה הזו לא הייתה בנויה עד כדי כך על ההתקפה שלה (וד"ש לארלי דוסט). קלר נופל בגלל שנברסקה היא כבר לא אותה נברסקה, והציפיות שהיו מהקבוצה הזו היו שייכות בעיקר לאוהדיה. יהיה מעניין לראות מה יקרה שם עכשיו שפוטר מנהל הספורט של המכללה, אבל בכל מקרה הקבוצה הודיעה – גם אם לא במוצהר – על תקופת בנייה. רייס נופל בגלל שלמרות שהוא לא מספק במשחקים החשובים, בכל זאת הוא לא יכול להיות היחיד בקבוצה שרוצה שייקחו אותה ברצינות, שהראתה שברגע שסוגרים את רייס משתקים אותה. הקואלה נופל בגלל שהציפיות משחקן טרויאני הן גבוהות בלי קשר לרמת הכישרון של השחקן. בוטי הוא לא מהק"ב האלה שאתם מתאהבים בו (דאמיט – אפילו אוהדי הקבוצה מתעבים אותו), ולכן הציפיות ממנו מוגזמות מראש. קצת יותר מדי לא ריאליות.

מי שציפו ממנו להרבה על סמך ביצועים, ובינתיים הראה רק ניצוץ מהיכולת שכביכול יש לו זה הבחירה שלנו לשחקן המאכזב – קולט מק'קוי. זה לא חוסר עקביות – זה ביזיון טוטאלי בהתחשב בציפיות שהיו לנו ממנו, ציפיות שהתבססו על התצוגות שלו בעונה שעברה. עם קצת יותר מחצי עונה מאחורינו, לשחקן יש 14 ט"ד באוויר מול עשרה איבודים. עשרה. אלו מספרים של גרוסמן. אכן, הגעגועים לוינס יאנג מעולם לא היו חזקים כל כך באוסטין.


השחקן המסכן

המועמדים: בריאן ברום (ק"ב, לואיוויל), מייק הארט (ר"ב, מישיגן), ג'ון קרלסון (ט"א, נוטר דאם), דארן מק'פאדן (ר"ב, ארקנסו).

הבחירה של תומר: מייק הארט נופל בשל העובדה שלמרות שני ההפסדים המזעזעים בפתיחה, מישיגן כבר חזרה לעצמה ולדירוג, במיוחד אחרי שמאנינגהאם חזר לקבל קצת כדורים. די-מאק עדיין יכול לקחת את ההייזמן אם רק יתגבר על המעידה שלו לאחרונה – עדיין מדובר באחד משלושת הרצים הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם (אחד אחר הופיע לפני רגע). ג'ון קרלסון בהחלט יכול לבקש לעצמו את הפרס הזה – מדובר באחד משלושת הטייט אנד'ס הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם, ורבים אף צפו שיהיה הט"א הראשון שייבחר בדראפט הקרוב, אבל איפה הוא ואיפה הקבוצה שלו. האייריש נראים כל כך רע, שהם הורסים לו את הסיכויים מרגע לרגע. אבל בכל זאת, אין להשוות בין המועמדים לבין ברום. המטאטא מעמיד מספרים נהדרים בצורה עקבית (23 ט"ד באוויר לעומת 4 איבודים בסך הכל), ולדעתי הוא עדיין הק"ב שצריך להיבחר ראשון בדראפט (עם וודסון, ברנאן והארל הסליחה), אבל ההגנה שלו – אם יש לו כזאת – פשוט הורסת לו את השנה שבה החליט לחזור לעוד עונה במקום לצאת לדראפט.

שלושה הפסדים בשבעה משחקים, ועוד למי – קנטאקי זה עוד מילא, אבל סירקיוז? יוטה? ההגנה הזוועתית של לואיוויל – שנראתה הכי טוב מול קנטאקי, וגם אז הם הפסידו – פשוט נותנת לו את הפרס הזה על מצע של, ובכן, הפסדים.

הבחירה של רן: טוב, אז ככה – לא מרחם על ברום יותר מדי. הוא ידע לאן הוא חוזר שנה שעברה ולא ממש היו ציפיות מההגנה שלהם העונה (וכמיטב המסורת אחרי עונת שיא תמיד מגיעה נפילה ראו ערך הסיינטס והברז ב-NFL העונה ומישיגן שחשבה שעונת סיום של הסיניורס שלהם רק תעזור לתקוות האליפות שלה)בפועל דברים לא עובדים ככה ולכן למרות שברום מרשים הוא לא הכי מסכן. כל שחקן של האייריש הוא מסכן העונה ולכן קרלסון לא ממש מיוחד, נוסיף לזה את העובדה שגם הוא מתאים את עצמו לרמה הירודה של המלאכיות של צ'ארלי וגם הוא לא סוחט ממני יותר מדי רחמים.

מייק הארט הוא הזוכה שלי משום שהוא באמת אבל באמת משחק נהדר, גם בהפסדים לאורגון ואפלאצ'יאן הוא היה שם, הוא היחידי שקם ולקח אחריות אחרי המפלות והוא ממשיך להצעיד את הגרגרנים למקום שהם תכננו להיות בו בתחילת העונה (לא פוסל את הרוז-בול בכלל). לצערו הוא באמת נפל בעונה בינונית מינוס של ההגנה ושל הני המגוחך לעיתים, ואם הארט לא יזכה בהייזמן בסוף העונה או בזימון לבול רציני, הוא היחיד שזה באמת באמת מגיע לו, הבחירה שלי ובגדול.

השחקן המצטיין

מועמדים: מייק הארט (ר"ב, מישיגן); אנדריי וודסון (ק"ב, קנטאקי); טים טיבו (ק"ב, פלורידה); דניס דיקסון (ק"ב, אורגון); דשון ג'קסון (רסיבר, קליפורניה); מאט ריאן (ק"ב, בוסטון קולג').

הבחירה של תומר: טוב, כמובן שההתלבטות שלי הייתה, עם כל הכבוד – ויש – לג'קסון ודיקסון, בין ריאן, הארט, וודסון וטיבו. הראשון שייפול אצלי הוא דווקא ריאן, מהסיבה הפשוטה שכולם ידעו מה הוא שווה, והשאלה הייתה לגבי היכולת שלו להישאר בריא. בנוסף, כשמסתכלים כעת על ה-ACC ורואים כמה הוא חלש יחסית לציפיות, מבינים שלא קשה לזרוח שם. השני שייצא מהמרוץ הוא מייק הארט. נכון, הוא אחד המועמדים החזקים להייזמן, וייתכן שהוא עקף את מק'פאדן, אבל שוב – ידענו מראש שלפחות הוא יהיה באנקר במישיגן (מה שלא ידענו זה שהוא יהיה היחידי). זה משאיר אותנו עם טיבו ו-וודסון. וודסון בהחלט הצעיד את קנטאקי לעונה חלומית, אבל הוא מגיע אצלי למקום השני. לא בגלל שאני חושב שהוא ק"ב גרוע – נהפוך הוא. אז אוקיי, הוא הביא את קנטאקי לעונה מטורפת שהאוניברסיטה רגילה אליה רק בכדורסל, אבל אם מסתכלים על הציפיות, ובכן – זו אולי הפתעה גדולה, אבל גם עונה במאזן חיובי עם ניצחון על לואיוויל היריבה היה נחשב להצלחה. המרחק שהם הגיעו אליו יפה מאוד, אבל וודסון אינו הכלי היחידי בקבוצה (מישהו אמר וודיארד?) והרבה פעמים הרסיברים שלו הם אלו שעושים את העבודה הקשה והטובה, ויש לו כמה כאלה, בניגוד לטיבו.

טיבו קיבל את המושכות של האלופה, והסיבה היחידה שבגללה פלורידה לא תיק שנתיים רצוף היא בגלל שטיבו משחק כמעט לבד, ולא מתוך בחירה. קאלדוול לא מספק את הסחורה, ואם תסגרו את פרסי הארווין מספיק טוב תוכלו לשתק אותו. ובכל זאת – פלורידה עדיין נראית מצוין. אם לטיבו היו כלים נוספים, אני בספק אם הם היו רואים מישהו מהמקום הראשון. בנוסף על כך, באות הציפיות. טיבו נכנס לנעליים הכי גדולות שיכלו לתת למישהו בפוטבול – המושיע הגדול, הסופרסטאר הטרי שצריך להוביל את האלופה לאליפות נוספת. הציפיות ממנו היו גדולות יותר משל סופרמן (ולא סתם זה הכינוי שלו), ובכולן הוא עמד בצורה מכובדת. נכון שיש לו שני הפסדים במאזן, אבל באמת שלא ניתן להאשים אותו בהם. בגלל הציפיות המטאוריות והעמידה בהן טיבו מקבל את הבחירה שלי.

הבחירה של רן: טיבו ענק, באמת ענק, והוא באמת הגיע עם קוף של 200 קילו על הגב העונה ומזמן החזיר אותו לכלוב. צריך ניצחון גדול שלו על קבוצה גדולה כדי לשכנע אותי עדיין לצערי שהוא השחקן של העונה. וודסון מרשים יותר ממנו משום שהוביל קבוצה שהייתה מדורגת באזור ה-30 הגבוהים בתחילת העונה לטופ-10 ושומר על עקביות בכל משחק העונה. הבעיה היא שהוא עדיין לא מספיק מדויק למקצוענים וסובל מדקות "מתות" בכל משחק שבו הוא לא נראה כמו כלום. דניס דיקסון הוא הסוס השחור של כולם (זו לא הערה גזענית, תירגעו), ואם הייתי באמת מאמין שאורגון תהיה בבול גדול בסוף העונה הייתי נותן לו צ'אנס אבל אני לא. מאט ריאן גדול בינתיים ואם בסוף העונה בוסטון תהיה בשוגר בול הוא כנראה גם יהיה הזוכה שלי אבל הבחירה שלי היא שוב מייק הארט. אם לוקחים את המנהיגות שהראה אחרי פתיחת עונה מזעזעת ואת התצוגות העקביות שלו שבוע אחרי שבוע בלי יותר מדי עזרה, הוא הרץ הכי טוב העונה ובגדול (יסלח לי דארן מק'פאדן אבל מה זה היה השבוע מול אובורן???). מייק הארט הוא המועמד המוביל נכון לשבוע 7 אבל כמובן אתם כבר מבינים מה זה אומר בעונה כזו.

אלו היו הבחירות שלנו למצטייני ומאכזבי חצי העונה שחלפה לה. ניסינו להסביר לכם, על רגל אחת (מעץ), למה בחרנו במי שבחרנו ולמה לא באחרים. הסברנו לכם גם למה. ייתכן שבחישוב אחר היינו עושים בחירות אחרות, כאלו שייראו לכם אולי יותר הגיוניות – ותרגישו חופשי לתת את דעתכם (רק בלי קללות קשות, אנחנו רגישים ופגיעים) – אבל בעונה כזו מטורפת, אולי יותר הגיוני לא להיות הגיוניים. זה נשמע לכם הגיוני?

הפינה לשיתופכם

נכון שהתגעגעתם לפינה הקטנה שלנו? כבכל שבוע (שבו מופיעה הפינה) אנו מספקים לכם איזה קישור לסרטון וידאו כזה או אחר הקשור בפוטבול מכללות. אתם, כרגיל, מוזמנים לשלוח לנו קישורים משלכם והצעות לפינה, ואנו מבטיחים לבדוק הכול. אמנם על קטעי הוידיאו לא נגיב, אבל אם יש לכם טענות ושאלות – אתם מוזמנים לשלוח לנו גם למייל פניות יותר אישיות. אנחנו מבטיחים לענות. רק תשאלו את החברים שלכם ששלחו לנו מיילים (דרך אגב, גם החברות שלכם שלחו לנו מיילים), ותגלו כמה אנחנו משקיעים בתשובות.

בכל מקרה, השבוע קיבלנו קישור לסרטון מאחד הקוראים שלנו, שביקש שלא נפרסם את שמו. אז אנו נחרוג ממנהגנו ולא נפרסם את שמו. הסרטון אמנם קשור בעקיפין לפוטבול המכללות, אבל היי – זה מה שאנחנו אוהבים. אוטוטו נגמרת לה עונת הבייסבול, מה שאומר שערוצי הטלוויזיה יצטרכו למצוא תירוץ אחר לשאלה למה לא משדרים פוטבול מכללות. אז בהזדמנות זו נראה לכם מה ההבדל בין בייסבול לפוטבול, כפי שרואה את זה אחד מגדולי הקומיקאים – ג'ורג' קרלין האחד והיחיד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully