פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בעקבות המדים האבודים

        לאחר שמכבי חיפה החליפה את תלבושתה לצבע שחור לא שגרתי, יצא אורן קורנפלד לחקור את התהליכים ההיסטוריים שעברו על מדי הקבוצות של ליגת העל

        ככה פתאום, אחרי שהכרנו את הירוק והלבן, עלתה מכבי חיפה לשחק בשחור. רגע, שחור זה לא צבע של שופטים? והאם זה יכול להחליף באופן קבוע את הצבע הירוק שמוכר ומזוהה כל כך עם הקבוצה? אתם מדמיינים בכלל אפשרות שמעכשיו נקרא לחיפה "השחורים" במקום "הירוקים"?

        איך בכלל אימצה חיפה את הצבע הירוק ומכבי תל אביב את הצהוב, מה עבר על בית"ר ירושלים עד שהגיע הצבע הצהוב-שחור? לרגל חילופי עונות החלטנו לבדוק ולפשפש בהיסטוריה של הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי מהיכן הגיעו התלבושות והצבעים שמלווים אותן עד היום. קבלו סקירה מקיפה שהערה בצידה: מכיוון שחלק ניכר מהתמונות בשחור לבן תיאלצו לדמיין, אבל היי - הרי אין תחליף אמיתי לנוסטלגיה.

        בית"ר ירושלים: הכל בגלל גבאי

        עם ביסוסה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי בשנות ה-70, בית"ר ירושלים בראשותם של ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שזכתה בגביע המדינה ב-1976, שינתה סופית את צבעי המדים, שהיו עד אז תכלת ולבן בעיקרם לצהוב ושחור, הצבעים המוכרים לנו עד היום. אם כי ניצוצות של הצבע הצהוב היו קיימים בקבוצה הרבה לפני כן. איך זה קרה?

        מאיר גבאי, שכתב ביחד עם רון עמיקם ורוני דיאון את הספר "אני אוהב אותך בית"ר" המספר על תולדות הקבוצה, נזכר: "אחי, אלי גבאי, שהיה מנהל בבית"ר, הוא זה שבחר את הצבעים צהוב ושחור. פעם לבשו בבית"ר חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, אך אחי רצה לבחור צבע חדש. אלי התהלך בת"א ובירושלים ולבסוף הגיע לחנות "רב און" ברחוב כורש בירושלים, שם הציגו בפניו שלל בדים. הוא בחן ארוכות את כל האפשרויות ולבסוף החליט ללכת על הצבע הצהוב. ב-8 באוקטובר 1960 שיחקה בית"ר עם המדים נגד מכבי חדרה".

        מהר מאוד התחברו השחקנים והקהל לצבע והתלבושת החדשים: "התגובות של הקהל היו חיוביות מאוד, ובאותו משחק ניצחנו 1:2. הקבוצה התחילה לנצח, אני לא יודע אם בגלל זה, אבל זה נשאר בבית"ר עד היום. כנראה שכולם כל-כך אהבו והתחברו לצבע הזה".

        הצבע הצהוב הפך, כאמור, לרשמי באמצע שנות ה-70. ראוי לציין שאת האליפות הראשונה שלה ב-1987 בית"ר עשתה לא מעט עם תלבושת תכולה, ולעתים אף בצהוב לבן.

        מכבי תל אביב: הכל בגלל הטלאי

        לא תמיד שיחקה מכבי ת"א בצבע הצהוב. עד 1943 שיחקו בקבוצה בצבעים כחול-ולבן כסמל הדגל. העיתונאי וההיסטוריון, אשר גולדברג, מסביר: "בעידן השלטון הטורקי עד 1918 היו תלבושות שזורות בירוק ואפילו באדום. בשנות ה-40 החלו להגיע לארץ התמונות והידיעות הקשות על הסבל שעברו היהודים באירופה, ועל כך שהגרמנים הכריחו את היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת מגן דוד שיבדיל בין היהודים לשאר האזרחים. האירועים האלה גרמו לשחקנים, ובעיקר ליוסל'ה מרימוביץ', לפנות לראשי האגודה כדי לבקש שחולצות המשחק הכחולות יוחלפו לצהובות, כאות הזדהות עם יהדות אירופה".

        פנינו למרימוביץ' לשמוע את גרסתו: "בזמן שהייתי ראש הקבוצה, ההנהלה שאלה אותי איזה צבע כדאי לבחור מאחר שיצא החוק בהתאחדות שכל קבוצה חייבת שני צבעים. הצעתי להם בעקבות ההזדהות עם היהודים בשואה שענדו את הטלאי הצהוב שנלבש חולצות צהובות. הם הסכימו לכך ומאז מכבי ת"א לובשת צהוב. הכחול שהיה עד אז היה קשור לדגל שלנו. השחקנים שיתפו פעולה עם הצהוב ולא הייתה עם זה בעיה לאף אחד".

        הפועל תל אביב: הכל בגלל ההסתדרות

        הפועל תל אביב היא אחת הקבוצות הבודדות ששמרו על צבען כל השנים, מאז שקמה ב-1926. הקבוצה שיחקה מאז ומעולם בצבע האדום-לבן, כאשר הסמל שנבחר נשען על ציור המשלב דמות של ספורטאי עם סמל הפטיש והמגל בסמלה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שייצגה את מעמד הפועלים. כידוע, הצבע האדום היה צבעה של תנועת הפועלים והשתרש היטב. מבחינת ההשקפה, הצבע סימל את את הטענה שאומרת שכל בני האדם שווים, וכחלק מהמאבק על זכויות הפועלים, הדם הרב שנשפך משקף את הסמל להקרבה עצמית, אומץ לב, מרדנות וחופש.

        יצחק שניאור, שהוביל את הקבוצה לזכייה באליפות ב-1988, מספר: "אף פעם לא הסתכלתי על הצבעים, גם כששיחקתי במכבי וגם כשאימנתי בהפועל. זה אף פעם לא עניין אותי ומה שהיה חשוב לי תמיד זה מה שקורה על הדשא. היום אני יכול להגיד שאני מעריץ את הניהול של הפועל ת"א ואני מקבל מהם יחס פי אלף יותר טוב ממכבי. למכבי אני לא הולך מאז שלוני הרציקוביץ' מנהל את הקבוצה".

        גילי לנדאו, אחד השחקנים הבולטים ברקורד של הקבוצה, מספר: "אף פעם לא הקניטו אותי על כך שזה צבע של בנות או משהו כזה. ההקנטה היחידה הייתה שזה צבע של קומוניסטים, לפחות בזמנים שאני שיחקתי כדורגל. אלה היו הקריאות באותו הזמן וזה היה חלק מהעניין לגדול על הצבע האדום. שחקנים מרגישים גאווה שזה הצבע שלהם, ולכן אף פעם לא ניסו לשנות את זה, גם בתקופות לא טובות. ב-1981 אני זוכר ששיחקנו באדום עם סט חלופי לכחול. זה היה צבע של גאווה ואף אחד לא חשב אף פעם להחליף את זה".

        מכבי חיפה: הכל בגלל שזה מה שהיה

        בחיפה, כאמור, לא תמיד שלט הצבע הירוק, ומדובר באחת הקבוצות הלא יציבות בכדורגל הישראלי. בשנות ה-20 ועד סוף שנות ה-40 התלבושת של חיפה הייתה דווקא בכחול-לבן (שוב דגל המדינה הכריע), ועד אמצע שנות ה-50 היא הייתה כל-לבנה. יצחק הברמן, מי שמכיר את היסטורית המועדון יותר טוב מאת כף ידו, מספר על הירוק שהגיח משום מקום באותן שנים: "חבר ההנהלה, אביגדור הרשקוביץ, נשלח לארצות הברית למטרת איסוף כספים, וכשהוא הגיע לשם הוא נפגש עם מיליונר יהודי-אמריקאי שהחזיק ברשותו מכולות ובהן תלבושות שונות. מאחר והרשקוביץ הגיע מארץ ישראל הרחוקה, לא הייתה לו ברירה אלא להסתפק במה שיש, ומה שהיה זו התלבושת הירוקה, צבע נדיר בנוף הכדורגל הישראלי באותן שנים".

        "עוד בתחילת שנות ה-50 לבשה חיפה תלבושת זברה, אך הפסים לא היו מאונכים אלא אופקיים. חבר ההנהלה, אפרים ויטמן, נשלח לרכוש מערכת תלבושות לקבוצת הבוגרים, ושב עם אותה תלבושת מוזרה. כששאלו אותו למה בחרת דווקא את התלבושת הזו, הוא השיב בתמימות 'זה מה שהיה'". אבל הירוק, כאמור, לא נשמר הרבה זמן לאחר מכן. בעונת 1974/5 הופיעה הקבוצה בחלק מהזמן בתלבושת כתומה-זהובה, ממש כמו של בני יהודה.

        העובדה שקבוצות רבות ניסו לחקות את חיפה עם הירוק-לבן, גרמה לקבוצה להופיע יום אחד בתלבושת אדומה. ב-25 בדצמבר 1976 ריצתה חיפה עונש רדיוס באיצטדיון בפ"ת, ונאלצה להחליף את התלבושת המסורתית, שכן מכבי יפו בחרה ללבוש ירוק במקום התלבושת הלבנה שלה. בתקופה הזו לא היו כללים שקבעו מי מחליפה את התלבושת, וכך חיפה נאלצה להסתפק באדום, הצבע והתלבושת של היריבה העירונית. ההפסד שספגה גרם לה להשאיר את התלבושת הזו עמוק בארון.

        כיום, מכבי חיפה נצמדה לתלבושת כל שחורה (בשנה שעברה זה היה ירוק שחור כמו סנטאנדר הספרדית) רק בגלל שהיא מנצחת איתה. מעניין אם היא תשרוד אחרי ההפסד הראשון.

        מכבי נתניה: הכל בגלל סלטיק

        את השנים של נתניה ניתן לחלק, פחות או יותר, לשניים: לפני שנת 1975 ואחריה. בתחילת הדרך המדים של נתניה היו פסים בירוק ולבן, אך באותה השנה הם הוחלפו לצהוב ושחור. עודד מכנס, כוכב הקבוצה, נזכר: "אני עוד הספקתי לשחק בנתניה עם תלבושת אליפות של ירוק ולבן. עליתי מהנוער וזו הייתה הפעם הראשונה שלבשתי את המדים החדשים שהגיעו מחו"ל. לפי מה שאני יודע, ראובן פריזנר נסע לחו"ל והתלהב מסלטיק. כשהוא חזר הוא הביא סט מדים של סלטיק וכדורים. אמרו לנו שאלה כדורים מיוחדים נגד מים. עם המדים האלה זכינו באליפות, אבל משום מה לא המשכנו ללבוש אותם. הבד היה מיוחד, זה היה טריקו לא נעים לגוף, משהו שהתאים יותר לחורף".

        על המעבר לצהוב-שחור, מספר מכנס: "שנה לאחר מכן כבר שיחקנו בצהוב-שחור. שיחקנו גם עם לבן לפי מה שאני זוכר, כי תמיד היו שני סטים, אבל לא היינו מחליפים את המדים אם היו תקופות פחות טובות, לא הייתה סיבה להחליף. מה שכן היינו מחליפים זה את המספרים בינינו. אני שיחקתי למשל עם 11 ואחרי זה הלכתי על 3".

        הפועל פתח תקוה: הכל בגלל הדגל

        בהפועל פתח תקוה, שכבר לא משחקת בליגת העל, זוכרים היטב את המעבר מאדום לכחול-לבן. ניסים קלדרון, שביתו הוא מוזיאון לכל אוהד הפועל פ"ת, שכן הוא מקושט וגדוש בתמונות וזכרונות מימים טובים יותר, מספר: "הפועל פחח תקוה לא שיחקה כל השנים בכחול-לבן. בתקופת האליפות שיחקו עם תלבושת פסים כחול-לבן, והסמל של הפועל היה בצבע אדום, אך רוב השנים היינו עם הכחול".

        "שיחקו שנה אחת עם אדום, זו הייתה הקבוצה ששיחקה בליגה הארצית בשנת 1976. זה היה רק לעונה אחת וגם מחלקת הנוער שיחקה באותם צבעים, כחלק מהעובדה שהפועל שייכת להסתדרות. בשלב הזה החלטנו, כאשר הייתי בהנהלה, כי היות שפתח תקוה זו קבוצה שמרבית השחקנים שבה הם תוצרת הבית, ללכת על כחול-לבן, ואז החלטנו באחת הישיבות לפי הצעה שלי שכל מחלקת הנוער תשחק בצבעים האלה. גם את הכיסאות באיצטדיון "האורווה" החלפנו מאדום לכחול".

        אך לא כל השנים שמרו על יציבות בפתח תקוה. באחת משנותיו של גיא לוי כמאמן הקבוצה, החליט המאמן הצעיר ללכת על הצבע הסגול: "גיא לוי רצה להפחיד את הקבוצות, אבל זה לא שרד הרבה זמן". קלדרון נזכר במקרה מעניין שאירע ב-1955, כאשר פ"ת שיחקה עם משבצות של כחול-לבן: "זו התלבושת הכי מפורסמת עד היום ורצו להמשיך לשחק איתה. במהלך ויכוח בין גברי לוי ליורם אוברקוביץ' שהובילו את הקבוצה, הייתה מונחת קופסת דיו מעל התלבושות שנשפך עליהן ובעצם לא איפשר יותר לשחק עם התלבושת הזו".

        מכבי פתח תקוה: הכל בגלל הפועל?

        במכבי פתח תקוה לא יודעים כל כך מה הוביל דווקא לצבע הכחול-לבן, אנחנו נוטים לחשוב שמדובר בחיקוי של היריבה העירונית. נחמן מנדל, יו"ר האגודה, נזכר: "הצבע הכחול ייצג את האגודה בשנות ה-60 וסימל את הדגל הלאומי. כשעליתי מרומניה שיחקתי כדורגל בקבוצה ואז שיחקנו בשחור-לבן ובכחול-לבן. לא היו על כך דיונים מיוחדים. אני זוכר שבזמנו הקבוצה לא הצליחה להביא אוהדים, בגלל הקרבה הגיאוגרפית לתל-אביב, והיה קשה לנו להתחרות עם הפועל מכיוון שהיא נתמכה על-ידי ההסתדרות. העזרה הזו משכה אליהם את האוהדים. אני זוכר שמכבי פ"ת הייתה בטיול בסנדרלנד וקנינו תלבושת חדשה, מכיוון שאי אפשר היה להופיע בחו"ל עם התלבושת בארץ, אז בקושי רב קנינו תלבושת חדשה. אחרי שהקבוצה חזרה לארץ היא שיחקה עם התלבושת הזו במשך שלוש שנים. באותו זמן כשהייתה נקרעת התלבושת היינו תופרים אותה, לא כמו היום שפשוט זורקים וקונים חדשה".

        באמצע שנות ה-80 עברו הפתח תקואים לצבע הירוק לתקופה קצרה, אבל זנחו אותו ועד היום משחקים לסירוגין בכחול ובלבן. יריבות יש בעיר, אבל לא תמצאו אותה על החולצות.

        בני יהודה: הכל בגלל המונדיאל

        בבני יהודה תמיד הלכו על הגוון הבהיר, אם בצהוב ואם בכתום. עד אמצע שנות ה-60 שיחקה בני יהודה עם הצהוב, אך בשלב הזה בהשפעת המונדיאל במכסיקו 1970 וההצלחה של פלה בברזיל, החליטו בבני יהודה לשנות ולגוון. למרות שברזיל שיחקה בצהוב, בבני יהודה, שצפו בנבחרת הפלא דרך הטלוויזיה, פרשו זאת ככתום. יוסף מהלל, אחד השחקנים הבולטים בהיסטוריה של השכונה, מספר: "שיחקנו בשכונה וראינו בטלויזיה כדורגל ואת ברזיל שהייתה לובשת את הכתום. תמיד הזדהנו עם הצבע הזה והיות וחלקים מהמשחק שלנו היו וירטואוזים, התחברנו אליהם מאוד. היו לנו כמה שחקנים שהיו מאוד יצירתיים מבחינת הכדורגל, וזה עשה לנו חשק והמריץ אותנו לשחק. חשבנו והרגשנו שאנחנו ברמה שלהם. דיברנו על כך עם ההנהלה שהסכימה, ומאז התחלנו לשחק בצבע הזה".

        על התגובות מהחלפת הצבעים, מספר מהלל: "הקהל מאוד התחבר לזה ותמיד קראו לנו ברזיל. זו הייתה התקופה של פלה, אז זה נתן לנו מרץ. עם השינוי הגיעו גם תוצאות טובות וזה הגביר את ההתלהבות שלנו. היו לנו חולצות מאוד מיוחדות, מכיוון שבדרך כלל כשמייצרים חולצה, היא אמורה לספוג זיעה. מי שתרם את החולצות הללו, הביא לנו חולצות שהיו רחבות, הן לא היו צמודות לגוף כמו היום, וכשרצת האוויר היה נכנס לתוך החולצה ומנפח אותה. היינו משחקים עשר דקות וכולה הייתה מלאה בזעה. מזל שלא הייתה טלוויזיה שצילמה את זה".

        הפועל כפר סבא: הכל בגלל הפרדסים

        בהפועל כפר-סבא, שמשחקת עד היום בירוק-לבן, הזדהו בשנים הראשונות עם ההסתדרות, ולכן גם שיחקו באדום-לבן. נח איינשטיין, משחקני העבר של הקבוצה, מספר: "הירוק הגיע מהפרדסים. כפר סבא הייתה מלאה בפרדסים, והיינו ירוקים עוד לפני חיפה. בהתחלה הקבוצה שיחקה באדום-לבן מאחר וכל קבוצות הפועל היו משחקות בצבעים האלה. בעונה של הגביע ב-1975 עברו לשחק בכפר סבא בירוק, החליטו לגוון. ניצחנו עם הצבע החדש ומאז זה נשאר איתנו. בתקופות שהיינו מנצחים היינו ממשיכים ללכת עם התלבושות האלה. זה כמו שחיפה שניצחה שני משחקים המשיכה וכנראה תמשיך לשחק עם הצבע הזה, כי זה פשוט מקרין על האווירה של השחקנים".