גילברטולוגיה, פרק אחרון?

באו: ניק יאנג (בחירה 16 בדראפט), דומיניק מגוויר (בחירה 47 בדראפט), אולכסיי פצ'רוב (מבי.סי קייב).

הלכו: ג'ארביס הייז (שחקן חופשי, עזב לדטרויט), מייקל ראפין (שחקן חופשי, עזב למילווקי), קלווין בות' (שחקן חופשי, עזב לפילדלפיה).

חמישייה: גילברט ארינס, דשון סטיבנסון, קארון באטלר, אנטואן ג'יימיסון, ברנדן הייווד.

ספסל: אנטוניו דניאלס, יאנג, דריוס סונגאילה, מגוויר, פצ'רוב, אנדריי בלאץ', איתן תומאס.

מאמן: אדי ג'ורדן (עונה חמישית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 41 ניצחונות, 41 הפסדים, הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון מול קליבלנד.

אליפויות: 1 (1978).

במבט חטוף ניתן לטעות ולחשוב שהעונה החולפת של וושינגטון היתה זהה לקודמתה. עם מאזן דומה בעונה הרגילה (41 ניצחונות לעומת 42) והדחה נוספת בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי קליבלנד, נראה על פניו כי הוויזארס פשוט דרכו בשנה שעברה במקום. אבל במציאות עברו גילברט ארינס והחברים שלו דרך חתחתים ארוכה עד שמצאו את עצמם בחזרה בנקודת המוצא.

העונה נפתחה רע מאוד עבור הוויזארס, שהפסידו בכל שמונת משחקי החוץ הראשונים שלהם. אבל אחרי שהסכר נפרץ עם ניצחון במדיסון סקוור גארדן (טוב, זו לא באמת חכמה גדולה) בתחילת דצמבר, הפכה וושינגטון לאחת הקבוצות החמות בליגה, ובניצוחה של השלישייה הגדולה שלהם – ארינס, קארון באטלר ואנטואן ג'יימיסון, הם תפסו את המקום הראשון במזרח והעניקו למאמנם אדי ג'ורדן את הכבוד לאמן את נבחרת המזרח במשחק האולסטאר. אבל אז הכל התחיל ללכת הפוך. הראשון להיפצע היה ג'יימיסון שהחמיץ חודש בגלל פציעה בברך, אחריו היה זה באטלר ששבר את ידו וגמר את העונה, ובתחילת אפריל כבר נחת סופית הגרזן עם פציעתו של ארינס במיניסקוס שסיימה גם עבורו את העונה מוקדם מהמתוכנן.

מכת הפציעות הצניחה את הוויזארס כל הדרך למקום השביעי במזרח, מה שכאמור סידר להם פגישה חוזרת עם לברון והקאבס בסיבוב הראשון. אבל בניגוד לסדרה הצמודה של פלייאוף 2006, ללא ארינס ובאטלר לא היה לוושינגטון מה למכור מול קליבלנד, ולמרות התעלות של ג'יימיסון ואנטוניו דניאלס, הסדרה הסתיימה ב-0:4 קצר וקולע לקאבס.

למרות שוק ההחתמות הפעיל והמפתה שהשתולל ברחבי הליגה הקיץ, העדיף הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ארני גרונפלד, שלא לרדוף אחרי טריידים מפוצצים והתמקד בהחתמתם מחדש של הגארד היעיל דשון סטיבנסון והפורוורד הצעיר אנדריי בלאץ' על חוזים חדשים. בבחירה ה-16 בדראפט השתמש גרונפלד על מנת לבחור את ניק יאנג, סווינגמן אתלטי במיוחד ממכללת USC, שמן הסתם לא יפתור את הבעיות של הקבוצה בקו הקדמי, אבל בהחלט עונה להגדרה של השחקן הטוב ביותר שנשאר על הלוח.

קצת לפני פתיחת מחנה האימונים לקראת העונה הקרובה קיבלו הוויזארס חדשות מטרידות במיוחד מהצוות הרפואי של הקבוצה, שגילה בעיה בליבו של הסנטר איתן תומאס, שהושבת מיידית מכל פעילות ועבר השבוע ניתוח לב פתוח. לאחר הניתוח הביעו רופאיו של תומאס תקווה כי תומאס יוכל לשוב למגרשים כבר העונה, אך לפחות כרגע נראה שהוויזארס לא ייקחו סיכונים מיותרים ויאפשרו לו לחזור, אם בכלל, רק בעונה הבאה.

לפני עשר שנים שונה שמה של הקבוצה מ-'בולטס' (כדורי אקדח) ל-'וויזארס' (מכשפים), על מנת שלא לעורר קונוטציות אלימות בקרב הקהל. אבל בשנים האחרונות מתעקשים גילברט והחברים לחזור למקורות, ולירות לכל כיוון. האשם העיקרי בכך הוא כמובן אייג'נט זירו עצמו, שהשליך גם בעונה האחרונה למעלה מ-20 זריקות למשחק, מתוכן שמונה מחוץ לקשת, שהספיקו לו הפעם לממוצע של 28.4 נקודות למשחק, והציבו אותו במקום השלישי בטבלת קלעי הליגה אחרי קובי בריאנט וכרמלו אנתוני. בין לבין הוא הספיק לאיים על מאמני הנבחרת האמריקאית שניפו אותו מהסגל שיקלע נגד קבוצותיהם 100 נקודות במשחק, לדלל את האוויר בביתו כדי לשפר את הכושר ולהזמין אוהל חמצן מיוחד לשם כך למשחקי חוץ, לשחק אונליין פוקר במחצית, ובגדול לחיות על פי ההיגיון אותו הגדיר אדי ג'ורדן פשוט כ-"גילברטולוגיה".

לצידו הספיק באטלר לרשום עד הפציעה שיא קריירה של 19.1 נקודות לערב, 2.13 חטיפות למשחק (שני בליגה) והופעת בכורה באולסטאר, וגם ג'יימיסון לא התבייש לזרוק ולזרוק וסיים עם ממוצע של 19.8 נקודות למשחק. אז מהשלישייה האמורה קיבלנו כדורסל מהנה ומלהיב עם הרבה נקודות, אבל בצד השני של המגרש הוויזארס המשיכו להיראות כמו כלום. אחרי שגם בפגרה הנוכחית לא הגיעה שום עזרה הגנתית, היריבות שלהם ימשיכו גם העונה לקלוע כמעט 105 נקודות למשחק.

נקודת חולשה נוספת תהיה מתחת לסל, שם נאבקו בעונה שעברה ברנדון הייווד ואיתן תומאס בעיקר זה בזה במקום בגבוהי היריבות. חסרונו של תומאס יפיל יותר אחריות על הייווד משני צידי המגרש, ועל מנת לסייע לו החתימו הוויזארס את הגבוה האוקראיני הצעיר אולכסיי פצ'רוב, בחירת הדראפט שלהם מ-2006 שנשלח לשנת התחשלות בבי.סי קייב. גם דאריוס סונגאילה, שמגיע אחרי קיץ מצוין עם נבחרת ליטא ביורובאסקט, יתרום את חלקו.

השאלה שתעסיק יותר מכל את הקבוצה היא האם ארינס יממש את אופציית היציאה מחוזהו בתום העונה. ארינס כבר הצהיר כי במידה וירגיש שהקבוצה לא מתקדמת בכיוון הנכון הוא יחפש לעצמו בית חדש, כך שההשלכות של הדחה נוספת בסיבוב הראשון של הפלייאוף עשויות להיות הרסניות עבור הוויזארס, שעלולים לאבד גם את ג'יימיסון שמסיים את חוזהו בסיום העונה.

מועמד לפריצה: הכישרון הגדול של אנדריי בלאץ' לא נעלם מעיניו של אדי ג'ורדן בשתי עונתיו הראשונות בליגה, אבל הצרות בהן הסתבך הפורוורד בן ה-21 חדשות לבקרים השאירו אותו בגדר הבטחה לא ממומשת. הקיץ, דווקא אחרי שנעצר פעם נוספת, הפעם בעוון שידול של שוטרת סמויה, החתימו אותו הוויזארס על חוזה חדש לחמש שנים, בתקווה שהאמון המפתיע שהוענק לו יגרום לו להתרכז בכדורסל. אם זה אכן יקרה, הוא יוכל להתפתח לאחד מעמודי התווך של הקבוצה בשנים הבאות.

מועמד לדעיכה: בניגוד לבלאץ', החתימה של דשון סטיבנסון על חוזה חדש צפויה לגרום לו לתוצאה הפוכה. כשהנושא הכספי מאחוריו אולי הוא יבין סוף סוף שהוא היחיד בקבוצה שבאמת שומר ויתחיל לחפף בהגנה כמו יתר חבריו, ובנוסף הרצון לתת דקות הרצה ליאנג בעמדת השוטינג גארד ינגוס בדקות המשחק שלו.

תסריט אופטימי: זעקות ה-"היבאצ'י!" של ארינס מרעידות פעם אחר פעם את האולם בוושינגטון לקול צהלות האוהדים, ג'יימיסון מתפוצץ בשנת החוזה שלו, בלאץ' ויאנג מראים ניצוצות של גדולה והוויזארס שוב מטפסים למקום הראשון במזרח, אבל הפעם שומרים עליו עד סיום העונה.

תסריט פסימי: ההתחזקות של המזרח חושפת את הבלוף של הוויזארס, וההגנה שלהם קורסת כליל. הייווד לא מסתדר לבד בצבע, בלאץ' שוב מוצא את עצמו בבית המשפט, וגילברט אומר יפה תודה ואורז את הפקלאות בסיום העונה.

תחזית: הוויזארס כבר הוכיחו שהם כוח שיש להתחשב בו, ועונה גדולה נוספת של ארינס יכולה להציב אותם בראשות הבית הדרום-מזרחי די בקלות. הבעיה תגיע בפלייאוף, שם סגנון המשחק שלהם ימנע מהם להגיע רחוק, ובקיץ הבא גילברט יצטרך להגיע להחלטה לא פשוטה בקשר לעתידו.