המשחק נגד מכבי תל אביב לא יכול היה לבוא בזמן טוב יותר עבור הניו יורק ניקס. אחרי שמאמן הקבוצה, אייזיאה תומאס, נמצא אשם במשפט ההטרדה המינית ואחרי שנשמע אומר בתצהיר כי לא אכפת לו מהמנויים הלבנים, הניקס היו זקוקים למסע יחסי ציבור רציני שיטהר את שמם ויחזיר את האוהדים אל הגארדן. הלילה הזה היה תחילתו של התיקון, כאשר הניקס אירחו את הצהובים במשחק ידידות שהרווחים ממנו הלכו לעמותת מגדל-אור, עמותה לילדים נזקקים.
הגארדן היה שונה הלילה. הערב נפתח בשירת התקווה לקול מחיאות כפיים סוערות של הקהל, ברובו ישראלים ויהודים. צהוב היה הצבע השולט במקום הכתום-כחול הרגיל, ומי שחשב שהוא מגיע למשחק הביתי הראשון של הניקס בגארדן וציפה למצוא אוהדים מקומיים, גילה כי רוב הקהל הגיע לעודד את הקבוצה המתארחת. הניקס מובילים את הליגה במספר המנויים היהודים שלהם, לכן לא היה זה מפתיע לראות כמויות של כובעים שחורים, פיאות וזקנים מציפים את האולם. יותר מזה, אם חשקה נפשו של האוהד הממוצע בנקניקיה עסיסית או בסנדוויץ' עוף מפולפל, היה עליו להסתפק בתפריט המיוחד של הערב, אוכל כשר למהדרין ולתפארת מדינת ישראל. קבוצת המעודדות של הניקס הוחלפו הערב בחבורת הילדים המופיעים בגארדן, שלא לפגוע ברגשות האוהדים החרדים. קריאות העידוד למכבי החרישו את קולו של הכרוז, את שריקות השופטים, וכל רעש אחר בגארדן.
ובמחצית, כמו בסרט מעולם אחר, עלה על המגרש רבי זקן וחביב מעמותת מגדל אור והודה לכל האוהדים שבאו לצפות במשחק. הדגלים בכחול לבן הונפו ומחיאות כפיים סוערות הציפו את האולם, כאילו היה הזקן הזה לפחות לברון ג'יימס בכבודו ובעצמו. הרבי החביב הוסיף והלהיב את הקהל בקריאת שמע ישראל ובשירת עם ישראל חי. הלו? איז דיס מנהטן?
עוד בוואלה!
סיפורים מהפרקט
רפי קריסי, המאבטח הישראלי של הגארדן, חולש על המושבים החשובים ביותר באולם. אלו של נשיא הקבוצה סטיב מילס ושל בעלי הקבוצה הידוע לשימצה ג'יימס דולן, הנמצאים מעל חדרי ההלבשה של השחקנים. קריסי, שלא כמו עמיתיו האמריקנים, אינו מאבד את עשתונותיו לרגע למול הקהל הנדחף לכיוון השחקנים היורדים את חדרי ההלבשה. הוא מפנה אותם לכיוון היציאה בקול סמכותי ושקט. רפי היה שם ברגעים הטובים והפחות טובים של הקבוצה, אבל בסוף הוא תמיד נשאר מאמין. "הניקס משחקים טוב השנה, אבל הלילה אני בעד מכבי", אמר בגאווה.
גם מי שאינו אוהד גדול של מדינת ישראל חייב היה לתת למכבי את הכבוד ולשמוח שלפחות ללילה אחד התרחש הסיפור האמיתי על המגרש ולא בחדרי ההלבשה או במשרדי ההנהלה של הגארדן. המשפט נגד אייזיאה וג'יימס דולן היה בכותרות זמן רב מדי והמיט חרפה של המועדון, על שחקניו (במיוחד על קפטן הקבוצה, סטפן מרבורי, שהודה בקיום יחסי מין עם מתמחה במושב האחורי של מכוניתו) ועל האוהדים השרופים של הקבוצה.
המשחק נגד מכבי נתן לתומאס הזדמנות לדבר על משהו אחר, למרות שכמה כתבים ישראלים לא ויתרו על ההזדמנות לחקור את תומס בנושא המשפט. תומס, מצדו, חזר על הדברים שאמר שוב ושוב עם הישמע גזר הדין במשפטו: "אני חף מפשע, מעולם לא עשיתי את מה שנאמר עלי כי עשיתי, ואני מקווה כי יום אחד יצא הסיפור האמיתי לאור".
תומאס גם קיווה ששובו של אלן יוסטון לקבוצה יהיה אירוע משמח נוסף שיעזור לאוהדים לשכוח את מעלליו הקיץ, אבל מהר מאד התברר לו שהזיכרון הקולקטיבי בניו יורק לא שוכח ולא סולח, לפחות לא נכון לעכשיו. תומאס, שאמר לעיתונים כי הוא מצפה לקבלת פנים חמה הערב במשחק הבית הראשון, זכה במקום זאת לקריאות בוז סוערות, כמקובל בגארדן. מסתבר שלא יוסטון ואפילו לא מכבי תל אביב יכלו להסיט את תשומת הלב מהמשפט שהיה בכותרות יותר מדי זמן. ועכשיו, כאילו לא היה די בסאגה המתמשכת הזו, עלו וצפו שלוש תביעות נוספות כנגד הגארדן ובעליו - שתי מאבטחות הטוענות כי לא קודמו בגלל שהן "שחורות" ובגלל שצעירות לבנות שניהלו רומנים עם בכירים בגארדן קודמו במקומן, ומעודדת קבוצת ההוקי של הגארדן, הריינג'רס, שטוענת כי מנהל חדש הפך את חייה לסיוט.
מרגיש כמו כדורגל
אבל כל זה היה לא ממש עניין את רבבות הישראלים שהציפו את המגרש. בשבילם היו קיימים רק יותם הלפרין, ליאור אליהו, מרקוס פייזר ודרק שארפ. אותו שארפ, שכחצי שעה לפני המשחק ענה בסבלנות לכל שאלות העיתונאים שהקיפו אותו בחדר ההלבשה של הקבוצה המתארחת. "זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע לכם כאן", הסביר שארפ בדיפלומטיות לעיתונאים האמריקנים ששאלו אותו אם אינו מפחד לחיות בארץ. "למעשה, הרבה יותר מפחיד כאן, בניו יורק. בישראל אני יכול להרשות לילדים שלי לשחק בחוץ לבד. כאן? ממש לא".
למרות ההתלהבות והתמיכה העצומה, מכבי לא עמדה בפני הניקס והפסידה את המשחק, אבל המנצחים האמיתיים, לדברי אייזיאה, היו האוהדים של הקבוצה הישראלית. "הקהל היה נהדר", אמר תומאס אחרי המשחק, "כולם באו להראות את התמיכה שלהם בקבוצה ונהנו. קשה להגיד שהיינו מופתעים, אנחנו מכירים את הקהל של מכבי, זו קבוצה נהדרת עם אוהדים מדהימים".
"ידענו שהם יהיו על תקן הקבוצה הביתית", הסכים סטפן מרבורי עם המאמן. "האוהדים באו ועשו את שלהם בכל הנוגע לעידוד הקבוצה. זה היה נהדר לראות את כל האהבה". דייויד לי, לעומת זאת, קיבל את זה אחרת. "עבדתי הקיץ בכמה מחנות כדורסל וידעתי שהקהילה היהודית מתכוונת להיות כאן בשביל מכבי", אמר לי, שפתח בחמישייה של הניקס במקום אדי קרי, "עם כל השריקות והצעקות, זה ממש הרגיש כמו כדורגל".
