פלאש באפילה

באו: סמוש פארקר (שחקן חופשי, מהלייקרס), פני הרדאווי (חוזה לא מובטח), אלכסנדר ג'ונסון (שחקן חופשי, מממפיס), דקוואן קוק (בחירה 21 בדראפט, בטרייד מפילדלפיה), ג'ואל אנתוני, בראיין צ'ייס, ג'רמי ריצ'ארדסון, דווין גרין ומרקוס סלוטר (חוזים לא מובטחים, חלקם יישארו בקבוצה וחלקם ייחתכו).

הלכו: ג'ייסון קאפונו (שחקן חופשי, לטורונטו), ג'יימס פוזי (שחקן חופשי, לבוסטון), אדי ג'ונס (שחקן חופשי, לדאלאס), גארי פייטון (שחקן חופשי).

חמישייה: ג'ייסון וויליאמס, דווין וויד, דורל רייט (אנטואן ווקר), יודוניס האסלם, שאקיל או'ניל.

ספסל: סמוש, פני, ווקר, קוק, ג'ונסון, ווין סימיאן, אלונזו מורנינג, מייקל דוליאק.

מאמן: פט ריילי (שנה שלישית כמאמן בקדנציה הזאת).

מאזן בעונה שעברה: 44 ניצחונות ו-38 הפסדים. עפו בסוויפ בסיבוב הראשון מול שיקגו.

אליפויות: 1 (2006).

לפני קצת פחות משנה מיאמי התייצבה לפתיחת העונה כאלופה הגאה עם כוונה מלאה לשמור על התואר. המזרח נראה קטן עליה והשאלה העיקרית הייתה האם וויד ושאק מסוגלים להתגבר שוב על אלופת המערב. 48 דקות בתוך העונה דברים נראו אחרת. הפסד ב-42 הפרש לשיקגו היה ספתח ראוי לעונה שהכל הלך בה הפוך. אפשר להתווכח על מיקומה של מיאמי בין האלופות הפחות טובות בהיסטוריה, אבל קשה להתווכח עם התחושה שאף אלופה ששמרה על כל הסגל שלה לא הגנה על האליפות שלה בצורה רעה כל כך.

הבעיה העיקרית הייתה של פציעות. ההפסד לשיקגו היה אחד מחמשת המשחקים היחידים בעונה בהם וויד, שאק ופט ריילי היו כולם בריאים. הדיזל היה הראשון להיפצע בשלב מוקדם מאוד של העונה. אחריו החליט ריילי לקחת חופשה בלי תאריך חזרה מוגדר כדי לבצע ניתוח החלפת ברך וירך והעוזר רון רות'סטין ניהל את המשחקים בהיעדרו. וויד שיחק רוב הזמן בחודשים הראשונים, ודווקא כאשר שאק וריילי חזרו הוא נפצע והזדקק לניתוח. לאחר רצף ניצחונות בלי הפלאש והבטחת המקום בפלייאוף, וויד החליט לדחות את הניתוח כדי לנסות לחזור לפלייאוף, אבל הניסוי לא הצליח. בשלבי ההכרעה של העונה הוא היה רחוק משיאו, וההיט טואטאו ע"י הבולס בסיבוב הראשון.

עכשיו וויד וההיט אוכלים את מה שהם בישלו בשנה שעברה, כאשר וויד מתאושש מהניתוח אותו עבר בקיץ ויחמיץ את השבועות הראשונים של העונה, והדיווחים על מצבו לא מבשרים טובות. אם עד לא מזמן הדיבורים היו על חזרה באמצע אוקטובר, עכשיו כל דיווח דואג להדגיש שמדובר לכל המוקדם באמצע נובמבר, כאשר גם האפשרות שוויד יחמיץ את כל החודש הראשון של העונה עלתה. גם כאשר הוא יחזור, לא ברור כמה זמן ייקח לו לחזור לכושר מלא. מעניין במיוחד יהיה לבדוק האם הפלאש ימשיך לחדור ולא לפחד ממגע כמו לפני הפציעות.

מסביב לשני הכוכבים המצב לא היה מעודד במיוחד. ג'ייסון וויליאמס נאבק כל העונה שעברה בפציעה בברך, אנטואן ווקר וג'יימס פוזי בקושי תפקדו ובשלב מסוים הושעו ע"י ריילי בגלל אחוזי שומן גבוהים בגוף והאסלם נתן את תפוקת הרול פלייר שלו ולא לקח על עצמו יותר. שתי נקודות האור העיקריות היו אלונזו מורנינג הבלתי נלאה שהמשיך להיות הסנטר המחליף הטוב בליגה וג'ייסון קאפונו שהוביל את הליגה באחוזים מהשלוש.

שאלה טובה. נדמה לי שגם פט ריילי לא יודע. זה לא היה קיץ שריילי יכניס לפנתאון שלו כנשיא ומקבל ההחלטות העיקרי בקבוצה. הוא נתן לקאפונו, פוזי ואדי ג'ונס ללכת בהנחה שהוא יביא לפחות שחקן רכש אחד משמעותי. שלוש פעמים הוא היה קרוב, אבל מילווקי השוותה את ההצעות שלו על מו וויליאמס וצ'ארלי בל, וגם הנסיון לארגן סיין אנד טרייד שיביא לו את מייקל פייטרוס מגולדן סטייט לא צלח.

במקומם ריילי הסתפק בסמוש פארקר שהגיע לאחר עונה בינונית בלייקרס, באלכסנדר ג'ונסון שיכול להיות מחליף סביר להאסלם בפאוור פורוורד ובפני הרדאווי. מעבר לגימיק של החזרה של פני ושאק לשתף פעולה לראשונה מאז ימי אורלנדו העליזים, לא נראה שיש בזה משהו. פני בן ה-36 לא שיחק שנתיים, בערך יומיים אחרי שהוא חזר להתאמן הוא כבר נפצע. החוזה עליו הוא חתום הוא לא מובטח, כך שייתכן שאחרי כל הקאמבק המתוקשר הוא בסוף בכלל לא יהיה בקבוצה.

בנוסף לשלושה האלה ריילי הביא כמה צעירים, גם הם בחוזים לא מובטחים. הם מוסיפים אנרגיות ומוטיבציה לאימונים וריילי מקווה שהם ישפיעו גם על זקני הקבוצה שרק הולכים ומזדקנים. בינתיים זה לא ממש עובד, כאשר באימונים מתאמנים בעיקר הצעירים והזקנים יושבים עם פציעות ומעלים זכרונות. מבחינה מקצועית, אולי שניים מהצעירים ייכנסו לרוטציה (מבין סלוטר, צ'ייס וריצ'ארדסון), אבל מהם לא תבוא הישועה.

מאיפה היא כן תבוא? עד שוויד יחזור, בעיקר משחקני הפנים. שאק אמנם לא שיחק במשחק ההכנה הראשון, אבל בשני הוא כבר קיבל דקות ובגדול נראה מוכן יותר מאשר בעונה שעברה. האסלם ימשיך לעשות את העבודה שלו ומורנינג החליט להישאר לעונה נוספת. ביחד השלושה מספקים נקודות, הגנה וריבאונד ברמה הגבוהה ביותר. השאלה היא, כמובן, כמה משחקים הדיזל מסוגל לתת השנה וכמה דקות יעילות הוא מסוגל לספק במשחקים האלה. לאחר 40 משחקים עם 20-25 דקות אפקטיביות בשנה שעברה, במיאמי מאוד מקווים לראות ממנו יותר הפעם, ומנסים להתעודד מכך שהוא עשה יוגה (!) בקיץ ושזאת הייתה המנוחה הארוכה ביותר שלו בשנים האחרונות.

בחוץ הסיפור מורכב יותר. ג'יי-וויל אמנם נראה בריא ובכושר, אבל הוא עדיין הסיבה בגללה ריילי היה מוכן לשלם 52 מליון דולר למו וויליאמס. בשתי העמדות האחרות מיאמי תהיה בבעיה קשה מאוד עד שוויד יחזור. כאשר זה יקרה הוא יחזור לעשות הכל ולהחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים עד הפלייאוף, שם הכל יכול לקרות אם כולם בריאים. אבל כל עוד וויד בחוץ קשה לראות מאיפה מיאמי תגרד ניצחונות, ואם הוא יתעכב יכול להיות שהפער כבר לא יהיה כזה שניתן לסגור.

מועמד לפריצה: עמדת הסמול פורוורד הפותח התפנתה ככל הנראה (תיכף נגיע לזה), ומי שנראה הכי נחוש לקחת אותה הוא דורל רייט. היו לרייט הזדמנויות גם בעונה שעברה אבל הוא לא הרשים, בינתיים במשחקי ההכנה הוא נותן הצגות אול-אראונד יפות. הקליעה עדיין לא משהו, אבל ארבע חטיפות ותשעה גגות בשני משחקי ההכנה הראשונים זה משהו שריילי יתקשה להתעלם ממנו.

מועמד לדעיכה: עד כמה אנטואן ווקר מסוגל לדעוך מעונה של פחות מ-40 אחוזים מהשדה, פחות מ-30 אחוזים מהשלוש וכ-45 אחוזים מהעונשין? מסתבר שאפשר. ווקר נשדד באיומי אקדח במהלך הקיץ וכנראה החליט להתנחם בדונאטס, כי לאימונים הוא הגיע עמוס באחוזי שומן. ריילי כבר עצבני עליו ומאוד יכול להיות ש-'טווין' ימצא את עצמו מחוץ לרוטציה השנה. האמת? זה לא הפסד גדול.

תסריט אופטימי: 2005/06 (כי זה דווין וויד והוא כבר עשה את זה פעם אחת נגד כל הציפיות).

תסריט פסימי: 2006/07 (כי עדיף כבר להתפרק, לתת לוויד להתאושש כמו שצריך ולבנות מחדש בשנה הבאה עם בחירת דראפט גבוהה).

תחזית: קשה, קשה. מיאמי הופכת לאחת מהקבוצות שתלויות לחלוטין בשחקן אחד. וייד בריא שווה פלייאוף. עיכוב בחזרה שלו, חזרה לא ב-100% או פציעה נוספת יכולים להפוך את מיאמי לאחת הקבוצות החלשות בליגה, גם בגלל שלזקנים לא תהיה מוטיבציה. בכל מקרה, הקיץ הגרוע, ההזדקנות של שאק בשנה נוספת והתחזקות המזרח הופכים את המשימה של הפלאש לקשה במיוחד, וזאת תהיה הפתעה אם הם יעברו סיבוב.