חלום אמריקאי עם עקב אכילס

אילו היה הדבר תלוי בצוות האימון של מכבי תל אביב, הייתה הקבוצה עורכת הערב אימון נוסף בהדר יוסף במקום לשחק במדיסון סקוור גארדן. שכן לא רק שלמשחק הראווה מול הניו יורק ניקס, שישוחק בחוקי NBA, אין כל תועלת מקצועית; ולא רק שהמסע המתיש הזה נערך דווקא בשיאה של תקופת ההכנה לעונה הקרובה; ומעבר לכך שהוא גוזל מצוות המאמנים לפחות עוד חמישה ימי אימונים קריטיים, זאת כאשר עודד קטש אומר ש"גם ככה חסרים לנו בין שבעה לעשרה ימי הכנה" (מכבי פתחה את אימוניה באיחור ניכר מרוב קבוצות היורוליג); ומובן שאי אפשר להתעלם מעניין הג'ט-לג והשפעתו הקשה על חלק מהשחקנים.

המוקש המורכב ביותר שעומד בפני הצוות המקצועי של מכבי הוא דרישתם של ראשי הקבוצה, על רקע מאורעות הקיץ שעבר (תבוסות ב-30 הפרש בממוצע במסע הקודם לארה"ב), לא להתבזות בגארדן, בטח שלא מול כל אותם אלפי היהודים שימלאו עד אפס מקום את האולם. מבחינתם של קטש, גיא גודס ואורן עמיאל, "לא להתבזות" משמעו מינימום דקות משחק לשחקני הספסל ומקסימום דקות לשחקנים המובילים. בלי ניקולה וויצ'יץ', טל בורשטיין ו-וויל ביינום, המשמעות היא הרבה מאוד זמן פרקט לוונטיגו קאמינגס ולדיוויד בלות'נטאל וליותם הלפרין ולמרכוס פייזר. הפורוורד המועד לפציעות עדיין סוחב כמה קילוגרמים עודפים והחשש הגדול הוא שהעומס שנפל על כתפיו בתקופת ההכנה, בעיקר עקב היעדרותו של וויצ'יץ', יגרום חלילה לפציעה נוספת. בלי פייזר זו לא אותה מכבי. האמת שגם עכשיו, ללא בורשטיין, מדובר בקבוצה שונה לחלוטין מכפי שתיארו אותה מאמניה בתחילת הקיץ.

כדי לתקן טעות נפוצה צריך להבהיר שלפציעה הנוכחית של בורשטיין אין קשר ישיר לפציעה ההיא בגיד אכילס. אבל אולי היא הייתה המחולל. העניין הוא שהלחץ האדיר שהפעיל בורשטיין על המקום, כחלק מניסיונו לחזור מוקדם למגרשים לאחר אותו קרע בגיד, בתוספת למבנה העצמות הספציפי שלו, הביא לכך שבשני העקבים צמחה עצם קטנה, נוספת. זו תופעה מוכרת ובורשטיין יכול היה לחיות איתה אילו לא היה ספורטאי. כשהוא רץ יחף או עם כפכפים לרגליו, הוא לא חש בכאבים. הבעיה מתחילה כשהוא נכנס לנעלי הספורט הלוחצות. תיאורטית, בורשטיין יכול היה לשחק יחף. הבעיה שכדורסל משחקים עם נעליים.

המינוח הרפואי המדויק של הפציעה ממנה סובל בורשטיין הוא בורסיטיס – דלקת כרונית בשקית הבורסה, שנמצאת בעקב ואחראית למנוע חיכוך מוגזם של הגיד. הפיתרון הפשוט ביותר לבעיה הוא ניתוח לא מסובך להסרת העצמות הקטנות שצמחו דרך שיוף, מה שככל הנראה ישבית את השחקן לתקופה שבין חודש וחצי לחודשיים וחצי. בורשטיין, כאמור, סובל מבעיה בשני עקביו.

הכאבים כל כך חזקים, שבורשטיין עצמו פנה בשבוע שעבר לראשי מכבי וביקש לעבור את הניתוח. אם אכן כך יקרה, הוא יחזור למגרשים רק לקראת סיום שלב הבתים הראשון ביורוליג, באזור סוף דצמבר-תחילת ינואר. במקרה הטוב. קיימות דרכים אחרות לטיפול בבעיה, אם כי סביר שרק ניתוח יפתור אותה לחלוטין. ישנם שחקנים ששיחקו איתה כדורסל בעבר, לפחות במשך תקופה מסוימת. אורן אהרוני, לדוגמא, סחב איתה חודשיים. אבל הם סבלו מאוד. בורשטיין, שלא רוצה להחמיר את הפציעה, מתנגד בשלב זה לטיפולים אלטרנטיביים (משחות שונות, חימום המקום, חבישות בוץ מיוחדות, זריקות סטרואידים לאזור הפגוע), שאהרוני טוען ש"הם לא מועילים בכלום. עד שאני עברתי את הניתוח, רק משככי כאבים עזרו לי להתמודד עם הפציעה המעצבנת הזאת".

אהרוני מגחך כאשר הוא נשאל אם הפציעה הזו יכולה לחסל לבורשטיין את הקריירה, ומתנדב לספק הסברים ממקור ראשון. "סבלתי מהפציעה יותר מאשר טל סובל ממנה. אני יודע, כי אני מדבר איתו. לי זה כאב כל כך שלא יכולתי לדרוך על הרגל, אפילו לא יחף. בלי נעלי ספורט טל הולך רגיל. אני חייתי על משככי כאבים. הייתה לי ולגבעת שמואל עונה מצוינת, העפלנו לגמר הגביע ולחצי גמר הפלייאוף, ולא רציתי לקטוע אותה באמצע. מאחר והייתי חשוב לקבוצה, החלטתי יחד איתם שאני מושך עד סיום העונה. זה כאב מאוד, אבל עשיתי את זה. שלושה ימים אחרי שהעונה הסתיימה עברתי את הניתוח אצל ד"ר הגר פטיש, ותוך שמונה שבועות כבר חזרתי להתאמן באופן מלא. אני יודע על שחקני כדורגל אחרים שסבלו מאותה בעיה ואפילו חזרו לשחק מוקדם יותר ממני. זו ממש לא פציעה שמסכנת קריירה".

במכבי, בכל מקרה, חרדים מאפשרות של ניתוח. עבורם זהו המוצא האחרון, ומאחורי הקלעים מתנהל מול בורשטיין מאבק של ממש. במכבי רוצים תחילה למצות את כל אפשרויות הטיפול האחרות ולכן נסעו אמש עם בורשטיין למומחה לרפואת כף רגל בבולטימור, בתקווה שזה יספק להם רעיונות חדשים. אבל גם פרופ' מארק מאירסון אמר שצריך לנתח את העקב השמאלי. בעקב הימני, הסביר הפרופסור, אפשר לטפל גם בלי לפתוח את המקום. במכבי רוצים חוות דעת נוספת. אם לא תהיה ברירה, בורשטיין ינותח, כמובן. מן הסתם, הדבר האחרון שרוצים במכבי הוא לגרום לסיבוך קשה עוד יותר. בינתיים שלושה שבועות יקרים חלפו, פיתרון מוחלט עדיין לא נמצא ובורשטיין צופה בחבריו בעיניים כלות, מהצד. קרוביו מפנים אצבע מאשימה כלפי ראשי המערכת. "בגלל הפנאטיות שלהם וההתנגדות הלא מובנת לניתוח, מתבזבז כאן זמן יקר", הם אומרים.

מצב רוחו של בורשטיין עצמו שפוף. הוא לא מבין למה דווקא עליו נופלות כל הצרות האלה, מה כבר עשה שמגיע לו לפתוח עונה שנייה ברציפות רק בחודש ינואר. "זה אולי יישמע קיצוני, אבל אני מתפלל ומייחל לחזרתו של טל לחיים", אומר אביו, צביקה בורשטיין. "אני מכיר את טל ואף פעם, בכל מקום שהיה בעולם ואחרי כל פציעה שעבר, הוא לא היה כל כך מדוכדך. אתמול הוא כתב לי 'עזוב, אבא, אין לי ראש לדבר עכשיו'. בחיים הוא לא כתב דבר כזה. רק בשביל להרים אותו, אני רוצה לראות אותו עם חיוך. כן יחזור לשחק, לא יחזור לשחק, זה לא חשוב עכשיו. בשביל אשתו והבנות הכי חשוב שיחזור להיות אדם מחויך". בכלל, בורשטיין עדיין פגוע מכל אלו שטענו בראשית הקיץ כי התלונות על הכאבים בעקבים הן בסך הכל סיפור כיסוי לבקשתו להשתחרר מקמפיין נבחרת ישראל. "אל תאמין לאף אחד. אני בכלל לא פצוע, סתם רציתי להשתמט מהנבחרת", אמר השבוע בחיוך מריר.

לא סתם מתעקשים במכבי על בורשטיין. לאחר שנים בהן שימש כסייד-קיק לטריו הפנומנאלי של שאראס את פארקר את וויצ'יץ', הוא עובר כעת לקדמת הבמה. מבחינה מקצועית, אומרים גורמים בקבוצה, בורשטיין אמור היה להיות העונה אחד משלושת השחקנים החשובים בסגל, מכמה סיבות: 1. הוא ישראלי. 2. הוא מנוסה. 3. ובעיקר: הוא יכול לשחק בשלוש העמדות בקו האחורי, ולמעשה השחקן היחיד בסגל שיכול לשמש כמוביל כדור נוסף מעמדת הסמול פורוורד.

גם קטש ושות' יודעים שהקבוצות המצליחות באירופה בשנים האחרונות הציגו קו אחורי המורכב משלושה מובילי כדור, שיכולים לבצע פיק אנד רול. במכבי של פיני גרשון אלו היו שרונאס יאסיקביצ'יוס, בורשטיין ואנתוני פארקר; בצסק"א של השנתיים האחרונות שילוב של שלושה מארבעה – ג'יי אר הולדן, תיאו פפאלוקאס, טרייג'אן לנגדון ודיוויד וונטרפול או אוסקר טורס; בפנאתינייקוס שילוב של שלושה משישה: דימיטריוס דיאמנטידיס, סאני בצ'ירוביץ', מילוש וויאניץ', ניקוס חציברטאס ורמונאס שישקאוסקאס; בטאו המוצלחת מודל 2006 פאבלו פריג'יוני, קייסי ג'ייקובסן וטרוויס האנסן, ובמודל 2007 שלושה מבין פריג'יוני, זוראן פלאניניץ', איגור ראקוצ'ביץ' ופרד האוס.

זה שבועיים וחצי שהצוות המקצועי של מכבי שובר את הראש בניסיון למצוא את הנוסחה שתעזור למלא את החלל שנוצר בקו האחורי בעקבות חסרונו של בורשטיין, ולא תאלץ אותם לשנות מהותית מתוכניותיהם לעונה הקרובה. בינתיים הם לא מצאו. מי שכרגע מאיישים את עמדת הסמול פורוורד הם דיוויד בלות'נטאל, פאוור פורוורד במקור, ועמרי כספי הצעיר. גם במכבי יודעים שלא מדובר בפיתרון אידיאלי, שכן בלות'נטאל או כספי לא יכולים להוביל כדור.

"זה נכון שיש לנו בעיה קשה עם הפציעה של טל", מודה עוזר המאמן, גיא גודס. "כרגע אין לנו פתרונות. אנחנו מאלתרים. גם במחנה האימונים וגם במשחקי ההכנה האחרונים, מה שעשינו היה אלתורים. שיחקנו רק עם שני מובילי כדור ונאלצנו להשתמש המון בדרק שארפ. כספי ובלות'נטאל יכולים לשחק בעמדה הזאת, אבל הם זה לא טל. זה גם שם המון לחץ על יותם, בטח כשלוקחים בחשבון גם את הפציעה של ביינום".

כחלק מהחיפוש אחר פיתרון הולם לחור שנפער בעמדה 3, ינחת בישראל בשבוע הבא אלכס גארסיה (27, 1.92) הברזילאי, גארד שצד את עיניהם של קטש וגודס במהלך נסיעתם לטורניר הקדם-אולימפי בלאס וגאס, אליו בכלל הגיעו כדי לעקוב אחר מוריליו דה-רוסה. בשנים האחרונות שיחק גארסיה בליגה הברזילאית החלשה. קודם לכן העביר שתי עונות מבוזבזות ברשימת הפצועים של הסן אנטוניו ספרס ושל הניו-אורלינס הורנטס. "כבר שנתיים שגארסיה הוא שחקן בלי דופק", טוען סוכן שחקנים ישראלי. "זה לא שחקן ברמה. אין שום קשר בינו לבין היכולות של בורשטיין".

אלא שגודס אומר דברים שונים בתכלית. "גארסיה יכול לתרום לנו בהרבה אספקטים", הוא משוכנע. "מבחינה פיזית, זה דבר שלא ראיתי עד עכשיו. הוא סוס רציני. הבן אדם רק 1.92, אבל הוא חזק בצורה בלתי רגילה. הוא יותר משחק לכיוון של עמדה 3, מאשר עמדות 1-2. הוא פיזי, אתלטי ולמרות הגובה, יכול לשמור כמעט על כל שחקן בלואו-פוסט. גם בטורניר בווגאס לא הרבה פורוורדים הצליחו לעשות עליו סל. באחד המשחקים, ברזיל שיחקה מול ארה"ב, הוא שמר על לברון (ג'יימס) ולא נתן לו להתקרב בטבעת. לברון לא הצליח להשתחרר ממנו, בסוף הוא וויתר ולקח את כל הזריקות בפייד-אוואי. מבחינה אופנסיבית גארסיה שחקן פחות טוב, וגם עבר פציעה בכף יד שמאל. הוא קלעי סביר, לא גדול, אבל אתלט מצוין ושחקן חכם וקבוצתי. אולי הוא מתאים לגישה שלנו, שמעדיפה שחקנים קבוצתיים על אינדיבידואלים. נכון שגם הוא לא דומה לטל, אבל טל יש רק אחד". לא ברור גם כיצד תוכל מכבי להעמיד קו אחורי, גם אם לפרקי זמן מוגבלים, המורכב משלושה גמדים במונחי כדורסל – קאמינגס (1.91), ביינום (1.83) וגארסיה (1.92).

לא מעט גורמים במערכת חוטאים לאחרונה בהשוואות בין הקיץ הנוכחי לקיץ 99', בו הונחה אבן הפינה לקבוצה הגדולה שהעפילה לשלושה פיינל פורים רצופים ולקחה גביע בפאריס. קאמינגס, שהגיע מקבוצה סרבית קטנה, בנעליו של אריאל מקדונלד, שנרכש מקבוצה סלובנית בינונית; דיוויד בלות'נטאל בתפקיד הקלעי הגדול שחוזר לשורות הקבוצה לאחר מספר עונות של היעדרות, בדומה לדורון ג'מצ'י דאז; טרנס מוריס, הרוצח ההגנתי השקט, במשבצת של נדב הנפלד; וויצ'יץ', שחקן העוגן, במקומו של נייט האפמן; והשינויים הרדיקליים בצוות המקצועי.

"זה באמת קצת מזכיר את הקיץ ההוא", מאשר גודס. "מה שאפיין את מכבי של אז היה הקבוצתיות שלה. קבוצה מביאה תארים ואליפויות ומגיעה לפיינל פור. לא אינדיבידואלים. גם לנו יש את הנתונים להפוך לקבוצה מצוינת. יש לנו הרבה 'טים פליירס', אולי חוץ ממרכוס פייזר, שהוא יותר כוכב וסקורר, אבל גם הוא עוד יתחבר אלינו מבחינת המנטאליות והקבוצתיות. עד עכשיו הוא שיחק בקבוצות קטנות יותר, בהן נחשב לכוכב הראשי, ועכשיו פתאום הוא רואה סביבו עוד שחקנים, שכולם יכולים בערב נתון לקלוע 20 נקודות ומעלה. מרכוס לומד לוותר על זריקה נוחה לחבר שפנוי לזריקה נוחה עוד יותר. רק דרך פרגון יכולה חבורת בודדים להפוך לקבוצה. זה מה שאפיין את מכבי שזכתה בכל התארים האפשריים, וזו גם השאיפה שלנו. אם נמקסם את היכולות הקבוצתיות שלנו, תהיה כאן קבוצה חזקה מאוד".