מפלצות בע"מ

באו: רשארד לואיס (בטרייד, מסיאטל), אדונל פויל (שחקן חופשי, מגולדן סטייט), מרצ'ין גורטאט (שחקן חופשי).

הלכו: דארקו מיליצ'יץ' (שחקן חופשי, לממפיס), גרנט היל (שחקן חופשי, לפיניקס), טראביס דיינר (שחקן חופשי, לאינדיאנה).

חמישייה: ג'מיר נלסון, הידו טורקוגלו (טרבור אריזה), רשארד לואיס, דווייט הווארד, אדונל פויל.

ספסל: קרלוס ארויו, קיאון דולינג, ג'יי ג'יי רדיק, אריזה, קית' בוגאנס, גורטאט, בו אאוטלו, פאט גאריטי, טוני באטי, ג'יימס אוגוסטין.

מאמן: סטן ואן גנדי (עונה ראשונה בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 40 ניצחונות, 42 הפסדים. הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי דטרויט.

אליפויות: 0.

חודש לאחר פתיחת העונה שעברה, היה נדמה שאורלנדו מקדימה בכמה צעדים את התכנון המקורי של שלבי הבנייה מחדש שלה. בהנהגתם של דווייט הווארד וג'מיר נלסון, שניהם בשנתם השלישית בליגה, עמדו המג'יק ביום האחרון של נובמבר על מאזן נהדר של 12 ניצחונות מול ארבעה הפסדים בלבד. בעירו של וולט דיסני כבר חשו בחזרתם של הימים היפים של שאק ופני, אבל אז הגיעה הנפילה, שהזכירה לכל מי שטעה שמדובר בסך הכל בקבוצה צעירה שמתכווננת בעיקר לעתיד, ובמשך רוב שלבי העונה הפלייאוף היה נראה מחוץ להישג ידם. אבל באפריל הם שוב להטו, ניצחו בשישה מתוך שבעת משחקיהם האחרונים בעונה הרגילה והצליחו לגנוב ברגע האחרון את הכרטיס האחרון לפלייאוף במזרח. חווית המפגש בסיבוב הראשון עם דטרויט לא היתה נעימה במיוחד, והפיסטונס דרסו את המג'יק ללא רחמים עם סוויפ קליל, אבל בפלורידה בכל זאת יצאו מעודדים מהנסיון שצברו.

למרות השיפור שהראתה הקבוצה נפרדה אורלנדו בסיום העונה ממאמנה בריאן היל, והחלה לחפש את המאמן שייקח אותה צעד אחד קדימה. המועמד המועדף על הג'נרל מנג'ר אוטיס סמית' היה בילי דונובן, מאמן מכללת פלורידה שהצעיד את הגייטורס שלו לשני תארי אליפות רצופים ובכך הפך את עצמו למאמן הכי מבוקש בשוק. דונובן כבר הספיק לסרב קודם לכן להצעות מהגריזליס וממכללת קנטאקי היוקרתית, אבל ההצעה מקבוצה כל כך מוכשרת ומבטיחה כמו המג'יק הכריעה אותו, ואחרי לבטים רבים הוא חתם על חוזה לחמש שנים בקבוצה. צהלות השמחה ברחבי העיר נמוגו כעבור שלושה ימים, כשדונובן המיוסר מהחלטתו לנטוש את הקמפוס אליו נקשר כל כך הודיע להנהלת המג'יק כי הוא שינה את דעתו והוא מבקש לחזור למכללה.

אורלנדו בלעה את העלבון, איפשרה לדונובן להתיר את חוזהו, והפנתה את מירב המאמצים כדי להחתים את האופציה השניה שלה, סטן ואן גנדי. אותו ואן גאנדי שהוזז מעמדת המאמן במיאמי בצורה הכי לא אלגנטית שיש על ידי פט ריילי לפני כשנתיים, ישב מאז אותו יום בביתו על תקן של יועץ כלשהו בהנהלת ההיט. למרות שגם סקרמנטו ואינדיאנה חיזרו אחריו, הוא קפץ על ההזדמנות לעבור ליריבה מעבר לכביש, כדי לזכות בכמה שיותר מפגשים ראש בראש עם ריילי במהלך העונה.

אחרי שסוגיית המאמן באה על פתרונה, התפנה סמית' להשקיט את הדאגה הבאה שעל ראשו – החתמתו של הווארד על הארכת חוזה. באורלנדו עדיין מלקקים את הפצעים מנטישתו של שאקיל אוניל ללייקרס בעשור הקודם, והחשש שהווארד יחקה את שאק גרם לסמית' ללכת קצת רחוק מדי. הג'נרל מנג'ר הבטיח לכוכב הצעיר שלו שכל הכסף הפנוי של הקבוצה יושקע הקיץ בהבאת סופרסטאר נוסף לקבוצה, ואחרי שנכשל בהחתמתם של שני השחקנים החופשיים הבכירים בנמצא, וינס קרטר וצ'ונסי בילאפס, החליט סמית' ללכת בכל הכוח על רשארד לואיס. גם העובדה שהוא נדרש לשם כך להסכים לעסקת סיין אנד טרייד עם סיאטל, ולשלם ללואיס, סקורר מחונן אך בשום פנים ואופן לא סופרסטאר, סכום מופרז של 118 מיליון דולר (!) לשש שנים, לא עצרה אותו.

יומיים לאחר מכן חתם הווארד על הארכת החוזה המיוחלת, שתעניק לו 85 מיליון דולר בחמש השנים הבאות, אבל עומס המשכורות אילץ את המג'יק לוותר על דארקו מיליצ'יץ', שחתם בממפיס, ובאופן כללי להתרגל לעובדה שעם שני חוזי העתק הללו, לא תהיה להם אפשרות להביא אף שחקן חופשי טוב בחמש השנים הקרובות.

עד שהמג'יק יתחילו לשלם את מחיר החוזה העצום שהעניקו ללואיס, יהיו להם כמה שנים ליהנות ממנו, ולמרות עזיבתו של דארקו ועריקתו של גרנט היל לפיניקס בנסיון אחרון לזכות בטבעת לפני הניתוח הבא, נשארה לואן גנדי מספיק תחמושת בסגל כדי לעשות כמה דברים יפים העונה.

הווארד ימשיך להיות הבסיס של הקבוצה, ואחרי עונה של 17.6 נקודות למשחק ב-60% מהשדה בתוספת של 12.3 ריבאונדים לערב והופעת בכורה במשחק האולסטאר, מפחיד לחשוב שהוא עוד לא בן 22, ורק הולך ומשתפר. את הקיץ הוא הקדיש להוספת קליעה מחצי מרחק לארסנל ההתקפי שלו (שעד כה כלל בעיקר הטבעות), ובמחנה האימונים של הקבוצה התלהבו גם מהעלייה באחוזי קליעות העונשין של האיש הגדול.

שותפו של הווארד לקו הקדמי, טוני באטי, יחמיץ את מרבית העונה הקרובה אם לא את כולה אחרי ניתוח בכתף, מה שיאלץ את ואן גנדי לתמרן בין אדונל פויל הקשיש, ג'יימס אוגוסטין הילדון, ומרצ'ין גורטאט הפולני (תחליטו אתם מה יותר גרוע). על מלאכת הקליעה יופקד לואיס, שאחרי שלוש עונות בהן לא ירד מממוצע של 20 נקודות למשחק אין סיבה שלא ירשום מספרים דומים העונה, אבל על החורים שלו בהגנה והחולשה בריבאונד מישהו יצטרך לחפות.

הקו האחורי של המג'יק גדוש בכישרון, אבל גם בלא מעט סימני שאלה. ג'מיר נלסון לא ביצע את הפריצה שצפו לו בעונה שעברה, כשאחוזי הקליעה שלו צנחו בעוד שכמות האיבודים רק עלתה, וקשה לחזות כיצד ישפיע עליו מותו הטראגי של אביו לפני כחודש. אין ספק שהוא עוד מסוגל להפוך בעתיד לאחד הרכזים הטובים בליגה, אבל לפחות כרגע ואן גנדי הצהיר כי שני השחקנים היחידים הבטוחים בחמישייה שלו הם הווארד ולואיס, מה שאומר שנלסון יצטרך להרוויח את מקומו במחנה האימונים. קרלוס ארויו מסוגל בהחלט למלא את תפקיד הרכז במידת הצורך, או לחילופין לתרום דקות איכות מהספסל, כשגם קיאון דולינג הדינמי נשקל כאופציה. עמדת השוטינג גארד כבר בעייתית הרבה יותר, ולאור האכזבה מעונת הרוקי של ג'יי ג'יי רדיק וחוסר היכולת של טרבור אריזה לקלוע מבחוץ, יסתפקו המג'יק בטורקוגלו הדועך שמגיע אחרי קיץ קשה עם נבחרת טורקיה, ויתפללו להפתעה מרעננת מכיוונו של קית' בוגאנס, שנמצא עד כה בכושר מצוין במחנה האימונים.

מועמד לפריצה: את כל עשר שנותיו בליגה העביר אדונל פויל בגולדן סטייט, תופעה נדירה ביותר בנוף ה-NBA של ימינו, שלבטח תגרום לווריורס לתלות יום אחד את גופייתו על ספסל הקבוצה (בכל זאת, שם הוא בילה את רוב זמנו). כעת הוא פותח פרק חדש בקריירה, ולמרות שהובא על תקן גיבוי הפציעה של באטי אמורה להזניק אותו לחמישייה, שם הוא מסוגל תרום לא מעט להווארד בהרבה נסיון מתובל בלחימה ומרפקים.

מועמד לדעיכה: ניתן היה בקלות להציב את ג'יי ג'יי רדיק דווקא בפסקה הקודמת, לטעון שהעונה שעברה השתבשה לו בגלל פציעות שונות (כן כן, שוב אותה קללה מפורסמת של יוצאי דיוק), לציין שהוא נראה מצוין בקדם העונה ולהבטיח שאוטוטו הוא משחזר את הימים היפים מהקולג'. אבל עם כל הרצון הטוב, רדיק פשוט לא מתאים לרמה הזו. הידית שלו עדיין יכולה להתחמם בכל רגע נתון, אבל אחרי שואן גנדי הכריז שזמן המשחק שלו ייקבע על פי יכולתו לשמור על שוטינג גארדים יריבים, נדמה שהוא לא יקבל יותר מדי צ'אנסים לצלוף העונה.

תסריט אופטימי: הווארד משתולל עם 30 נקודות ו-20 ריבאונדים לערב, לואיס עונה לו עם 30 משלו, נלסון מתעורר ומנווט ביעילות את הצמד הזה כל הדרך לגמר המזרח.

תסריט פסימי: לואיס מתקשה לתפקד תחת הלחץ של החוזה המנופח, הווארד דורך במקום, נלסון הולך לאיבוד, וחלום הפלייאוף נמוג במהירות. בילי דונובן מתמלא רגשות אשם ומסכים לחזור במקומו של ואן גנדי (שמקבל תפקיד ניהולי בלתי מוגדר בהנהלה), אבל מתחרט אחרי יומיים.

תחזית: האיכויות שהביא עימו לואיס לאורלנדו עשויות להתקזז עם אלו של היל ודארקו העוזבים, כך שהשיפור של המג'יק צריך להגיע מהתקדמותם של יתר שחקני הסגל. לא תהיה להם בעיה לסיים את העונה מעל ההיט ולתפוס רשמית את תואר הקבוצה הבכירה של פלורידה, אבל בכל מקרה נראה שהם עדיין לא בשלים להתקדם מעבר לסיבוב השני בפלייאוף, והפקק הגדול שיצר החוזה של לואיס יכול למנוע מהם לעשות זאת גם בשנים הקרובות.