חוזרים בשאלה

באו: רג'י אוונס (בטרייד מדנבר), ת'אדיוס יאנג (בחירה 12 בדראפט), ג'ייסון סמית' (בחירה 20 בדראפט, בטרייד ממיאמי), דרק באיירס (בחירה 42 בדראפט, בטרייד מפורטלנד), הרברט היל (בחירה 55 בדראפט, בטרייד מיוטה), קלווין בות' (שחקן חופשי, מוושינגטון).

הלכו: ג'ו סמית' (שחקן חופשי, לשיקגו), סטיבן האנטר ובובי ג'ונס (בטרייד לדנבר), אלן הנדרסון (שחקן חופשי).

חמישייה: אנדרה מילר, קייל קורבר, אנדרה איגודלה, רג'י אוונס, סמואל דלאמברט.

ספסל: לואיס וויליאמס, קווין אולי, ווילי גרין, רודני קארני, יאנג, באיירס, סמית', היל, בות', שאבליק רנדולף.

מאמן: מוריס צ'יקס (עונה שלישית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 35 ניצחונות, 47 הפסדים.

אליפויות: 3 (1955, 1967, 1983).

במשך למעלה מעשור היה אלן אייברסון הפנים של הסיקסרס, לטוב ולרע. הוא הקסים את האוהדים, שיגע את המאמנים, ובגדול דאג שאף פעם לא יהיה משעמם בעיר אחוות האחים. אבל מאז אותה עונה מופלאה ב-2001, בה הוביל AI את פילי על גבו עד לסדרת הגמר מול הלייקרס ונבחר ל-MVP של העונה, העסק לא דפק. השחקנים סביבו באו והלכו, המאמנים התחלפו במהירות, והוא הפך למתוסכל יותר ויותר. הפיצוץ הבלתי נמנע התרחש כחודש בתוך העונה שעברה, כשאייברסון הודיע להנהלת הסיקסרס באופן רשמי שהוא דורש לעזוב. שבועיים תמימים עמל הג'נרל מנג'ר הכושל של הקבוצה, בילי קינג, על הטרייד הכפוי, ובסופו של דבר נשלח אייברסון לדנבר תמורת אנדרה מילר, ג'ו סמית' ושתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט.

הסיקסרס נכנסו לסחרור, הפסידו 12 משחקים ברציפות, ובאמצע ינואר, כשהקבוצה עמדה על מאזן מחפיר של 9 ניצחונות מול 26 הפסדים, נטש גם כריס וובר את הספינה הטובעת ועזב לדטרויט, לא לפני שקינג קנה את שארית חוזהו המופרך תמורת 25 מיליון דולר. בערך באותו הזמן פתחו בוסטון, מילווקי וממפיס במירוץ לאחור על מנת להפסיד כמה שיותר כדי לשפר את סיכויי הזכייה שלהן בגרג אודן או בקווין דוראנט בהגרלת הלוטרי המתקרבת. פילדלפיה נחשבה לאחת הפייבוריטיות להשגת אחד משני הכוכבים הגדולים של הדראפט, אבל אז משהו השתנה. הסיקסרס החלו לנצח, ובכמויות. אנדרה איגודלה נטל את המושכות ותיפקד כפרנצ'ייז פלייר לכל דבר ועניין, מילר ניהל את העניינים מצוין מעמדת הרכז, סמואל דלאמברט גילה לפתע שאפשר לחסום זריקה גם בלי לעשות גולטנדינג, ואפילו ג'ו סמית', שכל מטרת הבאתו היתה לנצל את החוזה המסתיים שלו, השתלב נהדר ותרם רבות.

הפריחה המאוחרת של פילי, שסיימה את העונה עם 17 ניצחונות מתוך 26 המשחקים האחרונים שלה, עלתה לה בהדרדרות עד הבחירה ה-12 בלבד בדראפט, אבל גם זיכתה אותה באופטימיות מחודשת לקראת העתיד. את הבחירה שלה ניצלה פילדלפיה על מנת לקטוף את ת'אדיוס יאנג, הסמול פורוורד שלא הבריק יתר על המידה בשנתו הבודדה בג'ורג'יה טק אך מבחינת פוטנציאל נטו היה שווה בחירה בטופ 5, בבחירה שהגיעה אליה מדנבר היא לקחה את ג'ייסון סמית', פאואר פורוורד אתלטי וחכם עם קליעה טובה מחוץ, וגם הצליחה לדוג שני פרוספקטים לא רעים בכלל בסיבוב השני – הסווינגמן היעיל דרק באיירס, והסנטר המוכשר הרברט היל.

במהלך הקיץ ניסה קינג לחפות על עזיבתו של ג'ו סמית' כשחקן חופשי לשיקגו על ידי צירופו של רג'י אוונס, שהגיע מדנבר (יחד עם הזכויות על הפורטו-ריקני הצעיר ריקי סאנצ'ז) תמורת סטיבן האנטר ובובי ג'ונס. פרט לאוונס לא סימנה הקבוצה אף מטרת רכש בולטת אחרת, מתוך מחשבה לקראת הקיץ הבא, בו כבר יהיה לסיקסרס מספיק מקום מתחת לתקרת השכר על מנת להתמודד על השחקנים החופשיים המבוקשים בשוק.

למוריס צ'יקס, שהצליח לשרוד את תהפוכות אשתקד ולהמשיך לעונתו השלישית על הקווים, שוב תהיה השנה קבוצה דינמית ואתלטית, שכמו בסיום העונה שעברה תרבה ללחוץ על הכדור ולגרום לאיבודים אצל הקבוצה היריבה, אך גם להיות מוגבלת מאוד בחלק ההתקפי. איגודלה (18.2 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק בעונה שעברה) ימשיך להיות הגו-טו-גאי, ואם ימשיך בקצב ההתקדמות התלול שלו, אין סיבה שה-MVP של המשחק בין הרוקיס לשחקני השנה השניה מלפני שנתיים לא יקפוץ הפעם למשחק האולסטאר של הגדולים.

מסביבו העסק כבר נראה פחות מבטיח, במיוחד לאחר הדיווחים על שברי המאמץ שהתגלו אצל דאלמברט אחרי שוויתר על מנוחת הקיץ כדי להופיע במדי נבחרת קנדה בטורניר האמריקות. ביחד עם הפציעות החוזרות ונשנות של שאבליק רנדולף, הקו הקדמי נראה רעוע למדי. הגעתו של רג'י אוונס, שיוזנק ככל הנראה ישירות לעמדת הפאואר פורוורד הפותח, תשדרג את הסיקסרס משמעותית בתחום הריבאונד, אבל מבחינה התקפית אין לצ'יקס מה לבנות על אוונס ליותר מחמש נקודות בערב.

לסוגיית הקליעה מבחוץ לא נדרשו הקיץ בפילידלפיה, ופרט לקייל קורבר, שמקפיד להפגיז כמעט את כל נסיונות הזריקה שלו ממעבר לקשת (וגם קולע חלק נכבד מתוכן), אין בסגל אף קלעי אמין אחר. הרוקי סמית' יכול לתרום כמה שלשות, אבל לפחות בשלב הראשון הוא לא אמור לקבל דקות משמעותיות יותר מדי. על יאנג, לעומת זאת, בונים בפילי לא מעט כבר העונה, ולצ'יקס תהיה משימה קשה בחלוקת הדקות בינו לבין רודני קארני, שהרוויח ביושר זמן פרקט בעונה שעברה, במהלכה הלך והשתפר כמעט בכל שבוע שחלף.

מועמד לפריצה: עזיבתו של אלן אייברסון פינתה ללואיס וויליאמס מקום בסגל, והרכז המוכשר כל כך, שההחלטה לצאת לדראפט הישר מהתיכון לפני שנתיים כמעט הפכה אותו לעוד שחקן זניח אחרי שהדרדר לבחירה ה-45 בדראפט, קיבל סוף סוף הזדמנות להראות מה הוא יודע. לאחר שבילה את מרבית עונת הרוקי שלו ב-NBDL, הוכיח וויליאמס בשלבי הסיום של העונה שעברה שהוא מוכן לליגה של הגדולים, והופעה דומיננטית בליגת הקיץ העלתה את רף הציפיות ממנו אפילו גבוה יותר.

מועמד לדעיכה: בהתאם לחוקי הטבע, פריצתו של אחד באה על חשבונו של דעיכתו של אחר. גם בגיל 31 אנדרה מילר הוא אחד הרכזים הטהורים הטובים בליגה, אבל עליית קרנו של וויליאמס, יחד עם תהליך ההצערה הכללי של הסיקסרס, יביאו לפיחות במעמדו.

תסריט אופטימי: איגי מרחף, וויליאמס מלהטט, דאלמברט מתבגר, הסיקסרס מוצאים את עצמם בתמונת הפלייאוף עד הרגע האחרון, והשמות הגדולים של שוק השחקנים החופשיים של 2008 מתדפקים על דלתו של קינג.

תסריט פסימי: חוסר הנסיון מכריע אותם, איגודלה לא מסתדר לאורך זמן בתור האיש המרכזי, והפעם הם לא שומטים את האחיזה במקום האחרון במזרח עד סיום העונה, מה שלא מונע מכדורי הפינג פונג להשאיר אותם מחוץ לצמרת הדראפט.

תחזית: קשה לראות את ההצלחה של סוף העונה שעברה חוזרת על עצמה, גם לנוכח ההתחזקות של קבוצות המזרח, וגם בגלל שההסגל שלהם עדיין צעיר מדי. אלא אם תגיע איזו התעלות מיוחדת מכיוונו של אחד הרוקיס, מקומם בהגרלת הלוטרי יובטח זמן רב לפני המשחק האחרון של העונה.