נפלו ברשת

באו: ג'מאל מגלור (שחקן חופשי, מפורטלנד), דארל ארמסטרונג (שחקן חופשי, מאינדיאנה), מאליק אלן (שחקן חופשי, משיקגו), שון וויליאמס (בחירה 17 בדראפט), רוברט הייט (שחקן חופשי ממיאמי).

הלכו: מייקי מור (שחקן חופשי, לסקרמנטו), אדי האוס (שחקן חופשי, לבוסטון), קליף רובינסון (שוחרר).

חמישייה: ג'ייסון קיד, וינס קרטר, ריצ'ארד ג'פרסון, ג'ייסון קולינס, ננאד קרסטיץ'.

ספסל: מרכוס וויליאמס, ארמסטרונג, אנטואן רייט, הייט, בוסטיאן נאכבר, ג'וש בון, שון וויליאמס, מגלור.

מאמן: לורנס פרנק (עונה רביעית מלאה בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 41 ניצחונות, 41 הפסדים, הפסידו לקליבלנד בחצי גמר המזרח.

אליפויות: 0 (שתי אליפויות ABA).

אחת האימרות הנפוצות בשנים האחרונות לגבי ניו ג'רזי, היא שאף קבוצה לא רוצה לפגוש אותם בפלייאוף, כי ביום נתון יכולה השלישייה הקטלנית שלה לנצח כל קבוצה בליגה לבדה. הבעיה היא שהימים הנתונים הללו כבר אינם שכיחים כבעבר, והעונה נדמה שלאור התחזקות יריבותיהן למזרח, יעדכנו במדינת הגנים את שאיפות קדם העונה שלהם מתקווה לשוב לגמר ה-NBA, לציפייה מינורית יותר, להתברג בפלייאוף ולקוות לטוב.

את העונה שעברה פתחו הנטס בצליעה, ואחרי 26 משחקים בלבד גם איבדו את הסנטר ננאד קרסטיץ', שרשם עד אז ממוצעים מצוינים של 16.4 נקודות ו-6.8 ריבאונדים למשחק. ללא הסרבי המבטיח נאלצו ג'ייסון קיד, וינס קרטר וריצ'ארד ג'פרסון לעבוד קשה מהצפוי, והקבוצה דישדשה במשך מרבית העונה, עד שרצף של ניצחונות לקראת סיומה העניק להם מקום בפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצלו את חוסר הנסיון של טורונטו כדי להמשיך הלאה, אבל נבלמו בידי קליבלנד של קינג ג'יימס בסיבוב השני.

ההערכות הפסימיות ששררו בניו ג'רזי לגבי עזיבתו הקרובה של וינס קרטר התבררו כחסרות כל ביסוס, לאחר שקרטר חתם אחרי משא ומתן קצר להפליא על חוזה חדש לארבע שנים תמורת 60 מיליון דולר. המטרה הבאה של רוד ת'ורן, הג'נרל מנג'ר של הנטס, היתה להשאיר גם את מייקי מור, שסיים עונה יפה עם 9.8 נקודות למשחק בלמעלה מ-60 אחוזים מהשדה כמחליפו של קרסטיץ' בחמישייה. אבל אחרי שסקרמנטו הגישה למור חוזה מנופח של 18 מיליון דולר לשלוש שנים, אמר לו ת'ורן יפה שלום, והחתים במקומו את ג'מאל מגלור, האולסטאר לשעבר (ברצינות, הוא נבחר פעם לאולסטאר) שבדיוק סיים עוד עונה מאכזבת בפורטלנד.

נטישתו של אדי האוס לבוסטון גרמה לת'ורן להיכנס חזק מאוד למירוץ אחרי שירותיו של אלן יוסטון המאיים להתקמבק, אך כרגע נראה שיוסטון יעדיף דווקא את קבוצתו הקודמת, הניקס. את הבלוקבסטר האמיתי שמר ת'ורן לסוף הקיץ, כשהציע לאינדיאנה את קרסטיץ' וג'פרסון תמורת ג'רמיין אוניל. הפייסרס חשבו כמה ימים וענו בשלילה, אבל פתיחה חלשה של העונה מצידם עשויה להעלות את הטרייד הזה על סדר היום פעם נוספת.

קודם כל ולפני הכל, ניו ג'רזי היא ג'ייסון קיד. הרכז המופלא המשיך לסחוב את הנטס על גבו גם בגיל 34, עם ממוצעים שמתקרבים לטריפל דאבל (13 נקודות, 9.2 אסיסטים ו-8.2 ריבאונדים) והראה גם בהופעותיו הנהדרות במדי נבחרת ארצות הברית במשחקי האמריקות הקיץ שכוחו עדיין במותניו. הצעד הראשון שלו אולי פחות מהיר מבעבר, אבל כל עוד הוא אוחז בהגה, לאוהדי הנטס תמיד יהיה שווה לקנות כרטיס למשחקי הקבוצה. לורנס פרנק התכוון לתת העונה דקות משמעותיות יותר למחליפו, מרכוס וויליאמס, שסיים עונת רוקי לא רעה בכלל ונראה מוכן להתחיל את החפיפה עם המאסטרו. אבל בשבוע שעבר שבר וויליאמס את רגלו, פציעה שתגרום לו להחמיץ את כל מחנה האימונים ולהתחיל את השנה בפיגור, מה שגרם לת'ורן להביא את דארל ארמסטרונג הבלתי נגמר שנחתך מהפייסרס כרכז מחליף לעת חירום, כך שלפחות בתחילת העונה קיד לא יזכה ליותר מדי דקות מנוחה.

אחת הסוגיות המכריעות בעונה של הנטס תהיה יכולתו של וינס קרטר אחרי החתימה על החוזה החדש. בחלקים מסוימים בעונה החולפת נראה קרטר כמו סופרמן, ולצידם היו לו לא מעט משחקים בהם הוא נעלם לדקות ארוכות. העונה יצטרך ההיילייט-פילם האנושי (שכבר הודה שביצע שביתה איטלקית בטורונטו על מנת לעבור לקבוצה עם סיכוי לאליפות) להוכיח אחת ולתמיד שהכסף הוא לא בראש מעיניו, ולשם כך עליו להקפיד שהמנהג עתיק היומין בליגה על פיו שחקן שחותם על חוזה חדש יוצא לשנת חופש יפסח עליו העונה.

בהנחה שקיד לא ייפול מהרגליים ושקרטר לא ינוח על זרי הדפנה, לנטס יש לא מעט סיבות לאופטימיות. קרסטיץ' ניצל את הקיץ הארוך על מנת לחזור בהדרגה לכושר מלא, ובמחנה האימונים מספרים שהסרבי נראה כמו חדש. אם הוא ימשיך מאותה נקודה בה הפסיק אשתקד, תהיה לפרנק אופציה רביעית לגיטימית בהתקפה, וכל מה שיישאר לו הוא לדאוג שכל יתר השחקנים יצליחו להוות ביחד את האופציה החמישית, כשבוסטיאן נאכבר ואנטואן רייט יצטרכו לשאת בעיקר הנטל.

ההגנה של ניו ג'רזי היתה ונשארה אחת הקשוחות בליגה, ועל מנת לחזק את החולשה שלהם בריבאונדים ובחסימות, בחרו הנטס בבחירה ה-17 בדראפט את שון וויליאמס, הסנטר האתלטי מבוסטון קולג'. וויליאמס נחשב לשחקן בעייתי מאוד במכללה, ואף נזרק ממנה במהלך השנה האחרונה, אבל הפוטנציאל שלו שווה הרבה יותר מבחירה באמצע הסיבוב הראשון (עד ההשעיה הוא היה אחד החוסמים הטובים במכללות), והוא עוד עשוי להתברר כאחת ההברקות של הדראפט.

מועמד לפריצה: ג'וש בון היה כוכב לא פחות גדול ממרכוס וויליאמס כשהשניים שיתפו פעולה בקונטיקט, אבל בליגה של הגדולים הוא עדיין אלמוני. פציעה טורדנית בכתף בלמה את ההתפתחות שלו כרוקי בעונה שעברה, ומאז הוא הספיק לעבור ניתוח בברך, אבל במידה ויישאר בריא הוא בהחלט מסוגל להנפיק מספרים דומים לאלה של מייקי מור, בעזרתו האדיבה של ג'ייסון קיד, המומחה להפיכת שחקנים מוגבלים למיליונרים.

מועמד לדעיכה: כולם יודעים שה-NBA הוא ביזנס, אבל בכל זאת אף אחד לא אוהב לשמוע בחדשות שהקבוצה שלו מנסה להיפטר ממנו. ריצ'ארד ג'פרסון תיכנן להתאושש מעונה בינונית במהלכה החמיץ 27 משחקים בגלל פציעה בקרסול, אבל השמועות על הפיכתו לפיתיון טריידים בוודאי לא יוסיפו לו מוטיבציה.

תסריט אופטימי: קיד משחזר את המספרים מהעונה שעברה, קרטר מתחפש לקובי בריאנט (מבחינת יכולת על המגרש, תרגעו), קרסטיץ' ממשיך בעלייה, שון וויליאמס נבחר לחמישיית הרוקיס של העונה, מגלור חוזר לאולסטאר (טוב, זאת כבר היסחפות), והנטס טסים כל הדרך לגמר המזרח.

תסריט פסימי: קיד קורס, קרטר שובת, קרסטיץ' וג'פרסון שוב מבלים יותר זמן בבית החולים מאשר על הפרקט, ולראשונה אחרי שש שנים הנטס מסיימים עם מאזן שלילי ומחמיצים את הפלייאוף.

תחזית: אם הכל יילך על פי התכנית, ללורנס פרנק תהיה קבוצה חזקה לפחות כמו זו שהיתה לו בעונה שעברה. הבעיה היא שהמזרח התחזק בצורה משמעותית, וכרגע אפילו מקומם בפלייאוף לא נראה מובטח. ועדיין, בסגל הנוכחי הם מסוגלים לחזור לסיבוב השני ואולי גם למתוח שם את אחת הפייבוריטיות, אבל בלי טרייד בומבסטי שינחית בניו ג'רזי כוכב בקליבר של ג'רמיין אוניל, החזרה לגמר תישאר בגדר חלום רחוק.