ההגנה הטובה ביותר היא לא ההתקפה

קבוצה גדולה באמת מתחילה בהגנה. ישנן לא מעט קלישאות בעולם הכדורגל והספורט, אבל זו אחת הנכונות שבהן. יש כאלה שיגידו שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, אבל מבט על המציאות מראה שלא כך הדבר. זה המפתח הנכון לקבוצה אטרקטיבית וכובשת בצרורות, שהרי כדי לבנות התקפות יעילות צריך קו הגנה יציב שייתן את הבסיס לפוטנציאל ההתקפי.

מילאן הגדולה זכורה בזכות הגנת הברזל שלה שדמתה לקיר ובאיירן הגדולה הסתמכה על בקנבאואר מאחור. ולעומת זאת, ראינו מה קרה לפרוייקט הגלאקטיקוס בריאל מדריד, שהיה בו חלק קדמי מרהיב וחלק הגנתי חלש ופגיע.

ברצלונה אף היא הזניחה את הנושא תקופה די ארוכה. עיקר הרכש התמקד בחלק הקדמי, בעוד בחלק ההגנתי הסתדרו עם מה שיש. העונה המצב השתנה בצורה דרסטית, מצביעה על כך תמונת הרכש מהקיץ וזה כנראה הסוד מאחורי ההצלחה הנוכחית של הקבוצה.

ברצלונה היא מתמודדת רצינית ביותר לתואר חוליית ההתקפה הטובה בעולם. רונאלדיניו, אטו, מסי והנרי משלימים רביעיה אדירה, שרק גורמת לציפיה בהתרגשות ליום בו הם כולם יוכלו לשתף פעולה על המגרש ולתת הצגות. בצד השני של המגרש השנתיים האחרונות סימלו את אחד ממסעות הרכש ההגנתיים הגדולים אי פעם. אחרי תוראם וזמברוטה אשתקד, העונה משלימים את החבילה מיליטו ואבידאל.

עכשיו יש לבארסה קו הגנתי שעולה פיזית וטכנית, כמו גם בעומק שלו (לא נשכח את פויול, אולגר ומארקס), על מרבית יריבותיה. האחריות כבר אינה נופלת על כתפיו הלוחמות של פויול, שהשקיע בשנים עברו מאמצים כה אדירים בכיסוי חורים, עד שההספק שלו לקראת סיום העונה היה יורד לרמות מדאיגות.

גם המספרים מדברים בעד עצמם. בארסה שיחקה העונה שמונה משחקים רשמיים, שישה בליגה ושניים בליגת האלופות וספגה בהם רק ארבעה שערים. בארבעה משחקים ספגה הקבוצה שער אחד ובעוד ארבעה שמרה על רשת נקייה. יציבות, הלכה למעשה. הממוצע הזה נראה אפילו טוב יותר אם לוקחים בחשבון את הפציעות שהיו בדרך. מספיק רק לומר שרק ביום ראשון הקרוב מיליטו ופויול ישתפו פעולה בפעם הראשונה במה שנקרא לפני העונה – "צמד תחנות הכוח".

לבארסה של העונה יש פוטנציאל להפוך לקבוצה הגדולה בהיסטוריה של המועדון. כל המרכביבים כבר שם: הגנה יציבה, קישור יצירתי, התקפה קטלנית וסגל רחב. כעת נשאר לרייקארד ולצוותו לתמרן את העניינים בשביל למצות את הפוטנציאל הזה, כי גם הנפילה ממרומי האולימפוס יכולה להיות קשה וכואבת.