וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מכללות: ניחוס בכוונה תחילה

רן לטוביץ' ותומר ספירשטיין

3.10.2007 / 19:05

אחרי ששני המכורים לטיפה המרה כבר הצליחו לקלקל לכמה מועמדים להייזמן, הם מנסים לעשות את זה גם למייק הארט ולג'ון דייויד בוטי

כמו בכל שבוע – האמת, לא בכל שבוע, אנחנו קצת עצלנים ובהנגאובר – אבל כמו בשאיפה בכל שבוע, אנחנו מציגים בפניכם שני מועמדים לפרס ההייזמן של ליגת המכללות לשנת 2007. אחרי שהבנו שאנחנו רק מזכירים שמות של מועמדים והם מקבלים שבוע מסריח (רק תראו מה קרה לדי-מאק, ברום וברנאן, שלא לדבר על ווייט וסלייטון עליהם רצינו לכתוב בשבוע שעבר), החלטנו לנסות השבוע את מזלנו בניחוס. נגד האחד אין לנו אנטי של ממש, חוצמזה שאי אפשר לנחס את הקבוצה שלו יותר מאיך שהיא פתחה את העונה, והשני – ובכן, פרצופו של השני תלוי כלוח מטרה בביתו של תומר. אז אמרנו לעצמנו – "היי, למה שלא ננסה לנחס אותו?".

מייק הארט

המועמד הראשון שלנו הוא הרץ היחידי שיכול לאיים על מק'פאדן במרוץ לתואר. ליאון מייקל הארט נולד ב-9 באפריל, 1986, בסירקיוז, ומזלו שהוא לא חתם שם. הוא החל את קריירת הפוטבול שלו בתיכון אונונדגה סנטרל, וכבר בגיל 16 רץ את ריצת הארבעים יארד ב-4.4 שניות. הוא מחזיק בשיא הארצי לט"ד בתיכון (204) והכי הרבה משחקים רצופים בהם צבר מעל 100 יארד על הקרקע (47) ונקודות בקריירה (1246). הוא רץ ל-11,232 יארד ב-935 נשיאות במהלך הקריירה שלו בתיכון, וכסיניור בתיכון רץ ל-3489 יארד והשיג 58 ט"ד בריצה ו-9 בתפיסה, נבחר לשחקן מספר 1 באזור ניו-יורק, וכרץ האחורי מספר 12 בכל ארה"ב. בנוסף לקריירת הפוטבול הוא החזיק ממוצע של 10 נקודות וחמש חטיפות בקבוצת הכדורסל של התיכון. אחרי שסיים את התיכון, כנראה שנמאס לו מהתשובה "לבריאות" אחרי כל פעם שאמר את שם התיכון, ולכן עבר למכללה עם שם קצת יותר פשוט – מישיגן.

בשנתו הראשונה במישיגן כבר נבחר לפרשמן השנה ולנבחרת הביג-10 של העונה, סיים עם ממוצע של 121.2 יארד בממוצע במשחקי קונפרנס, וסיים את העונה כולה עם 1,455 יארד על הקרקע, 9 ט"ד ועוד 26 תפיסות ל-237 יארד וט"ד אחד. בשנתו השנייה, במשחק נגד אוהיו סטייט, צצה שוב פציעתו מתחילת האימונים של העונה, והוא שיחק בעונה הזו רק 8 משחקים – באופן חלקי בלבד. הפריצה הגדולה קרתה בעונה שעברה, כשנבחר לאול-אמריקה וסיים את העונה עם 1562 יארד על הקרקע ו-14 ט"ד בריצה, נבחר על ידי המאמנים והמדיה לנבחרת הביג-10, היה פיינליסט לפרס דואק ווקר, וסיים חמישי במרוץ להייזמן.

השנה, אחרי פתיחת עונה קטסטרופאלית של הגרגרנים, עם הפסדי בית לאפלאצ'יאן סטייט ואורגון, הוא הגיע למסיבת העיתונאים ובהכרזה אמיתית של מנהיג לקח את האחריות על עצמו (למרות העובדה שהיה השחקן המרשים והעקבי היחידי של מישיגן) והבטיח ניצחון כבר במחזור העוקב מול האירים (חוכמה גדולה – נראה אותך מבטיח את זה מול הבאקאייז). למרות שמישיגן התחילה את העונה בצורה הכי גרועה שיש (ההפתעה הגדולה ביותר בהיסטוריית המכללות זה די גרוע, לא?), הצורה שבה מייק הארט הרים את הקבוצה מהרצפה והעלה את רמת המשחק שלו – שהייתה גבוהה ממילא – רק העלתה את קרנו בפני הסקאוטרים של הקבוצות המקצועניות, שבוודאי סימנו אותו מלכתחילה.

השאלה הגדולה: האם הוא יותר טוב מדארן מק'פאדן, והאם מצביעי ההייזמן ישכחו לו את ההפסדים של קבוצתו בתחילת העונה?

שלא תעז לקחת, בוטי

המועמד השני שנציג בפניכם אינו מועמד טבעי. למעשה, יש כאלה שאינם מחשיבים אותו אפילו כמועמד לפרס. כפי שאמרנו לכם בהתחלה, הסיבה שאנחנו מציגים אותו היא יותר אישית – אנחנו מתים – לפחות תומר - לנחס לו את הצורה. זה, והעובדה שהוא מוביל את הטרויאניים לעבר משחק האליפות. תכירו את האיש שיש לו שם שדומה לרוצח סדרתי וטובח בינתיים בהגנות הקבוצה היריבה – ג'ון דייויד בוטי, סיניור ק"ב, דרום קליפורניה.

בוטי החל את קריירת הפוטבול שלו בתיכון אוונג'ל כריסטיאן בלואיזיאנה. אביו ג'וני שיחק כק"ב בארקנסו, לואיזיאנה טק ומיסיסיפי סטייט, ואח"כ עבר לאמן את בנו בתיכון. אחיו ג'וש היה הק"ב של הקליבלנד בראונס, אחרי ששיחק שנתיים בלואיזיאנה סטייט. אח נוסף – אברהם – שיחק כרסיבר אצל הנמרים בין השנים 97-99. בוטי סיים כאמור את קריירת התיכון שלו עם 8474 יארדים באוויר, ב-64.2% השלמה, 88 ט"ד ו-26 חטיפות.

בשנתו הראשונה בדרום קליפורניה בוטי ביסס עצמו כק"ב השני של הקבוצה מאחורי מאט ליינארט (זוכה ההייזמן) שהחליף את קארסון פאלמר (זוכה הייזמן גם כן) – כך שאפשר להגיד שיש מבוטי ציפיות. בעונתו הראשונה, במשחק נגד הברואינס הוא שבר את פרק כף ידו השמאלית, ובתחילת 2004 נפגע קשה במרפק ימין במהלך אימוני האביב, ולכן עונת 2004 לא נחשבה כעונתו השנייה, והוא חזר לעונת הסופמור ב-2005. בשנה זו, עדיין כמחליף של ליינהארט, הוא שיחק בעשרה משחקים, השלים 27 מ-42 המסירות שלו ל-342 יארד, שלושה ט"ד ושתי חטיפות, אבל אז הגיעה עונת הג'וניור.

כשליינארט נבחר על ידי הקרדינלס, בוטי סוף סוף קיבל לידיו את המושכות של הטרויאניים, והוביל אותם לניצחון מרשים על מישיגן ברוז בול של אותה שנה. הוא סיים את השנה עם 3347 יארד באוויר, 29 ט"ד ורק 9 חטיפות, הוא גם רץ 33 פעמים למינוס 53 יארד, אבל בכל הצליח להוסיף ט"ד אחד למאזן שלו כך. נבחר לנבחרת הפאק-10, והיה אחד מהפינאליסטיים לפרס המאנינג שניתן לק"ב הטוב במדינה. בתחילת העונה, עם 32 מסירות לט"ד, עמד בוטי במקום השמיני והמכובד בהיסטוריית הטרויאניים מבין הק"בים, והשנה כבר יש לו עשרה נוספים להוסיף.

השאלה הגדולה: למרות שיכול מאוד להיות שבוטי באמת יוביל את דרום קליפורניה לעוד אליפות העונה, האם ק"ב שנראה פחות טוב מאחרים, ובכלל משחק בקבוצה מבוססת-ריצה (למעשה הוא לא כל כך מוביל כמו שחשבתם), ראוי להיקרא "מוביל הקבוצה" וראוי לפרס, במיוחד לאור העובדה שרבים מאוהדי הקבוצה ממש לא סובלים אותו?

הפינה לשיתופכם

כמדי שבוע אנו מציגים בפניכם קטע וידאו הקשור – בצורה כזו או אחרת – לפוטבול מכללות. השבוע אנחנו שמחים להציג בפניכם את אחד המהלכים הגדולים בהיסטוריה של פוטבול המכללות, ייתכן אף הגדול ביותר, שלא סתם זכה לכינוי "המהלך" (THE PLAY). מדובר בסיום המשחק משנת 1982 בין סטנפורד – בהנהגת ג'ון אלוויי – לבין קליפורניה. אנחנו מזכירים לכם להמשיך ולשלוח לנו קטעי קישור לסרטונים למייל שלנו, כמו גם כל שאלה, בעיה, תגובה או צ'קים בנקאיים – הכול יתקבל בברכה (רק אל תרשמו "למוטב בלבד"). המשך שבוע נעים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully