מכות על הקרח

עונה נוספת של NHL יצאה לדרך, ו-וואלה! ספורט תלווה את הליגה במהלך העונה עם עדכונים מזדמנים ותמונות מצב על הנעשה בה. זו גם ההזדמנות לבחון מיהן המועמדות הארוכות לעשות את כל הדרך הארוכה עד להנפתו של גביע סטנלי, התואר עצום המימדים שמונף בסיומה של כל עונה. נצא לדרך.

כמדי שנה, גם עכשיו הרד ווינגס פותחים את העונה כפייבוריטים. מאז האליפות האחרונה ב-2002, דטרויט נתנה תמיד עונה רגילה מצויינת אבל התפרקה בפלייאוף. ואז באה העונה שעברה שבה דטרויט הצליחה סוף סוף לעשות את הצעד הנוסף גם בפלייאוף, כשהגיעה מרחק נגיעה מגמר הסטנלי קאפ. פאבל דייטצוק והנריק זטרברג הוכיחו שהם יכולים לקחת את הקבוצה על הכתפיים גם בפלייאוף, ובגיבוי של אחת ההגנות הטובות בליגה דטרויט נראית כקבוצה כמעט ללא נקודות תורפה.

בעונה הרגילה לא צריכה להיות לדטרויט בעיה לטייל למקום ראשון בבית המרכז ואולי אפילו לגביע פרזידנט נוסף, אבל כל זה תלוי בכל זאת ביכולת של דומיניק האשק להישאר בריא (פיזית ומנטלית) לאורך כל העונה. בעונה שעברה הצליח המאמן, מייק בבקוק, לתת להאשק לנוח מספיק בעונה הרגילה כדי לשמור אותו בריא לפלייאוף. כריס אוזגוד, המחליף של האשק בשער, יכול להיות שוער גיבוי סביר אבל לא יוכל להוביל את הקבוצה במקרה שהאשק יסיים את העונה מוקדם.

שחקן מפתח – הנריק זטרברג. נקודת החולשה העיקרית של דטרויט היא ההתקפה. הרד ווינגס לא כובשים מספיק שערים ואם זטרברג ימשיך במגמת השיפור שלו ויגדיל את כמות השערים של הקבוצה דטרויט תקבל עוד דחיפה משמעותית קדימה.

כמו דטרויט, גם אוטווה נתנה סוף סוף פלייאוף ראוי לשמו כשניצחה את שלוש הסדרות במזרח בחמישה משחקים. אבל ההתפרקות בסדרת הגמר נגד אנהיים הדליקה כמה נורות אדומות.

לסנאטורס יש את הקו קדמי הטוב ביותר בליגה, ואולי אף אחד הטובים בהיסטוריה. השלישייה של דניאל אלפרדסון, ג'ייסון ספזה ודני היטלי תמשיך להתעלל בכל הגנה בליגה, הבעיה של אוטווה היא שמעבר לשלישייה הזאת היא דלילה מאוד בשחקנים שיכולים להביא נקודות.

בהגנה לא צריכה להיות לאוטווה בעיה. אותה חבורה שדורגה שלישית במזרח ממשיכה גם לעונה הזאת, כשבשער ריי אמרי הוכיח שהוא שוער מספיק טוב כדי לסחוב את הקבוצה עליו. אם הסנטורס יצליחו להיפטר מהחוזה הגבוה של השוער המחליף מרטין גרבר (3.7 מליון דולר לעונה) ולהביא במקומו שחקן התקפה רציני נוסף, יש לאוטווה סיכוי לשחזר את העונה הקודמת.

שחקן מפתח – דני היטלי. היטלי היה חסר מאוד לאוטווה בסידרת הגמר, אותה סיים עם נקודה אחת בלבד. בעונת חוזה, היטלי אמור לספק את הסחורה בעונה הרגילה אבל חשובה יותר, לו ולקבוצה, היכולת בפלייאוף. היטלי אמור להיות העוגן של התפקת אוטווה ויכולת טובה שלו תסחוב את כל הקבוצה קדימה.

האלופים מגיעים להגן על תוארם כשהם עדיין לא יודעים אם שניים מכוכבי האליפות שלהם ישחקו. סקוט נידרמאייר (ה-MVP של הפלייאוף) וטימו סלאני עדיין לא הודיעו אם ימשיכו לעונה נוספת בקבוצה או שיפרשו. עוד כוכב התקפי שעזב הוא דסטין פנר (29 שערים בעונה שעברה). הדאקס ינסו למלא את החלל הזה על ידי טוד ברטוזי בהתקפה ומתיו שניידר בהגנה (שניהם שיחקו בדטרויט בעונה שעברה). שניידר אמור להשתלב מצוין כמספר 2 לכריס פרונגר ולהגנה המצויינת בכלל של אנהיים, בעוד ברטוזי הוא סימן שאלה גדול.

אנהיים תמשיך להתבסס בעיקר על הגנה, ששוב תציב את קו החסימה הטוב ביותר בליגה (וגיבור סידרת הגמר) של סמואל פאהלסון, רוב נידרמייר וטרביס מואן ואת מי שהתפתח להיות אחד השוערים הבכירים בליגה, ז'אן סבסטיאן ג'יגר.

שחקן מפתח – טוד ברטוזי. ברטוזי נחשב לאחד הכישרונות ההתקפיים הטובים בליגה, אלא שמאז התקרית המפורסמת עם סטיב מור מקולורדו (כששיחק בונקובר, ברטוזי פגע במור בצורה קשה מאחור, הורחק לתקופה ארוכה וספג ביקורות קשות על המעשה) הוא לא מציג את אותה יכולת. בהעדרו הצפוי של סלאני, ברטוזי יצטרך להוביל את ההתקפה של אנהיים כשאין סביבו הרבה שחקנים שיחלקו איתו את העומס.

הריינג'רס היו הכוכבים הגדולים של שוק השחקנים החופשיים. לאחר הפלייאוף היה נראה שלריינג'רס חסר סנטר, אז הם הלכו והביאו לא אחד, אלא שני סנטרים מעולים - את כריס דרורי מבפאלו וסקוט גומז מניו ג'רזי. מייקל נילנדר, ששיתף פעולה מצויין עם יאגר, עזב ואחד משני הסנטרים החדשים יצטרך למלא את התפקיד. למרות הלחץ של תקרת השכר, הריינג'רס הצליחו להשאיר גם את שון אייברי המצויין ויחד עם השוער השוודי, הנריק לונדקוויסט, שחוזר מעונת סופומור מוצלחת נראה שבניו יורק יש קבוצה כמעט מושלמת.

הכמעט מתייחס להגנה. ההגנה אמנם לא גרועה אבל גם לא מספיק טובה בשביל קבוצה שמתכננת להגיע רחוק בפלייאוף. דווקא כאן, הריינג'רס לא הביאו שום חיזוק משמעותי והם יסתמכו על ההתקפה שתחפה על ממוצע ספיגה גבוהה.

שחקן מפתח – כריס דרורי/סקוט גומז. שניהם מגיעים עם הר של ציפיות ומי מהם שיצוות עם יאגר יסבול יותר מהלחץ. יאגר הוא עדיין הכוכב של הקבוצה והסנטר שישחק לצידו יצטרך לספק מסירות מספיק טובות כדי שיאגר יוכל לשחזר את היכולת שלו מהעונות האחרונות.

גם השנה מציבים השארקס קבוצה חזקה, מהירה ואגרסיבית שתהיה פייבוריטית לזכייה באליפות. אבל השינוי שצריך להתחולל בקבוצה כדי שהיא באמת תממש את הפוטנציאל שלה גם בפלייאוף הוא בעיקר מנטלי. פטריק מארלו, שיחד עם ג'ו ת'ורנטון מהווים את אחד מצמדי הסנטרים הטובים בליגה, "נתקע" בפלייאוף והיה אחת הסיבות העיקריות להדחה המוקדמת שוב של השארקס. ההגנה בסה"כ טובה אבל מורכבת בעיקר מצעירים חסרי נסיון שיצטרכו להתעלות עם עצמם בפלייאוף. וסה טוסקלה, שהתחרה עם יבגני נבוקוב על תפקיד השוער הראשון, נשלח בטרייד לטורונטו ונבוקוב יצטרך לשאת ברוב העול בשער.

שחקן מפתח – יבגני נבוקוב. מאז נבחר לתואר רוקי השנה לפני שבע שנים, נבוקוב תמיד היה צריך להילחם על תפקיד השוער הראשון. העונה הוא יקבל סוף סוף את מרבית העומס ויצטרך להוכיח שהוא אכן יכול לסחוב את הקבוצה כשוער ראשי. כשאין אופציה רצינית על הספסל, הלחץ עליו לתפקד יהיה גדול יותר.

בדרך כלל, שחקנים מגיעים לממש את מלוא הפוטנציאל בעונה השלישית שלהם. אחרי שהוביל את הליגה בנקודות בעונה שעברה וזכה בתואר ה-MVP, סידני קרוסבי מתחיל את העונה השלישית שלו. ורק תחשבו מה יקרה אם הוא יצליח להיות עוד יותר דומיננטטי מבשנה שעברה. יחד עם יבגני מלקין (רוקי השנה בעונה שעברה) וג'רדן סטאל פיטסבורג תמשיך להיות אחת הקבוצות המלהיבות בליגה. חבורת הילדים של פיטסבורג רשמה הופעה ראשונה בפלייאוף בעונה שעברה עם הפסד 4:1 לאוטווה בסיבוב הראשון והפינגווינס הביאו בפגרה את פטר סיקורה ואת המגן דריל סיידור שבאמתחתו 2 גביעי סטנלי עם קבוצות שונות, כדי להוסיף עומק וניסיון.

סימן שאלה גדול נמצא בעמדת השוער. מרק אנדרה פלורי טרם הוכיח שהוא ראוי להימנות עם העילית של שוערי הליגה, ובהעדר מחליפים ראויים, פיטסבורג צפוייה להרבה צרות בעמדה הזאת.
שחקן מפתח – יבגני מלקין. קרוסבי ימשיך לתת את התפוקה שלו בעוד מלקין יצטרך להוכיח שהוא לא סובל מנפילת מתח של העונה השניה. יכולת טובה של מלקין לא רק שתעזור לו להשיג נקודות אלא גם תשחרר יותר את סידני קרוסבי להפעיל את הקסמים שלו על המגרש.

למרות ריצה מרשימה בסיום העונה שעברה, קולורדו פיספסה את הפלייאוף לראשונה מזה 12 שנים. האווס ימשיכו להיות קבוצה התקפית מאוד עם חבורה של צעירים כמו מארק סבאטוס, וויטק וולסקי ופול סטסטני מגובה בג'ו סאקיק הבלתי נלאה, שחוזר לעוד עונה. ראיין סמית הגיע מאדמונטון כדי לחזק עוד את אחת ההתקפות הטובות בליגה. בהגנה, הצד החלש של קולורדו, האווס הביאו את סקוט האנאן מסן חוזה וביחד עם ג'ון מייקל ליילס המשתפר ינסו לייצב שם הגנה ראויה.

בשער ימשיך פיטר בודאיי לקבל את מרבית הפתיחות, למרות שעדיין לא ברור אם בודאיי מתפתח להיות שוער מוביל בליגה או שמדובר בשוער בינוני-פלוס במקרה הטוב, ולמרות שעל הספסל יושב חוזה תיאודור עם היסטוריה של זכיה בתואר MVP וחוזה של 6 מליון דולר לעונה. אם (וזה אם גדול) תצליח קולורדו איכשהו להשתחרר מתיאודור ולהביא בכסף שיתפנה איזה פיטר פורסברג אחד שמסתובב חופשי כרגע, זאת יכולה להיות דחיפה משמעותית קדימה.

שחקן מפתח – סקוט האנאן. למרות עזיבות רבות בשנים האחרונות ההתקפה של האווס ממשיכה להיות אחד המובילות בליגה. כדי לקבל סיכוי רציני לזכייה באליפות, האווס צריכים גם הגנה יציבה ואת זה יצטרך לספק הרכש החדש, סקוט האנאן.

אנהיים תסבול מהאנג-אובר של אחרי הזכייה ומהחיסרון של נידרמאייר וסלאני, סן חוזה ואוטווה ימשיכו לחפש תירוצים להדחה מוקדמת מהפלייאוף והילדים של קולורדו עוד צריכים לצבור קצת נסיון. פיטסבורג והריינג'רס ילחמו על אליפות המזרח, רק כדי להפסיד בסוף את הגביע לדטרויט.