זהו זה, חזרתי ארצה. אני חושב.
לפני שעזבתי עונת הפוטבול עוד לא התחילה והכל היה יותר פשוט ותמים. כל כך תמים, שבעוונותיי הימרתי על סופרבול של דנבר מול ניו אורלינס ועל זה שברט פארב ישבור את שיא החטיפות לפני שיא הטאצ'דאונים. ועכשיו? כמו שזה נראה כרגע, הברונקוס והסיינטס יתחרו מקסימום על בחירה גבוהה בדראפט, ופארב גילה את מעיין הנעורים ומשחק כמו שלא ראינו כבר הרבה זמן.
אי אפשר לקבוע קביעות נחרצות אחרי פחות מרבע עונה, רק במחזור האחרון בסוף רבע הראשון בפאלו עוד הובילה על הפטריוטס וכולם יודעים איך זה נגמר, אבל פתיחת העונה בכל זאת סיפקה לנו כמה הפתעות גדולות. מה היו ההפתעות הגדולות עד עכשיו?
הפתעה, הפתעה
במקום ה 5 : שערוריית הריגול של ניו אינגלנד
אף אחד לא הופתע מכך שבליצ'יק רימה, מדובר באדם תחרותי ברמות של מייקל ג'ורדן ועם מוסר של מייקל ויק. אבל בצורה כל-כך גלויה וברורה? ועוד אחרי שהוא קיבל אזהרה מהליגה בקיץ? לא ברור.
לגבי התגובות, אולי זה לא מפתיע שהוא צבר כל כך הרבה שונאים במדיה, שרק מחכים שהוא ייפול, אבל ההשוואות הרבות לדיק ניקסון והעובדה שכמעט ולא נמצאו לו מסנגרים היא בכל זאת מפתיעה. מה שלא מפתיעה בכלל היא התגובה שלו אחר-כך: לא פירשתי נכון את לשון החוק. בליצ'יק קלאסי. מזל שהוא לא אמר שהוא היה צריך את זה כי טום בריידי משחק עם כתף פצועה.
במקום ה-4: רקס גרוסמן מוחלף על ידי גריסי אחרי 3 מחזורים
כאן ההפתעה היא כפולה - גם מכך שרקסי פתח את העונה, וגם משום שהמחליף שלו הוא גריסי. אף אחד, אולי חוץ מלובי סמית', לא ציפה שרקסי פתאום יהפוך לקוורטרבק רגוע ואמין. וגם אם לובי איכשהו קיווה שרקסי יהפוך את עורו, הוא היה צריך לדאוג לתעודת ביטוח יותר טובה משחקן שעשה קריירה מלאבד את הכדור בדיוק ברגע הלא נכון.
אגב, תומאס ג'ונס מסר ד"ש מניו-יורק, שם הוא רץ ל-110 יארדים ב-25 נשיאות (ממוצע של 4.4 יארד לריצה) ועזר לג'טס לשלוט בשעון בכל המשחק ובעיקר ברבע האחרון שבו נגמרה להגנה שלהם הכח מול רוני בראון. מנגד, סדריק בנסון רץ ל-46 יארד ב-16 נסיונות (פחות מ-3 יארד לריצה).
במקום ה-3 : דרו בריס משחק יותר גרוע מהקוורטרבק שאותו החליף (ארל'ה בורקס למי ששכח)
בדיעבד, קל לראות את הסימנים. הרסיברים, מלבד קולסטון ובוש, לא הבריקו. הנדרסון וקופר הירבו להשמיט וג'ו הורן איבד הרבה וגם את מקומו בקבוצה. זה משאיר שני רוקים שיש חשש שיסבלו מסופומור-סלאמפ (ובוש בינתיים אכן בסלאמפ). תוסיפו את ההגנה של הסיינטס, שהיתה חלשה גם בעונה שעברה ומלחיצה את ההתקפה, ואת היעדר "אלמנט קתרינה והחזרה הביתה" ותקבלו קבוצה שאם עושים לה דאבל-טים על קולסטון היא בבעיה. ועדיין, דרו בריס הוא קוורטרבק טוב, וקוורטרבקים ברמה שלו צריכים ויכולים להתגבר על זה. מעבר לבעיות מסביב, אין הצדקה אמיתית לפתיחה עונה כל כך גרועה ולבחירת זריקות כל כך איומה. אולי אם הסיינטס יביאו קוורטרבק מחליף שנבחר גבוה בסיבוב הראשון של הדראפט בריס יתעורר.
במקום השני : לדניאן טומלינסון משיג ממוצע של 2.3 יארד לריצה מתוך 57 נסיונות
אני אכתוב את זה עוד פעם. השחקן הכי קטלני בליגה בעמדה שלו, אם לא בכל הליגה, מצליח בקושי רב לעבור יותר מ-2 יארד למהלך ריצה. מאז עונת הרוקי שלו הוא לא ירד מ-4 יארד לריצה, וגם בעונת הרוקי הוא רץ ל 3.6 יארד בממוצע.
הרץ הפותח היחידי שקרוב אליו בכלל הוא ברנדון ג'קסון, הרוקי מגרין ביי, עם ממוצע של 2.6 מתוך 38 נסיונות. אגב, גם לארי ג'ונסון נמצא בסביבה, עם 2.8 יארד מתוך 50 נסיונות, אבל ל-LJ יש תירוץ מצויין : הוא לא התאמן לפני העונה, אין לו לפניו קו קדמי, וההתקפה מסביבו חלשה.
LT2 יכול להאשים את המאמן החדש שלו, נורב טרנר, בהרבה מאד דברים. בבניית תוכנית משחק אנמית, בהעמדה לא טובה של הקבוצה, וסתם בבינוניות. אין ספק שעמדת המאמן היא עמדה קריטית, ובסן דייגו עשו דאון-גרייד רציני ביותר בעמדה הזאת כשהצליחו לאבד גם את מרטי (אחד מחמשת המאמנים המנצחים ביותר אי פעם) וגם את וייד פיליפס שמוביל את דאלאס בבטחה, והביאו מאמן שאף פעם לא הצליח להרשים. ועדיין, אנחנו מדברים על לדניאן טומלינסון, ואנחנו מדברים על ממוצע ריצה של 2.3 יארד. בלתי נתפש
במקום הראשון אין תחרות : אברם גרנט היה המאמן של צ'לסי כשהיא שיחקה באולד טראפורד
גם אם הוא לא ישרוד עד דצמבר, הוא עדיין אימן את צ'לסי, באולד טראפורד. ועל זה נאמר - אם יהיה לי דייט אחד עם אשת הפנטזיות, לא איכפת לי שהוא ייגמר עם 2:0 וכרטיס אדום. אני עדיין עשיתי את זה. וגם אברם עשה את זה. לפעמים חלומות באמת מתגשמים. מי יודע, אולי אפילו הברונקוס יגיעו לסופרבול ואני לא אזכה לחגוג את זה עם בקבוק וויסקי משובח.
ומה צפוי לנו השבוע?
קודם כל, שבוע החופש מתחיל. רוב שחקני הפנטזי דווקא שמחים על כך, כי שבוע חופש אולי יסדר קצת את הראש של בריז, בוש ומוריס דרו שבוודאי נבחרו גבוה, ובינתיים נראים כמו כלום. גם הבעלים של קלינטון פורטיס בטח לא מתלוננים, בשבילו מנוחה היא תמיד דבר חשוב.
לגבי הקבוצות שכן משחקות במשחקים המוקדמים, אין לנו אף מפגש בין שתי קבוצות עם מאזן חיובי. הכי קרוב לזה הוא משחק הבכורה של בריאן גריסי בדטרויט, משחק שבו בצורה בלתי צפויה לחלוטין דווקא דטרויט מגיעה עם 2 נצחונות. לשיקגו יש עכשיו שלושה משחקים רצופים בתוך הבית שלה, ואחרי החיסול הממוקד שטרל אואנס ורומו עשו לה בבית ומסדר הפצועים בהגנה, הרצף הזה לא מגיע לדובים בזמן טוב.
למזלם, הגנת דטרויט חלשה למדי, ולמזלם קיטנה פחות נייד מרומו ולא יוכל להסתדר באותה מידה של מזל עם הבליצים המטורפים שלהם. מצד שני, אם קלווין ג'ונסון יהיה בריא (ואני מקווה מאד שכן, בשם קבוצת הפנטזי שלי), דטרויט תוכל להישאר בתמונת המשחק. היא עדיין אמורה להפסיד, כי כשגריסי עולה לשחק בלי יותר מדי ציפיות ומול הגנה חלשה, הוא בדרך כלל משחק טוב (תשאלו את החבר עסיס).
אגב, שתי הקבוצות האחרות בבית נפגשות גם הן, במינסוטה, במשחק שישודר במידל איסט. אוהדי מינסוטה מתפעלים את אתר האינטרנט הזוכה לשם האטרקטיבי "המעקב אחרי שיא החטיפות המתקרב של ברט פארב" (ראו לינק), ויש לויקינגים הגנה תוקפנית שתנסה לעזור לו לשבור את השיא הזה אצלם בבית, אבל מול פארב, שמשחק מצויין העונה, הסבירות היא גדולה יותר שהם יזכו לראות אותו מרים עוד קצת את הרף שאותו ישבור בסופו של דבר פייטון מאנינג.
המשחקים המאוחרים, לעומת זאת, יספקו לנו אופציות מרתקות, ובראשן המפגש בין טמפה ביי לקרוליינה. לטמפה ביי יש מזל גדול שהיא משחקת בקרוליינה בתחילת העונה, כשגארסיה עדיין רענן ושולט היטב במשחק. המפגש הזה, לאור החולשה המפתיעה של הסיינטס שבכלל יהיו בחופש, יוכל לסמן את החזרה של טמפה לשליטה בבית. קרוליינה, למרות הכל, היא קבוצה מבולגנת מדי עם יותר מדי חורים ויותר מדי חולשות, ושחקן מנוסה כמו גארסיה אמור לדעת להסתדר עם ההגנה שלה. לגבי הגנת טמפה, הם הולכים לפגוש כנראה את דייויד "אני אוהב להחזיק את הכדור 10 שניות בכל התקפה" אוטו. זה יהיה מעניין.
למי שיהיה כח להישאר ער בלילה מצפה המפגש בין הג'יאנטס הגרועים לבין פילדלפיה הסכיזופרנית (בתקווה שלפחות לא ילבשו את התלבושת המזעזעת משבוע שעבר). אני מניח שיהיו לא מעט שיעדיפו לשמור כח ליום שני, שם התקפת ניו אינגלנד הולכת לפגוש את הגנת סינסינטי. סתם לידיעה, האובר במשחק הזה הוא בסך הכל 53 נקודות.