צומת הדרכים של צ'רלי וייס

צ'רלי וייס לא חשב שזה יגיע למצב הזה. הוא אולי תיאר לעצמו איזושהי נפילה (קשה שלא לתאר נפילה אחרי שאתה מאבד את הק"ב הכי טוב שאי פעם שיחק בקבוצה – ולג'ו מונטנה בטח יש משהו להגיד בקשר לזה – את הרסיבר המוביל שלך – גם לטים בראון יש מה להגיד – ובאופן עקרוני כמעט כל מה שהיה טוב בקבוצה), אבל להגיע למצב שבו הסיכוי לסיים את העונה עם מאזן 10:2 הוא תסריט אופטימי - זה כבר ממש מפחיד. רוב הפרשנים באמריקה כבר אומרים שנוטרדאם תגיע בוודאות למאזן 8:0 (פרדיו ויו.סי.אל.איי בחוץ, בוסטון קולג' ודרום קליפורניה בבית), וכנראה שקרב האיתנים ב-17 בנובמבר בבית נגד דיוק תהיה הפעם הבאה שהם יעלו למגרש כפייבוריטים. אז מי אתה, צ'ארלי וייס, ואיך לעזאזל הגעת לברוך הזה?

יש מעט מאוד אנשים בפוטבול שלא מכירים את השם צ'רלי וייס. בגיל 51, וייס, יליד ניו ג'רזי, רגיל ללחץ – התפקיד הראשון שלו ב-NFL היה בסיר הלחץ של הג'איינטס בעונת האליפות האחרונה שלהם ב-1990, עת שימש כעוזר מאמן הגנתי וכעוזר מאמן הקבוצות המיוחדות תחת ביל פארסלס (הידוע בתור "הטונה הגדולה" – וייס מכונה לעיתים "הטונה הקטנה"). הוא אימן שם שנתיים כמאמן רצים אחוריים ולאחר מכן עבר לפטריוטס לארבע שנים, שם היה מאמן טייט-אנד, רצים אחוריים ורסיברים (לחילופין). הוא עבר עם פארסלס ובליצ'יק לג'טס בשנת 97', שם שימש כמתאם התקפה ומאמן רסיברים, ולאחר מכן בקבוצות האליפות של הפטריוטס של 2001 ו-2004 כמתאם ההתקפה הראשי ומאמן הק"ב (תחת בליצ'יק). הוא האחראי הישיר להצלחתו של טום בריידי בפטריוטס בעונת הפציעה של בלדסו, שהוביל אותם כל הדרך לאליפות, ונחשב כבר שנים רבות כאחד ממוחות ההתקפה המבריקים בפוטבול, אבל גם אחראי להצלחותיהם של קרטיס מרטין, דייויד גיבנס, קישון ג'ונסון ועוד רבים וטובים.

בסוף שנת 2004 הגיע הטלפון מסאות' בנד – המכללה בה למד – ו-ווייס הפך למאמן ה-28 של האירים. בסוף שנת 2004 פוטר טיירון ווילינגהאם מאימון האירים, אחרי שלוש שנות אימון בהן בשנתו הראשונה הגיע למאזן של 2:10, אך בשנתיים שלאחר מכן הגיע רק למאזנים של 5:6 ו-6:5. לאחר הפיטורים החלו להישמע טענות לגזענות, בעיקר משום שלוייס האירים הציעו סכום עתק של 2 מיליון דולר לעונה, שלעומת ניק סייבן זה כסף קטן, אבל ווילינגהאם לא ראה סכומים כאלה. צ'רלי השתיק את כולם, כשכבר באחד ממשחקיו הראשונים הוביל את האירים לניצחון גדול בוושינגטון (אחת מחמש המדורגות באותה עונה) בתוצאה 17:36. באותה עונה אף מתחו את המדורגת ראשונה (דרום קליפורניה) והפסידו רק בגלל המהלך האחרון בדרייב האחרון, והתחושה הייתה שהקבוצה חוזרת למקומה הראוי בצמרת הפוטבול. בסוף העונה מיהרו הפייטינג אייריש להחתים את ווייס להארכת חוזה לעשר שנים בסכום של כארבעים מיליון דולר.

וייס הוביל את האירים בשנה שעברה לעוד עונה מרשימה, כשבהנהגת בריידי קווין הציגו את ההתקפה המרשימה בארה"ב וקיבלו זימון לשוגר-בול היוקרתי (האירים הפכו לקבוצה השלישית שמקבלת זימון לבול של ה-BCS שנתיים ברציפות – יחד עם אוהיו סטייט ודרום קליפורניה). וייס גם הוכיח שהשם שלו מצליח למשוך את המגויסים המחוזרים ביותר באמריקה בחזרה לסאות' בנד, כשק"ב העתיד סומן כג'ימי קלאוסן, שחוזר על ידי מעל לעשר מכללות מהטופ-25. כולם ידעו שהעונה תהיה עונת בנייה, והקרקס התקשורתי בנוגע לשאלת זהות הק"ב הפותח החל כבר ביוני.

וייס שמר את הקלפים קרוב (אולי קרוב מדי) לחזה, והחליט בסופו של דבר לפתוח עם דימיטריוס ג'ונס. פה מתחילות הצרות. לפי מספר מקורות, וייס יכל היה להחתים את מיטש מוסטיין, אבל בגלל שקלאוסן איים שאם תהיה לו תחרות הוא לא ישחק עבור האירים, וייס נאלץ לוותר עליו. מוסטיין חתם בארקנסו ופתח שם במאזן 0:8 בזמן שווייס חיכה לקלאוסן. קלאוסן אמנם הגיע, אבל אז התברר שהוא היה צריך לעבור ניתוח במפרק היד הזורקת שלו. אז וייס שוב חיכה, הפעם עם ההחלטה על איוש תפקיד הקוורטרבק הפותח. ג'ונס, שעלה בתור הפותח במחזור הראשון העונה – והיה כל כך זוועתי שתמונות של גרוסמן רצו לוייס בראש – לא אהב את העובדה שמשתמשים בו בתור ברירת מחדל בזמן שקלאוסן מתאושש, והחליט לעזוב. מתברר שרבים בקבוצה ידעו על המהלך הצפוי של ג'ונס, אך איש מהם (חבריו לקבוצה) לא טרח לספר על כך לווייס.

קלאוסן ראה את הדשא מקרוב 23 פעמים בשלושת המשחקים הראשונים של העונה, כשבשלושתם לא הצליח להוביל את הקבוצה לט"ד התקפי אחד. להפסד המביש בבית לג'ורג'יה טק במחזור הפתיחה התווספו הטבח בפן-סטייט, ההשתקה מידי מישיגן באן ארבור, ובשבת האחרונה מצאו האירים את עצמם הולכים בראש מורכן לחדרי ההלבשה לאחר ההפסד בבית למישיגן סטייט. בכל 119 שנות הקבוצה לא קרה כדבר הזה. העובדה שבכל תוכניות הטלוויזיה השאלה שנשאלת היא "עד מתי צ'רלי יישאר", מבהירה עד כמה הפכפך הספורט הזה יכול להיות: ממעמד של מושיע וגאון הוא הפך לקברן של הקבוצה.

הביקורת הגדולה ביותר כלפי וייס היא שהקבוצה שלו נראית כמו חבורת ילדים שלא יודעים מה הם אמורים לעשות על המגרש, ועבור מישהו שעונד ארבע טבעות סופרבול ונחשב לאחד המוחות הטובים ביותר (לפחות בהתקפה) בפוטבול, זו חתיכת ביקורת. וייס אמנם הצליח בשנתיים האחרונות להחזיר את האירים לתקופת הזוהר מבחינת הגיוס (בשנתיים האחרונות היא מדורגת בטופ-8 בגיוסים) ולזכותו ייאמר שהוא פיתח את הכשרונות שגייס ווילינגהאם באופן מעולה (קווין, סמארג'יה, מק'נייט וכו'), אבל בשנתו הראשונה עם מחזור הגיוס שהוא עצמו בחר התוצאות מחפירות. בתקשורת האמריקאית נשאלת השאלה, כיצד יכולה נוטרדאם להשאיר את ווייס בחוזה הענק שלו עם עונה כזו, אחרי שווילינגהאם פוטר בעונתו השלישית במאזן של 5:6? (וייס חותם עכשיו על מאזן כזה בסוף העונה).

אנחנו לא רוצים להיכנס לספקולציות של גזענות – כי זה רפש חסר בסיס, וכי זה נוגע לראשים בנוטרדאם ולא לוייס עצמו – וגם צריך לזכור שעם כל הכבוד לווילינגהאם, אין לו את הרקורד שיש לוייס בעשרים ותשע השנים האחרונות. אבל אם כבר אנחנו מזכירים את ווילינגהאם – שכרגע עושה חיל בוושינגטון – בואו נעלה את האפשרות שלפעמים, אין מה לעשות, הכל עניין של תזמון וחיבור, וייתכן שווילינגהאם היה מצליח כמו ווייס בשנתיים שעברו, אבל הוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מעבר לכך, הטענות כלפי ווילינגהאם היו שהקבוצה שלו לא משחקת מספיק אטרקטיבי. נכון או לא – על וייס אי אפשר להגיד את זה (לא העונה הנוכחית, כן?).

השמועות באמריקה כבר קושרות את וייס לתפקיד מאמן הג'איינטס בשנה הבאה, במקום טום קאפלין, אבל עם חוזה כל כך גדול שקושר את וייס לסאות' בנד לתשע השנים הבאות, הג'איינטס יצטרכו לשלם הרבה מאוד כסף – גם עבור השכר של וייס וגם פיצוי לאירים עבור שחרורו של וייס מהחוזה, כי בסופו של דבר אנחנו מדברים על הרבה מאוד כסף, וזה דבר שקשה מאוד לוותר עליו.

הבעיה הכי גדולה של וייס, כמו כל דבר בחיים, היא כסף. אנחנו לא מדברים על החוזה שלו – זה לא מה שימנע ממנו שעות שינה בשנים הקרובות אם בכלל – אלא על הכסף של נוטרדאם. האירים שילמו הרבה מאוד כסף עבור החוזה הזה, והם יצטרכו להחזיר אותו איכשהו, מה שאומר מרצ'נדייז, ובמקרה של האירים גם זכויות שידור מאן.בי.סי. הבעיה היא שקבוצה לוזרית לא מושכת קהל – לא מרצ'נדייז ולא רייטינג, ורייטינג גרוע עלול להביא את אן.בי.סי לידי ביטול החוזה עם נוטרדאם – מה שאומר אובדן של הכנסה גבוהה מאוד, וזו נקודת התורפה של כל דירקטוריון באשר הוא.

אז מה כן אפשר להציע? ובכן, קודם כל לתת לוייס שנת חסד אמיתית, וזו השנה הנוכחית. אם בשנה הבאה הוא שוב ייראה כך, או קרוב לזה, אז תהיה הצדקה לפיטוריו. העיתונאים באמריקה אמנם קוטלים את הקבוצה, אבל זכרו – רוב הקבוצה מורכבת מפרשמנים, והותיקים אינם גיוס שלו, כלומר הוא רק עכשיו מתחיל באמת לאמן את הקבוצה "שלו", וזה עוד בלי להזכיר את העובדה שקרקס הק"ב גרם למספר עיתונאים לראות בווייס כאויב התקשורת (עוד מעבר לעובדה שהוא מאמן את הקבוצה שאם אתה לא אוהד שלה – אתה שונא אותה). בכל מקרה, אנחנו לא ממש דואגים לו – שם כמו צ'רלי וייס תמיד יכול למצוא לעצמו בית חדש וחוזה מנופח.

כמדי שבוע, אנו מציגים לכם קטעי וידאו של כל מיני דברים הקשורים לפוטבול מכללות, כשאתם מוזמנים לשלוח לנו קישורים, סרטונים, תמונות שלכם במשחקים (או של חברות שלכם בתלבושות הקבוצה) – תתפרעו. השבוע נציג לכם את אחד המהלכים היפים מהמשחק המרכזי של המחזור האחרון – לואיזיאנה סטייט נגד דרום קרוליינה. באחד הדרייבים הגיעו הנמרים לבעיטת שדה, כשהחליטו שלא ממש בא להם לבעוט, וכך במהלך פייק (FAKE) מדהים הפך הבועט של הנמרים, קולט דייויד, לאחראי על כל שבע הנקודות שלהם. שאפו.