תקועים באמצע שום מקום

באו: טראביס דיינר (שחקן חופשי מאורלנדו), קארים ראש (שחקן חופשי), סטיבן גרהאם (שחקן חופשי מפורטלנד).

הלכו: דארל ארמסטרונג (שוחרר), מייסיאו באסטון (שחקן חופשי, עזב לטורונטו), אוריין גרין (שחקן חופשי, עזב לסקרמנטו).

חמישייה: ג'מאל טינסלי, מרקיז דניאלס, דני גריינג'ר, טרוי מרפי (מייק דאנליבי ג'וניור), ג'רמיין אוניל.

ספסל: דיינר, ראש, גרהאם, שון וויליאמס, אייק דיוגו, ג'ף פוסטר, דייויד האריסון.

מאמן: ג'ים אובריאן (עונה ראשונה בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 35 ניצחונות, 47 הפסדים.

אליפויות: 0 (3 אליפויות ABA).

החיים כאוהד קבוצת NBA הם בדרך כלל אופטימיים גם בזמנים קשים. הקבוצה שלך מסריחה את השועלים? אתה יכול להתחיל לפנטז על בחירת דראפט גבוהה במיוחד. הכוכב הגדול של הקבוצה נטש? אתה מלקק את האצבעות מהשכר שהתפנה מתחת לתקרה. השוויוניות הקפדנית של הליגה תמיד מאפשרת לך לראות את האור בקצה המנהרה. אלא אם אתה אוהד של אינדיאנה.

מאז הקטטה המפורסמת ההיא מול דטרויט, הפייסרס נקלעו למרה שחורה, שקשה לראות אותם יוצאים ממנה בזמן הקרוב. ההשתוללות של רון ארטסט ביציעי הפאלאס חירבה להם את עונת 2004/5, הדרישה של רון רון לטרייד הרסה להם את עונת 2005/6, ואת העונה האחרונה הם הצליחו לקלקל במו ידיהם כבר בינואר, עם הטרייד ההזוי ששלח את אל הרינגטון וסטיבן ג'קסון (וגם את שרונאס יאסיקביצ'יוס וג'וש פאואל) לגולדן סטייט תמורת מייק דאנליבי ג'וניור, טרוי מרפי ואייק דיוגו (וגם קית' מקלאוד). הווריורס אמרו תודה רבה, דהרו לפלייאוף וחוללו שם את הסנסציה הגדולה בהיסטוריה, בעוד שאינדיאנה החמיצה את הפלייאוף בפעם הראשונה אחרי עשר שנים, אבל עדיין העמידה מאזן סביר מספיק על מנת להישאר מחוץ להגרלת הלוטרי.

ולא שהפייסרס נראו כל כך טוב לפני אותו טרייד. ג'רמיין אוניל הצליח להישאר פחות או יותר בקו הבריאות ולרשום ממוצעים של פרנצ'ייז פלייר (19.4 נקודות, 9.6 ריבאונדים ו-2.6 חסימות לערב), אבל סביבו שיחקה הקבוצה כדורסל שבלוני ומשעמם, שבניגוד לשנותיו הקודמות של ריק קרלייל על הקווים, גם לא הצליח להביא ניצחונות. תחלופת השחקנים המאסיבית באמצע העונה לא עזרה לפייסרס להתחבר, הקהל הנאמן של הקבוצה החל להצביע ברגליים, וממוצע הצופים בקונסקו פילדהאוס היה הנמוך ביותר מזה 13 שנים.

למרות העונה המאכזבת, לא רקח נשיא המועדון לארי בירד אף עיסקה משמעותית בפגרה. שמועות רבות נסובו סביב טרייד אפשרי של אוניל ללייקרס (תמורת למאר אודום ואנדרו ביינום) או לנטס (תמורת ריצ'רד ג'פרסון וננאד קרסטיץ'), אבל בסופו של דבר הוא נשאר באינדיאנפוליס. בעמדת המאמן, לעומת זאת, בירד כבר לא היה יכול להרשות לעצמו להשאיר את חברו הטוב קרלייל, שפוטר בסיום העונה, יש שיאמרו כמה חודשים מאוחר מדי. אחרי ששני המועמדים המועדפים עליו, סם מיצ'ל וסטן ואן גאנדי, השיבו לאיש הציפור בנימוס בשלילה, הסתפק בירד בהחתמתו של ג'ים אובריאן, מאמן מנוסה אך לא אחד שמביא איתו בשורה מיוחדת.

בינתיים הופיעו הקיץ שחקני הפייסרס בכותרות בעיקר בהקשרים פליליים. תחילה העסיק את התקשורת בעיר משפטם המתקרב של ג'מאל טינסלי ומרקיז דניאלס על מעורבותם בקטטה בבר מקומי, ואז צץ לו סיפור מעצרו של שון וויליאמס, הפורוורד הצעיר והמוכשר שנתפס נוהג ללא רשיון ועם כמות לא קטנה של מריחואנה ברכבו. הכותרות שמיהרו להכתיר את הפייסרס כיורשים הרשמיים של הבלייזרס בתפקיד הקבוצה הפרועה בליגה הן אומנם מוקדמות, אבל דווקא בתקופה כה בעייתית מבחינת כדורסל, הצרות מחוץ לפרקט הן הדבר האחרון שחסר להם.

אובריאן הכריז עם מינויו כי הפייסרס תחת הנהגתו ישחקו כדורסל פתוח ומהיר המתבסס יותר על ריצה וקליעה מבחוץ ופחות על חפירות מתחת לסל, אך בהתחשב בחומר השחקנים העומד לרשותו קשה לראות את ההבטחה הזו מתממשת. אשתקד היתה אינדיאנה הקבוצה שקלעה באחוזים הגרועים בליגה מהשדה עם פחות מ-44%, ולאור העובדה שטראביס דיינר (3.8 נקודות למשחק בעונה האחרונה במדי אורלנדו) הוא הרכש העיקרי של הקבוצה, יהיה סביר להניח שגם השנה נראה מהם בעיקר הכנסות כדור לאוניל בפוסט ולא הרבה מעבר לכך. השמועות גורסות שהנהלת הפייסרס נעלבה קשות כשרג'י מילר אפילו לא שקל את הקבוצה כאופציה בתקופה בה התכוון לחזור למגרשים, אבל לאור מצב העניינים באינדיאנפוליס קשה להאשים אותו.

מעבר לכך, סובלים הפייסרס מקו אחורי דליל במיוחד. הרכז הפותח, ג'מאל טינסלי, הוא ממש לא הבחירה האידיאלית להובלת התקפת ראן אנד גאן (מה גם שהוא בוודאי יספיק להיפצע מרגע כתיבת שורות אלה עד שתספיקו לקרוא אותן), ושותפו לפשע, מרקיז דניאלס, עדיין לא מימש את הציפיות הגדולות שהיו ממנו בימיו בדאלאס. המחליפים שלהם הם דיינר הבינוני וקארים ראש, ששיחק בעונה החולפת בריטאס וילנה (!).

הקו הקדמי כבר נראה יותר טוב, עם דני גריינג'ר המצוין, שון וויליאמס המוכשר ואייק דיוגו המבטיח (שאוהדי הפייסרס עדיין מחכים נואשות שיפרח לפתע ויהיה זה שיצדיק את הטרייד המטורף ההוא), שיחברו למייק דאנליבי ג'וניור וטרוי מרפי האנמיים ולחוטבי העצים ג'ף פוסטר ודייויד האריסון בעזרה לג'וניל.

הצרה שלהם היא דווקא שהסגל הזה מסוגל להתמודד על אחד המקומות האחרונים לפלייאוף במזרח, כפי שהצהיר אובריאן עם הגיעו, ובמצב כזה תתעכב תחילתו של תהליך הבנייה מחדש של הפייסרס בשנה נוספת. לאוניל, שאוטוטו חוגג 29, יש אופציה להשתחרר מחוזהו בסיום העונה הנוכחית, אותה הוא צפוי לנצל ברגע שיתברר לו סופית שבאליפות הוא כבר לא יזכה באינדי.

מועמד לפריצה: הטרייד ששלח את אל הרינגטון לגולדן סטייט אולי גרם לאוהדי הפייסרס לתפוס את הראש, אבל עבור דני גריינג'ר הוא היה מתנה משמיים. הפורוורד הצעיר, בעונתו השניה בליגה, נכנס היטב לתפקיד הכוכב השני של הקבוצה, שיפר מאוד את הקליעה שלו מבחוץ וממוצע הנקודות שלו נסק עד ל-17 למשחק באפריל האחרון. אם גרף ההתקדמות שלו ימשיך באותו הקצב, אל תתפלאו לראות אותו במשחק האולסטאר הקרוב בניו אורלינס.

מועמד לדעיכה: למרות שהצליח להימנע מפציעות משמעותיות בעונה האחרונה, הקריירה של ג'מאל טינסלי רחוקה מלהתרומם. בהיעדר מחליף ראוי, צפוי הרכז השמנמן לעבוד קשה מאוד השנה, והנפילה, או לחילופין הפציעה הבלתי נמנעת, תגיע במוקדם או במאוחר.

תסריט אופטימי: פתיחת עונה נוראית מוציאה את אותם מהמירוץ לפלייאוף כבר בדצמבר, משכנעת את בירד לשלוח את אוניל בטרייד תמורת כמה פרוספקטים צעירים, והם מסיימים עמוק במקום האחרון במזרח. לא, לא התבלבלנו כאן עם התסריט הפסימי, זו פשוט נראית כרגע כדרך היחידה להוציא את הקבוצה לדרך חדשה.

תסריט פסימי: הפלייאוף עדיין בהישג יד באמצע פברואר, בירד נאחז בקרנות המזבח ולא מוותר על אוניל. הפייסרס תופסים את המקום השמיני במזרח, מודחים בסוויפ קליל בסיבוב הראשון, ואוניל מודיע (בעצב רב, לדבריו), שהגיע הזמן למצוא בית חדש.

תחזית: אם יישאר עד סיום העונה, אוניל מסוגל לסחוב את הפייסרס על גבו לפלייאוף, ובסיטואציה מסוימת אפילו לדלג שם מעל הסיבוב הראשון. השאלה היא האם בירד, שכבר הצליח לאבד בשנותיו בהנהלת המועדון חלק גדול מהקדריט שצבר בימיו כשחקן, יסתפק בכך, או שיקדים תרופה למכה וינסה לפחות לקבל תמורה הולמת לעזיבתו הבלתי נמנעת של האיש הגדול.