בסוכה של לוני

יש משהו בסיסי בדמות של לוני הרציקוביץ' שממשיך לאגד סביבו טיפוסים מוזרים. אולי זו ההילה של מכבי תל אביב שמהפנטת אותם, אולי זו התחושה שהוא נואש, אולי זה הפרצוף שלו שמשדר שאפשר לעבוד עליו, אבל דבר אחד בטוח: תקופת שלטונו התאפיינה ברשימה ארוכה של אנשים סהרוריים, שבאו, דפקו וברחו, ובמעשיהם הכתימו לנצח את שמה הטוב של אגודת הפאר וסימנו את תקופתו כאחת המביכות בתולדותיה. מחבאבו ועד מאנה

איש העסקים המסוגנן, זה שלוני הגדיר במסיבת העיתונאים המפורסמת כ"מתנה מאלוהים לקבוצה", התברר מהר מאוד כעבריין נמלט בינלאומי, שהלבין כספים עבור המאפיה הצרפתית, זייף תרומות לפוליטיקאים ובילה זמן ממושך בכלא האמריקני והצרפתי. כל זה לא מנע מאיש התרבות הרציקוביץ' לאמץ ללבו את הפרנקים הצרפתיים של חבאבו, ולמתג את עצמו לנצח כאחראי על הפרשה המבזה ביותר בימי הקבוצה. לפחות הוא למד מה זה גוגל

רק היום, אחרי שלמדנו להכיר בצורה יסודית יותר את אופיים של המעורבים, ניתן להבין עד כמה מערכת היחסים בין שרף והרציקוביץ' נידונה מראש לכישלון. שרף, אדם שההתלהמות שלו מצליחה לבלוט גם בסטנדרטים האלימים של עולם הספורט הישראלי, התנגש חזיתית בעדינות הנפש של הבוס המתורבת ונשלח הביתה אחרי שני מחזורים. אז לוני שילם מיליון וחצי שקל פיצויים, אבל האוהדים עד היום משלמים בבריאות על הטראומה

זה התחיל בדיבורים על דאבל, נמשך בהתנהלות של פרימדונה, נגמר בהתנפלות על מאיר לוי וייזכר לדיראון עולם כביזיון. שנה אחת בלבד היה ברקוביץ' במכבי, אך הייתה זו שנה ארוכה ומכוערת מאין כמותה, שכל יום בה גרר שערורייה נוספת. לא רק שהקוסם המזדקן, הסמל לכישלון הגלאקטיקוס, זילזל, התנשא והביך, הוא אף לא הציג מהלך אחד ראוי של כדורגל. נכון, מלוני ברקוביץ' עשה צחוק, אבל את אוהדי מכבי ת"א הוא השפיל

אין ספק שדריקס, שחקן נשמה וסמל נצחי, נתן את כולו למועדון גם כמנכ"ל, אבל ידוע כבר שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, ובכל הנוגע לתפקידים ניהוליים - כוח רצון וכתפיים חסונות לא תמיד מועילים. יעיד על כך ברונו הייס, שעדיין מבלה על חוף ברזילאי על חשבון טעויות המנכ"ל. דריקס, לצערו, הוא ההוכחה שיש בעולם דבר יותר גרוע מלהיות לוני הרציקוביץ': להיות הבובה שלו

בתחילת השנה היא אלינו הגיעה, תימנייה חייכנית עם חיוך די מפתיע/ פרצופה התנוסס בכותרת ראשית, הקהל קצת חשש מהדמות הנשית/ מניעיה היו נסתרים, קצת זרים, אבל לוני הקפיד לדבר על תזרים/ המשא ומתן כבר החל להירקם, אך כצפוי הסיפור במהרה ייעלם/ כי אלונה מזמן כבר הדרימה לבאר שבע, ועד שלוני יתעורר האדמה תתבקע/ אבל סיפורנו עדיין ממשיך וממשיך, כי על תיק שכזה את כספו מי ישליך

אתרי האינטרנט הצהירו שהעסקה חתומה. האוהדים הכינו את השמפניות. הכל כבר היה סגור. הפעם מדובר היה באיש עסקים לגיטימי, מיליארדר, אוהד שרוף, סוף סוף מישהו רציני שבא לעשות פה סדר. היום אנחנו נזכרים בחיוך בפגישה הדרמטית שנערכה בביתו של רכיב, שם המשקיע המבטיח נועד עם הבעלים הרציקוביץ', המנכ"ל דריקס והמאמן קאנן במטרה לרקום תוכניות מקצועיות לשנה הבאה. רק אחד מהם נשאר

צריך להיות איש באמת מיוחד כדי להיזכר כגדול הליצנים בתולדות הליגה הישראלית. ההולנדי הממולח, שרק אלוהים יודע איפה הוא היום, הרשים את הסובבים אותו עם חליפות שלושה חלקים, ג'ל משוח על שיער מאפיר ומחברת מסתורית סטייל ואן חאל. ואם שדרן רדיו מקומי משמש כשושבין להחתמתו של סוכן מכוניות זר לתפקיד המאמן של המועדון הגדול בישראל, למה אנחנו מופתעים שגרנט מנג'ר צ'לסי?

לא ברור איזה אלמנט במשקיע החדש משדר חוסר אמינות. אולי זו המהירות שבה הציע השתלטות מלאה על הקבוצה, אולי אלו השמועות שהוא בכלל עושה את זה כמחווה לאביו, אולי זה השם שון, שהוא רק כיסוי אמריקאי לשמשון, ואולי זה שם המשפחה מקייטן, שישר זורק אותך אסוציאטיבית לג'קי והבחורה המענטזת. מה שבטוח זה שהתואר "איש עסקים שעשה את הונו בארה"ב" כבר לא מרשים אף אחד

אם אחרי רשימה כזאת של אנשים רוני מאנה עדיין מוכתר כפאדיחת כל הזמנים, הוא צריך לבדוק היטב בציציותיו היכן הכל השתבש. זה מתחיל בהבטחות שהוא לא עומד בהן, כולל סגנון דיבור מתלהם, נמשך באיומי עזיבה בלתי פוסקים ונגמר בבלוף אחד גדול. אבל ההישג הכי מרשים של מאנה הוא בלתי נסלח מבחינת אוהדי מכבי ת"א: הוא גרם להם לרצות שלוני יישאר