ישיבה קטנה בריימונד ג'יימס

הערת מערכת: הבטחנו לכם שנפרסם טורי כותבים רק בימי רביעי, אבל כששימי עסיס כותב, אנחנו בטח לא נגיד לא. אז הנה רשמיו של האיש שרק בשבילו נכנס ג'ון גרודן לקרוא את וואלה! פוטבול:

יומיים אחרי הניצחון הגדול על הסיינטס, דירקטוריון אוהדי טמפה בארץ הקודש התכנס לישיבתו השבועית. אורנית בוארון דפקה איחור אופנתי, אך מצב הרוח המרומם, אם כי מתוח, דחק ביאצי לפסוח על הערה סקסיסטית קנטרנית. יאצי הרים את תיקיית הקרטון שלו ונתן לכח המשיכה לעשות את השאר. גוש התאית, מחולק למדורים ויאה לאימבציל, נחת על השולחן. זה היה סימן בשבילי לפתוח את הישיבה. קמתי ממקומי. כרפס הידק משקפיו ובוארון חיפשה נייר פחות מקומט ועמלה למחוק שירבוטי פוסטמות משועממות משוליו על ידי טיפקס. היא סימנה לי בעיניה כשהיתה מוכנה לכתוב את הפרוטוקול.

"ניצחון ביתי גדול על הסיינטס", פתחתי בדברי. "כולנו ראינו, נהנינו ושמענו תגובות. ניצחון שללא ספק נותן לנו תקוות רבות להמשך".

"מקום ראשון בבית יחד עם קרוליינה", השחיל כרפס, בנסיון להשמע מעודכן. "לוסובלתותם" סיננה בוארון בטריפל פליי (קשב, נסיון להמנע משגיאות כתיב ומסטיק עגול בו זמנית).

"ברצוני לברך את ברט רוד, שאחרי משחקו המצויין זכה בתואר שחקן ההגנה של השבוע ב-NFC", עדכנתי. "פייר - מגיע לו"", הוסיפה בוארון. "קילף את הכדור מהדוס", תרם יאצי.

אבל כמו שכולם מבינים, אנחנו חיים על זמן שאול. בכל משחק או אימון הדברים יכולים להשתנות בבת אחת", העברתי את עיניי על המשתתפים, "שחקני המפתח בקבוצה מבוגרים ופציעה עלולה לחסל את העונה".

"גרסיה", אמרתי.

יאצי נמתח וניגש אל תיקית הקרטון. הוא פשפש בין המדורים, ביניהם ביצבצו פיסות נייר מקומטות. "אמא שלי שמרה פה מתכונים", התנצל. "גרסיה זה בגימל, כן?". 10 שניות מאוחר יותר הוא אחז את הדף בידיו. "אנשים שלי הסתובבו מחוץ לוילה שלו בשעות הבוקר", אמר. "הוא נראה בסדר, קצת עייף. העור אדמדם מהשמש".

"ככה זה. הוא אשכנזי ג'ינג'י", אמרה בוארון. "חולה עליו".

"גם אני ג'ינג'י!", קפץ כרפס בעצת בתוליו. "אתה כורדי ג'ינג'י. אתה מוטציה פיגמנטית", השיבה בוארון, מדכאת את ייצרו בעודה ממציאה מונחים.

"הוא יצא בבוקר להביא את העיתון", לקח יאצי את רשות הדיבור. "לא אובחנו ליקויים מוטוריים משמעותיים. אולי צליעה קלה". "מה זה קלה?" דרש כרפס. "לא משהו משמעותי. זה יום אחרי משחק, אל תשכח", ענה יאצי.

"ג'ואי", הכרזתי. העיניים הופנו לכרפס.

"מי?" שאל הבכחוס.

"אינעל סמארט אבוק", סיננה בוארון, מניחה את העט ושולחת ידה אל כפכף הגומי התלוי ברישול על כף רגלה המסוכלת. "אתה לא יודע מי זה ג'ואי גאלוויי? יא חמאר", היא הזדקפה והיתה מוכנה ליירט את מצחו הגבוה באמצעות האובייקט.

"חלאס", אמרתי. "בלי שטויות עכשיו. זה ענין רציני".

בוארון החזירה את הכפכף למקומו מבלי להסיר מבטה החודר מכרפס, אשר גמל במפגן אגלי זיעה שהחלו לבצבץ ממצחו. "גאלוויי בסדר גמור", פתח. "אנשים שלי ראו אותו במסעדה".

"הוא מקפיד על תזונה?", חקרתי.

"כל אבות המזון. חלבונים למסת השריר ופחממות לאנרגיה. מעט מאוד שומן.. "

"יופי.. יופי..", מלמלתי. "הוא כבר לא ילד. הוא צריך לשים לב". "חיטטו לו גם בפח הזבל", אמר ששי, סוקר עיני הנוכחים ומצפה להתרשמות מהיוזמה. "הרבה מוצרי חלב אבל גם קופסה של משככי כאבים".

"וואו", הרימה בוארון את עיני העגל. "ככה זה", ניסיתי להרגיע בקול מעט שבור. "זה פוטבול, רבותיי! זה לא סטנגה בחצר וגם לא בייסבול! משככי כאבים זה כמו קבוקים בשבילם".

"חחחח, בייסבול.." חזר יאצי לימיה הראשונים של האבולוציה. "איזה ספורט של מתכופפים!".

"חחחחח, כולם שם מסיידים קיבות!", לעגה בוארון.

"בקשר לגרסיה", התפכח השימפנז. "שמטתי פרט. אני לא בטוח שזה חשוב".

"דבר", אמרתי לו.

"האנשים שם מספרים שאישתו צעקה לו משהו מתוך הבית כשהוא עמד בחוץ. זה קצת מוזר. הוא שם את ידיו על האוזניים וצעק לה שהוא לא שומע. בדיוק כמו שהוא סותם את הפתחים בצידי הקסדה כשגרודן נובח באלחוט".

"נשים את הנושא הזה במעקב", אמרתי אחרי שתיקה קצרה. "לא בטוח שזה חמור, אבל ליתר ביטחון. לא חושב שיש סיבה להכנס לפאניקה".

"מה עם רונדה?", שאלה אורנית בפנים דואגות. "אני לא מצליחה להשיג מידע משמעותי. הוא נראה בסדר אבל לא ברור איך הוא ישרוד פגיעה. הוא סמל. אחרי מה שקרה למייקל - אני פוחדת".

"הלואי ויכולנו לבדוק את יכולת השיקום שלו", חשב כרפס בקול רם. "אם רק היה לו איזה אח תאום, מישהו שדומה לו גנטית, יכולנו לערוך ניסוי".

"מי יש לנו בניו-יורק?", איבדתי צלם. "תאונה חזיתית לטיקי. שלחו אותו לאורטופדית ב' בהדסה מנהטן! אני רוצה מעקב! אני רוצה דוחות רפואיים!".

"מעקב.. דוחות רפואיים..", חזרה בוארון על דברי בעודה כותבת. "עוד משהו?"

"אל תשכחו לי את היליארד!" אמרתי. "אומרים שהוא בליין. זה מדאיג. הוא עושה עבודה טובה בהחזרת בעיטות. הוא בסדר גמור העונה".

"רק שיימשכו השידורים", אמר יאצי. "התרגלנו לטוב. לא יודע מה נעשה כשזה ייפסק. שניים ברצף - משהו שלא העזתי לחלום".

"סט. לואיס בבית", אמרתי. "בריי ג'יי אסור להפסיד. אם נשמור על הבית נראה את טמפה בלייב עוד העונה".

"אמן סלה חמסה חמסה", עצרה בוארון את הסחף. "בלי שטויות, כן? תיכף מתחיל יום כיפור, נצום חזק ואולי יהיו עוד שידורים.METV זה ערוץ דתי. אמנם של גויים, אבל הם מקשיבים שם לאלוהים. אל תנשנש בסתר שימי. אל תקלקל לכולם".

"הישיבה ננעלה!"

וואלה! פוטבול מקווה לפתוח מסורת בשיתופכם. בכל שבוע נשתדל להעלות כאן אוהדים שיספרו על מעללי קבוצותיהם. זה יכול להיות מונולוג כואב ונוגע ללב, שיר הלל לשחקן אהוד, תרועת ניצחון או סתם משאלה, הרהור והגיג.

הפינה תעלה ביום רביעי בדרך כלל, ולכן עליכם לשלוח את הטקסט לא יאוחר מיום שלישי בערב. איננו יכולים להבטיח שכל הטקסטים יראו אור, אבל אם נמצא לנכון לפרסם יותר ממאמר אחד בשבוע - נשמח לעשות זאת. לא להתעצל - חכו למחזור הקרוב ותנו לנו מפרי מקלדתכם מייד אחריו.