ההבדל בין סלע לאוקון

דודי סלע. כמו שני גלדיאטורים הנלחמים על חייהם עד מוות, כך נראו אתמול דודי סלע וניקולס מאסו. הם רצו, הזיעו, התנשפו, היכו, חבטו וכמעט שבקו. רק ארבע מערכות היו במשחק, אבל הן ארכו יותר מחמש שעות. הסיוט היה כפול - גם להם, גם לצופים - בעיקר בשעתיים הראשונות, שהיו בלתי נסבלות מבחינת עומס החום. אנשים נזלו ואחר כך התאיידו.

אבל לישראלי ולצופים היתה מטרה להתמקד בה - ניצחון. סוף סוף דודי סלע, הילד שכבר מזמן לא ילד, עם הפוטנציאל שכבר מזמן היה צריך להתממש, עשה את מה שציפו ממנו - לאחד קצת מהכישרון שלו אל רגע אמת. והוא עשה את זה כאילו מעולם לא איכזב והתאכזב.

הטניסאי הכי מוכשר בדור שאחרי מנסדורף סוף סוף התעלה. הוא עדיין הרפתקן הטניס שהיה לפני שנה, שנתיים ושלוש, עדיין עושה יותר מדי טעויות, שוב מנסה להתחכם, אבל הוא כבר לא משחק כמו ילד. האמוציות בשליטה, הלחץ לא כל כך מפחיד והייאוש והתסכול שניכרו עליו אחרי כל טעות, נעלמו. איזה תענוג לראות ספורטאי מתפתח.

נועם אוקון. השמחה של אתמול לא היתה שלמה אלמלא הפסיד הטניסאי השולי של ישראל. אחרי הפיכתו הרשמית של סלע לטניסאי הבכיר וקיבוע מעמדם של רם וארליך כשחקני הזוגות מהטובים בעולם, נשאר נועם אוקון עם התואר המחבט מספר 2 של ישראל ביחידים. אולי לכן היה דחוף לו כל כך לירוק לכל הבארות בסביבה, וגם לרוץ לספר על זה לחבר'ה. לפחות אלה שקוראים "ספורט הארץ".

מילא גיבוב השטויות שפלט אוקון בראיון שנתן כאן אתמול, נניח גם לעיתוי האומלל - בדיוק ביום חגו של הענף אליו הוא משתייך, אבל ההתלהמות על טניס נשים (כולל שחר פאר, קולגה וידידה טובה שלו) היתה פאתטית.

כמה מאוים צריך להיות כדי למחזר שוב ושוב את הטענה כאילו השוואת הפרסים בין גברים לנשים לא מוצדקת מאחר שגברים מתאמצים יותר בגלל שיטת הטוב מחמש מערכות, בעוד נשים משחקות בשיטת הטוב משלוש? כמה לא אינטליגנט צריך להיות כדי לא להבין שנשים מתאמצות באותה מידה, עובדות קשה באותה מידה, ממקסמות את יכולתן באותה מידה, ויש להן לפחות את אותה מוטיווציה לנצח? כנראה שיש עוד דברים פרט לטניס שהם לא הצד החזק של אוקון. איזה תענוג היה לראות אותו מפסיד אתמול.