מדע בדיוני

אברהם גרנט אוהב להאריך בסיפורים. הם תמיד מסופרים להפליא, משופעים בעצירות שמחייבות את המאזין להגיב, מלאי חוש הומור וארוכים עד כאב. רק שתי בעיות מלוות דרך קבע את הריטואל הזה: גרנט נוטה לחזור על אותו סיפור עשרות פעמים ועדיין מתלהב כאילו מדובר בפעם הראשונה; והאמינות שלהם, איך לומר, מטרידה. אולי בגלל הרזומה שנקשר למספר, אולי בשל חשדנות בסיסית שחייבת לקנן בכל עיתונאי.

לנוכח ההתפתחויות הבלתי נתפשות ביממה האחרונה, הנה אחד מהם, שסופר לכותב שורות אלה פעם אחת בלבד לפני כשנתיים. "אני פוליטיקאי"? שאל אותי גרנט, "בוא תשמע משהו על חוסר טקט ותבין עם מי אתה מדבר. לפני שבועיים זומנתי לארוחה עם רומן אברמוביץ'. אתה יודע מי זה, נכון? היתה שיחה נחמדה על כל מיני נושאים שברומו של עולם, עד שפתאום התחלנו לדבר על כדורגל. אחרי רבע שעה של שיחה על כדורגל, הוא פתאום פונה אלי 'קואץ', איזו קבוצה אתה רוצה לאמן? אני אסדר לך'. חייכתי, מה כבר אפשר לעשות. שעה אחר כך, כשהתפזרנו, רדף אחרי אחד האנשים שלו, תפס אותי ליד המכונית ונזף בי כמו ילד. 'אני לא מבין אותך, מיסטר גרנט, רומן אברמוביץ' מציע לך קבוצה ואתה מחייך וממשיך כאילו כלום לא קרה. כמה הזדמנויות כאלה עוד יהיו לך?'".

סיפור נחמד, תודו, שתוייק על ידי לצד אגדות אחרות ששמעתי בחיי. אלא שלמציאות היו תוכניות אחרות לגבי מיסטר גרנט: רומן קייצי עם הפועל ת"א, מונית בדמות מסוק, משרה מנהלתית בפורטסמות', ומינוי למנהל הטכני של צ'לסי בקיץ האחרון. הכל עם נגיעות קלות של הגורל והרבה רומן אברמוביץ'. אבל אם סדרת ההתרחשויות עד כה נשמעת כמו סיפור סינדרלה, אז את המינוי של גרנט אתמול למנג'ר צ'לסי במקום ז'וזה מוריניו המתפטר, צריך לקטלג תחת הערך "מדע בדיוני".

אלא שזו המציאות ונכון לעכשיו גרנט יכול לרשום לעצמו ניצחון אדיר על כל מקטגריו, שספק אם ישנו משהו מנימוקיהם הטרחניים ורק ינהגו כשפנים ויחליטו על דממת אלחוט. עתה כבר לא מדובר בתפקיד מנהלתי בקבוצת פרמייר-ליג, אלא בתפקיד המקצועי הבכיר ביותר ועוד באחת מחמש הקבוצות הגדולות בעולם. תפקיד כזה לא ניתן לאף אדם רק בגלל ששיעשע את הבוס, ניחם אותו במהלך גירושיו המתוקשרים או ידע להקפיד על נימוסים ראויים במהלך ארוחה כזאת או אחרת. גרנט, למגינת ליבם של רבים כאן, הוא איש מקצוע שזוכה להערכה רבה מדמויות כמו אלכס פרגוסון, סוון גורן אריקסון, ארסן ונגר ופליפה סקולרי, בזכות שיחותיו עמם על כדורגל, הצמא שלו לידע והסנסציה שחולל עם נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2006.

רק אחר כך אפשר להוסיף לתבשיל האיכותי הזה תבלינים מאישיותו של גרנט, כמו יכולת נדירה להתחבב על הבריות, אינטליגנציה גבוהה ויחסי אנוש של אשף פסיכולוגי. כל מי שטוען כי גרנט מצויד רק באלה הוא אדם שסובל מרגשי נחיתות קשים, הממאן להודות בטעותו או ליצור קשר בריא עם המציאות.

גרנט, ולא בפעם הראשונה בקריירה שלו, מגיע למשרה בכירה מעמדת נחיתות. מוריניו היה שנוא על אברמוביץ' אבל נערץ על שחקניו, על אוהדי צ'לסי והעיתונות המקומית. גרנט נתפש כעת באנגליה כחתרן, הרבה בזכות מידע שדלו עיתונאים אנגלים מעמיתיהם בישראל, וכמי שנכנס לנעליים שגדולות עליו בכמה מידות. הקריירה שלו מוכיחה שיש סיכוי לא רע שגם הפעם, בניגוד לכל התחזיות, הוא יגמור עם חיוך של מנצח על אפם וחמתם של השחצנים האנגלים וצרי העין הישראלים. מן הסתם, זה לא יספיק לו לחמוק משחיטה בעיתונות הישראלית על כך שזכה בליגת האלופות, באליפות אנגליה ובגביע האנגלי, אבל בכל זאת הפסיד באופן מביך את גביע הליגה.