שחקן בוסמן: מתכוננים ליום כיפור

השבוע האחרון היה עמוס מאוד אצלנו. בין התרוצצות למציאת דירה, לרכישת אוטו, לקניית מתנות לראש השנה וניסיון לארגן את ארוחות החג ככה שכל אחת מהאימהות תהיה מרוצה, גם היתה עונת פוטבול שהתחילה והכריחה אותנו להשכים באמצע הלילה או סתם ללכת לישון ב-2 לפנות בוקר. בקיצור, בלאגן. אז כדי לעשות סדר בדברים, ישבתי ואירגנתי את מה שעבר עלינו, ומכיוון שאנחנו בראש השנה, החג היחיד שבו אפשר לקשר בין פירות תמימים להשמדת אויבים (טוב, נו, יהודים. איך זה הולך ההגדרה לחגים שלנו? ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל) אז גם אני נותן בסימנים. הנה 12 הדברים הטובים שקרו לנו השבוע, 12 כמו המספר על הגב של הק"ב החביב עליי היום בליגה (לא, לא בריידי, ג'ארד לורנזן כמובן, המחליף של איליי בג'איינטס – הק"ב הראשון בהיסטוריה של המשחק שהוא גם קו ההתקפה של עצמו):

1. י' עונה בחצי חיוב כשאני שואל אותה ביום חמישי אם היא קמה איתי לראות את משחק פתיחת העונה.

2. משחק פתיחת העונה (י' התהפכה לצד השני ולא התעוררה עד הבוקר) ורג'י ווין מביא אותה בשני ט"ד לאבא'לה.

3. אנחנו חותמים על חוזה לדירה המיוחלת (הדרישות המרכזיות – גג, מקלחת וסלון מספיק גדול כדי להכניס את כורסת הטלוויזיה שנמצאת עכשיו איפשהו ליד קפריסין).

4. אני רואה ספורטסנטר (מוקלט מיום שני בבוקר) ואחרי תקציר של המשחק של היאנקיס, י', שהציצה בחצי עין, מעירה על איירוד – "הוא נראה כזה טיפוס שחצן ומגעיל". גבירותיי ורבותיי – קבלו אותה!

5. הלוויין של ESPN עושה בעיות במחצית הראשונה של המשחק בין אריזונה לסן פרנסיסקו ומאפשר לי להשלים שעות שינה, על חשבון משחק שמאוחר יותר הסתבר כלא ראוי למאכל אדם (וסליחה מראש מאוהדי הניינרס. מאוהדי קארדינלס לא צריך לבקש סליחה, הם רגילים).

6. אנחנו מקבלים את המפתחות לאוטו החדש שלנו. נסיעה ראשונה איתו? לחברים לראות פוטבול ביום ראשון, כמובן.

7. להגיד לאוהד הבילס שרואה איתנו את המשחק בין בפאלו לדנבר כל שתי דקות במשך שלוש שעות – "ברור לך שאתם מפסידים את זה", ואז לראות את אילם נועץ את הכדור בין הקורות בשניה האחרונה. אם הבילס לא היו קיימים, מישהו היה צריך להמציא אותם.

8. לראות את צ'אד ג'ונסון חוגג עם מעיל שעליו כתוב "הול אוף פיים, מחזור 20??". תגידו מה שתגידו על הבחור, האיש פשוט מצחיק.

9. לראות את לדניאן שם 20 נקודות למרות שהוא בקושי רץ, ואת קבוצת הפנטזי שלי משיגה ניצחון ראשון העונה, בדרך לעוד עונה של אליפות.

10. לגלות שאריזונה סטייט משיגה את הניצחון השני העונה, על קולורדו (חכו, חכו, רן ותומר, על זה ששוב השמטתם את הדבילז מהדיווח שלכם. לא סיפרו לכם איזה זובור עושים לצעירים בוואלה?!) ואז לקרוא על החום של ה-100 מעלות שהיה באיצטדיון בזמן המשחק – ולהתגעגע.

11. לשמוע את הבחורה בתקליט של הדואר, כשבעל המוסך התקשר לבדוק אם הוסר השיעבוד מהאוטו, ממתין 5 שניות ואז אומרת בטון של פקידה בת 60 "אני עדיין מחכה..". בחיים לא הייתי יכול לנחש שמזכירה אלקטרונית יכולה להיות פולניה.

12. לשמוע את אחד מבעלי הדירות שבדקנו, שואל את י' אם יש לה עבודה וכשקיבל תשובה שלילית, להבטיח לה שלא תהיה לה בעיה, "יש הרבה עבודות מזכירות בסביבה, בטוח תמצאי אחת" (טוב, נו, רואים מישהי נשואה לאחד כמוני, כמה משכילה היא כבר יכולה להיות?). טוב לראות שעוד יש פה כמה שוביניסטים אולד פאשיינד כמו שצריך.

עכשיו לקצת פוטבול. לפני שנפתח את רשימת האמיתות של השבוע (זוכרים שאמרתי לכם שלקרנל יימאס מהר מפריי? אפילו אני לא חשבתי שזה ייקרה כל כך מהר) אני חייב לומר משהו על הפרשה שבה הפאטס מעורבים (איך יקראו לזה עכשיו בתקשורת? פאטס-גייט? בליצ'יק-גייט?). כידוע, אני אוהד פטריוטס מושבע והאמת היא שלא יכולתי לחכות שהעונה הזו כבר תיפתח, כי השנה, בניגוד לשנתיים קודמות, נראה שניו אינגלנד מסוגלת (אם כל החתיכות יפלו במקום) לתת ריצה אמיתית לסופרבול. מה רבה היתה שמחתי ביום ראשון בערב לראות שאכן רנדי מוס השתלב היטב, שקו ההתקפה החזיק את בריידי בלי אף סאק ושההגנה הצליחה לעשות חיים מאוד קשים לפנינגטון וחבורתו. ואז הגיע הסיפור הלוהט על המרגל (מרגל, עלאק. פיל ירוק באמצע אלנבי היה פחות בולט ממנו) בשורות הג'טס, וכל הגוד פילינג נעלם כלא היה.

תראו, כמו כל אוהד, גם אני רוצה שהקבוצה שלי תעשה מה שצריך כדי לנצח. אני גם לא טיפוס נאיבי וברור לי שיש הרבה דברים, על גבול החוקי ומעבר לו, שקבוצות עושות על מנת להשיג יתרון – ולכן לא התרגשתי במיוחד כשתפסו את רודני האריסון על שימוש בהורמון גדילה – לא שהייתי מרוצה מזה, אבל די ברור לי שכולם עושים את זה, ואיתרע מזלו להתפס. אבל מה שקרה השבוע עבר, אפילו בשביל אוהד כמוני, עבר בהרבה את גבול הטעם הטוב.

כשהייתי בצבא, שעשינו תרגיל שבו שתי מחלקות שיחקו מלחמה אחת נגד השניה, ואני חשבתי שזה יהיה משעשע להקשיב לקשר של המחלקה השניה כדי ללמוד מה הם מתכננים. בוא נגיד ככה – בטוב זה לא נגמר, אבל להגנתי אפשר לומר שהייתי ילד בן 19 שלא מבין מהחיים שלו, וכבר באותו רגע קלטתי שמה שאני עושה זה לא הדבר הכי חכם בעולם. בליצ'יק, לעומת זאת, כבר לא ילד ויותר גרוע מכך – לפי הדיווחים, הוא כבר הוזהר בעבר על הנושא יותר מפעם אחת. אז למרות שאני עדיין אוהד ניו אינגלנד, ועדיין מקווה (ומאמין) שהם יילכו עד הסוף העונה, הכיף שלי מנצחונות שלהם כבר לא כזה גדול ואין לי אלא לקוות שהנהלת הליגה תעניש אותם בחומרה. כרגע מדברים על שתי בחירות דראפט עונש, ואם זה הייתי אני, הייתי לוקח להם בחירת דראפט ראשונה ומפסיד להם טכנית את המשחק מול הג'טס. אולי אם זה יקרה, אני אוכל להרגיש שהניצחונות בהמשך הושגו ביושר. ההתנצלות שלו לא ממש פוטרת אותו מאשמה.

ומכאן, ישירות לאמיתות של השבוע. כמו תמיד, גם האמיתות הבאות מגובות במחקר מדוקדק וייתגשמו אחת לאחת עד סוף העונה:

- העונה תהיה העונה בה רצף המשחקים של ברט פארב ייקטע. לא, זה לא שפארב כל כך גרוע שמישהו יספסל אותו (כי ברור לכולם שגם אם הוא ימסור ל-20 אינטרספשנס בשבועיים, לאף אחד לא יהיה את האומץ לספסל אותו) אבל כל מי שראה את המשחק של גרין ביי מול פילי היה יכול לראות כמה קו ההתקפה של פארב מתקשה להחזיק את הבלוק הכי פשוט. ההגנה של האיגלס פשוט הגיעה לפארב מהלך אחרי מהלך, ולמרות שהוא הצליח להתחמק ממנה כמה פעמים עם כל מיני שאבל פאס מוזרים, הרי שאם החבר'ה שאמורים לשמור על פארב לא ישתפרו במהירות, זה נראה כעניין של זמן עד שמגן יגיע אליו לפני שהוא יספיק להתחמק ויגרום לו נזק אמיתי, כזה שיימנע אפילו מלוחם כמוהו לחזור למגרש שבוע אחרי.

- הבפאלו בילס יסיימו עם לפחות שבעה ניצחונות, וגם מאזן חיובי לא יוצא מכלל אפשרות. אני מודה – יש לי סימפטיה לבילס, למרות שהם אמורים להיות היריבים המושבעים של הקבוצה אותה אני אוהד. קודם כל, קשה לשנוא מישהו שלא ממש נותן לך פייט (אני מניח שזאת הדרך שבה גוליית הסתכל על דוד מלמעלה בזמנו, או בהשוואה קצת יותר מודרנית – איך כל הגנה מסתכלת על רקס גרוסמן). דבר שני, מדובר בקבוצה עם מסורת לוזרית כל כך ארוכה (עליה הם שומרים באדיקות גם היום) וכחובב לוזרים מושבע, אישית קשה לי שלא לסמפט אותם.

אבל אם נשאיר סימפטיה בצד, הרי שכבר שנתיים בונים משהו טוב בבפאלו ויש לי הרגשה שזה הולך להתחיל להתחבר השנה. מרשואון לינץ', ושוב – אני לא אומר את זה כי הוא שלי בפנטזי, כמובן - נראה כמו רץ לגיטימי, ג'יי פי לוסמן מתבגר ועושה הרבה פחות טעויות מאשר בעבר (לפני שנה או שנתיים, עם לחץ כמו שדנבר הפעילו עליו הוא היה מסיים את המשחק עם לפחות 2-3 אינטרספשנס) וההגנה, למרות שחרור מאסיבי של שחקנים, בונה את עצמה יפה דרך הדראפט. לאור החולשה המסתמנת של מיאמי והבעיות שנחשפו אצל הג'טס, זה לא לא-סביר להניח שהבילס מסוגלים להתמודד ברצינות על המקום השני בבית, אם כי פלייאוף עדיין לא נראה באופק. טוב, אלה בכל זאת הבילס שאנחנו מדברים עליהם.

- ביג בן הולך להצטרף העונה לרשימת ק"ב העילית בליגה
נכון, זאת לא חוכמה להגיד את זה אחרי הביצוע המושלם של ארבעה ט"ד, וצריך לזכור שמדובר בכל זאת בקליבלנד, אבל העונה רותלסברגר (וזאת פעם ראשונה ואחרונה שאני קורא לו בשמו המלא, איזה עונש) מגיע עם שקט תקשורתי, בלי פציעה מסוג זה או אחר והכי חשוב – עם מאמן חדש, שיותר מהכל ינסה להוכיח לכולם שהוא לא ביל קהוור. מה זה אומר? עוד הזדמנויות מסירה לביג בן, שהוגבל פעמים רבות על ידי קווהר (כנראה אחרי שאתה מאמן קוורטרבקים כמו קורדל סטיוארט או טומי מאדוקס, אתה חושב פעמיים לפני שאתה נותן לק"ב שלך לזרוק), וניצול היתרונות שלו בצורה מקסימלית. האם זה אומר שביג בן יהפוך לפייטון מאנינג או קארסון פאלמר? ברור שלא. אבל גם המודל של טום בריידי בשנותיו הראשונות, זה לא מודל רע (להזכירכם, בריידי זכה באליפות בשנתו השניה בליגה ופספס את הפלייאוף בקצת בשנתו השלישית, כשהוא באמת מתחיל לפרוח ברביעית. מזכיר לכם מישהו?)

- לניו אורלינס סיינטס הולך להיות קרב קשה על ראשות בית ה-NFC דרום. בתחילת העונה סומנו הסיינטס כאחת הקבוצות הוודאיות להגיע לפלייאוף, אבל אחרי התבוסה שלהם באינדי, הדברים לא נראים כל כך ורודים. למרות הביצוע העלוב, אני מאמין שלקדושים יש יותר מדי כלים התקפיים (אם כי הם צריכים לחשוב מה הם עושים עם ההגנה שלהם, שנראתה מזוויעה) בשביל לא לנצח מספיק משחקים – אבל זה עלול לא להספיק להם, לאור הפריחה של קרוליינה. נכון, ג'ייק דלהום הוא עדיין הק"ב של הפנתרים, אבל כמו ששיקגו הוכיחו שנה שעברה, אם יש לך משחק ריצה טוב ומשחק הגנה מצוין, ק"ב טוב הוא לא תנאי הכרחי להצלחה. זה לא יהיה מופרך לחשוב שאולי השנה, כשאף אחד לא מצפה מקרולינה לעשות שום דבר (כמו ב-2003) היא תיתן פייט על ראשות הבית.

- ביירון לפטוויץ' הולך להיות פותח בליגה – וזה לא ייקח יותר משלושה שבועות עד שזה ייקרה. בואו נראה. אצל הרייבנס מקנייר נפצע כבר במשחק הראשון וקייל בולר הוא הרבה דברים, אבל ק"ב הוא לא. באטלנטה זה לקח משחק אחד בדיוק לכולם להבין שמג'ואי הארינגטון לא ייצא כלום. בשיקגו רקס גרוסמן נשאר רקס גרוסמן וגם בקנזס סיטי המצב די בטטה. וזה לפני שדיברנו על ההצלחה הגדולה של המחליף שלו בג'קסונוויל. אתם רוצים להגיד לי שאחת מהקבוצות האלה תוותר על שחקן כמו לפטוויץ', שמשחק ברמה סבירה (ק"ב רייטינג של 80 בממוצע) כבר 4 שנים? למה מי כבר יש להם פנוי, ג'ף ג'ורג'?

- לדניאן טומלינסון מסר במחזור הראשון ליותר ט"ד ממה שג'אמרקוס ראסל ימסור כל העונה – וזה לא דבר רע. ראסל רק חתם על החוזה שלו השבוע, אחרי שהחמיץ את כל מחנה האימונים, משחקי הקדם-עונה והמשחק הראשון – ולפניו בתור עומדים ג'וש מקאוון ודנטה קולפפר, כך שהוא יצטרך שהרבה דברים יילכו רע מאוד כדי לראות סנאפ לפני השניים-שלושה משחקים אחרונים בעונה, כשהכל כבר יהיה גמור. המצחיק הוא, שבניגוד למה שהרבה חושבים – שהעיכוב בחתימה עשוי לגמור לראסל את הקריירה עוד לפני שהתחילה - יכול מאוד להיות שהעיכוב הזה דווקא יציל את הקריירה של הבחור. לא כל אחד הוא פייטון מאנינג שיכול לפתוח ישר בעונתו הראשונה (וגם פייטון מאוד התקשה בה), כשהרבה ק"ב אחרים ומוצלחים בליגה ישבו על הספסל שנה וזה לא פגע בהם בכלל, כמו טום בריידי, קארסון פאלמר ומייקל ויק. טוב, אולי הדוגמא האחרונה לא כזאת מוצלחת.

- אם בראיין ביליק הוא גאון התקפי, אז אני גפילטע פיש. אמרו את זה אחרים, כולל TMQ השבוע, אבל אי אפשר שלא להזכיר את זה שוב, כי זה כל כך מרגיז אותי. בפיגור 7, עם 2 דקות פחות או יותר על השעון ועם קייל בולר על המגרש (קייל בולר!), ביליק הולך שוב ושוב על מסירה במרחק של פחות מ-10 יארד מהאנדזון, במקום לדחוף את הכדור בכוח פנימה. אם יש מגיע בספורט, אז הגיע לו להפסיד לבנגאלס (ולאכול גפילטע פיש, אם כי זה כבר עונש באמת כבד).

לא נסיים לפני שנשלח ברכת רפואה שלמה לקווין אוורט, הטייט אנד של הבילס, שנפצע בעמוד השדרה שלו במשחק מול דנבר, אבל הדיווחים מדברים על זה שהוא יוכל לחזור ללכת, ונברך את כל עם ישראל בכלל ואת קוראי המדור בפרט (ואת הטוקבקים שכותבים "טור ענק!!!" בפרט בפרט. ותודה לי') בשנה טובה מלאה בפוטבול איכותי ובהרבה בריאות. שנה טובה.