רוצה שינוי

דלתות הזכוכית העבות נפתחות לרווחה ודיוויד בלות'נטאל נכנס בשערי אולם מקבלי הפנים של נמל התעופה בן גוריון. מוני פנאן לשמאלו, אשתו מייגן לימינו. צועד זקוף. הפלאשים מתקתקים, האוהדים שרים, המיקרופונים נשלפים. חיוך רחב של 2.1 מיליון דולר, סכום הברוטו שיביא הביתה למייגן בשנתיים הקרובות, נסוך על פניו.

בלות'נטאל נראה שונה; את רעמת השיער, מסימני ההיכר שלו בקדנציה הקודמת במכבי תל אביב, הסיר. אולי גם השיל כמה קילוגרמים. שפת הגוף שלו אחרת: הוא מתנהל באיטיות, מתענג על האהבה שמורעפת עליו, מודה לכולם. אפילו מתחבק בחום עם האוהדים, ואז מישהו לוחש שזה קצת מוזר לו, כי ממה שהוא זוכר, בלות'נטאל לא נהג לחבק אף אחד.

"אני מרגיש כאילו חזרתי הביתה", אומר הפורוורד החדש-ישן. בתום שלוש עונות בהן היטלטל בין ארה"ב, רוסיה ואיטליה, נראה שהוא באמת שמח להיות כאן. אחר כך הוא נשאל מה למד מכל מסעותיו ביבשת הישנה, ובלות'נטאל משיב כי "התבגרתי, התחתנתי, השתניתי. היום אני אדם ושחקן שונה". ניכר שהדברים אינם נאמרים מן השפה אל החוץ. בלות'נטאל הישן נהג לומר שישראל לא מעניינת אותו, שהיורוליג הוא משחק ילדים עבורו ושכל מה שהוא באמת רוצה בחיים זה להגיע ל-NBA. במכבי מקווים שסדרי העדיפויות שלו אכן השתנו.

זה סוד גלוי מאוד שבלות'נטאל הישן היה מהדמויות הפחות חביבות בהיסטוריה של המועדון. דיוויד בלאט הנחית אותו בתל אביב בקיץ 2002, הישר מאוניברסיטת דרום קליפורניה, שם נחשב לכוכב גדול. אלא שבמכבי התקשה להתמודד עם מעמדו החדש כרול-פלייר מן המניין. ואז צצו הבעיות. "הוא היה 'ילד קליפורניה' מפונק שחשב שמגיע לו הכל, על המגרש ומחוצה לו. הוא לא הבין שמדובר בסיטואציה אחרת לגמרי, שהמעמד שלו יהיה שונה מאשר בתקופת המכללות", מספר חבר לקבוצה לשעבר. "שתבין, זה הגיע לפרטים הכי קטנים – אפילו אם מישהו היה מקבל זוג נעליים, דיוויד ישר היה קופץ ושואל למה גם הוא לא מקבל. וזה לא משנה שהוא קיבל נעליים רק כמה ימים קודם לכן. הוא חשב שמגיע לו לשחק, שהוא בכלל שחקן NBA, לא הבין איך הוא לא עולה בחמישייה. היה קשה לחיות איתו ועם הגישה שלו".

"סוציומט, אדם שחי ומשחק בעיקר בשביל עצמו", נזכר גורם אחר במכבי של אז. "היה לו מוסר עבודה נדיר, אבל בלות'נטאל עבד למען המטרות האישיות שלו: כדי שיתקבל ל-NBA, כדי שיהיה הסקורר הראשי, כדי שירגיש טוב עם עצמו. הוא לא עשה שום דבר לטובת הקבוצה, אלא אם הדברים שירתו את האינטרסים האישיים שלו". באימונים נרשמו לא פעם תקריות אלימות בינו לבין יתר השחקנים, בעיקר אלו שחלקו עימו את עמדות הפורוורד: יואב ספר ב-2003, מייסיאו באסטון ב-2004. בלות'נטאל, בדרכו הייחודית והלא כל כך מקובלת, רצה להוכיח לכולם שמגיע לו לשחק.

מוני פנאן, מומחה בעל שם עולמי לגילוי ופירוק פצצות נפץ חברתיות, זיהה את הפוטנציאל ההרסני, פועל יוצא של קשיי הקליטה החברתיים מהם סבל המתאזרח הצעיר, ובחר בפיתרון הבטוח ביותר – דרק שארפ, החונך המהוקצע ביותר שהיה למועדון להציע, הוצמד לבלות'נטאל וחלק עימו חדר בנסיעות לחו"ל. אולם גם לשארפ הוותיק לקח 18 חודשים תמימים כדי להתגבר על המנגנון הנפשי הסבוך של בלות'נטאל. "שנה וחצי עברו עד שבלות'נטאל הבין איפה הוא נמצא", מוסיף החבר לקבוצה, "עד שבחצי השנה האחרונה הוא קלט שהתנהגות שכזאת נסבלת אולי בקבוצות אחרות אבל לא במכבי, כי מי שמתנהג ככה 'נמחק' בשנייה. לקראת הסוף הרגשנו שיפור מסוים בגישה שלו, וראו את זה גם במגרש".

לאחר עונה וחצי של סירוס מקצועי, שיחררו גרשון ובלאט את הרצועה ובלות'נטאל התנפל על דקות המשחק להן זכה ביורוליג ובליגת העל. בשלב הטופ-16 של עונת 04' הכפיל את דקות המשחק לעומת השלב הראשון ביורוליג, ותפוקתו הוכפלה בהתאם (5.4 נקודות ב-13.5 דקות, לעומת 2.5 נקודות ב-7 דקות). במשחק הבלתי נשכח מול ז'לגיריס היה מהבודדים שתפקדו בקבוצה, עם 17 נקודות משמעותיות. בפיינל פור בתל אביב טיפס בלות'נטאל ל-18 דקות, ובגמר היה נפלא עם 20 נקודות, 3 ריבאונדים ואף מסר אסיסט נדיר.

אולם את בלות'נטאל כל זה לא באמת עניין. היורוליג היה עבורו רק כלי בדרך להגשמת מטרתו האמיתית – חוזה מכובד ב-NBA. הוא נפרד ממכבי, חתם בסקרמנטו קינגס באוגוסט 2004 ונדמה היה שהאובססיה שפיתח כלפי הליגה הטובה בעולם אכן השתלמה. אך לקינגס היו תוכניות אחרות ובלות'נטאל נחתך בנובמבר, רגע לפני תחילת העונה. בלאט אסף את הפורוורד השבור לדינמו סנט פטרסבורג. אלא שחודשיים בכפור הרוסי היו די והותר למתבודד האמריקאי, שביקש לעזוב ועבר לאיטליה החמימה, לבנטון טרוויזו של אטורה מסינה. בסיום העונה הצטרף לוירטוס בולוניה ובקיץ 2006 חצה את הכביש ועבר ליריבתה העירונית, פורטיטודו.

העיתונאי מרקו מארטלי, המכסה עבור ה"לה רפובליקה" את צמד הבולונזיות, עקב אחרי בלות'נטאל בשנתיים האחרונות. "כשדיברתי בהתחלה עם עיתונאים מישראל, שמעתי מהם שמדובר באדם סגור ולא חברותי, אבל אחרי כמה שיחות שערכתי עם דיוויד התברר לי שמדובר באדם שונה בתכלית. הייתי ממש בהלם מהפער הזה", משחזר מארטלי. "הוא היה נחמד בצורה יוצאת דופן, תמיד אדיב ונכון להתראיין, דיבר בפתיחות על עצמו ועל הקבוצה. בראיונות הוא אהב לשתף את העיתונאים ולשאול אותם לדעתם בכל מיני נושאים. האוהדים חיבבו אותו ובתקופתו בבולוניה הוא אפילו התחתן והתמסד. אולי העובדה הזו, יחד עם המעבר לארץ שונה, רגועה יותר, עם תרבות שונה, וקבוצות עם ציפיות שונות לחלוטין ממכבי, עזרו לו להיפתח כלפי העולם".

אם כי מארטלי נזכר באירוע מעט יוצא דופן שהתרחש לפני קרוב לשנתיים. "עיתונאי אחד הגיע לבולוניה לראות משחק בפתיחת העונה והלך לדבר עם בלות'נטאל. כשהעיתונאי הציג את עצמו ואמר שהוא מישראל, שמתי לב שמשהו בפרצוף של דיוויד השתנה. כאילו הוא לא סומך על האנשים האלה. לא יודע, אולי הייתה לו בעיה אישית עם חלק מהאנשים בישראל".

גם מאמנו בוירטוס, זארה מרקובסקי, בעונה הבאה מאמנה של ארמאני מילאנו (שתחלוק עם מכבי את בית ב' ביורוליג), לא זוכר בעיות יוצאות דופן בהתנהלותו של בלות'נטאל, על המגרש ומחוצה לו. להפך. "כשדיוויד הגיע לוירטוס הוא באמת היה קצת מוזר בהתחלה, אבל אני יודע שהוא ניסה לשנות את הגישה שלו כלפי המשחק בפרט וכלפי החיים בכלל. אני גאה לומר שגם לי היה חלק בשינוי שעבר עליו", טוען מרקובסקי. "עבדנו איתו קשה מאוד וראיתי אותו מתבגר לי מול העיניים. חשוב לזכור שכאשר דיוויד הגיע לראשונה למכבי, הוא היה בחור צעיר מאוד. מאז ועד היום הוא עבר אולי בחמש קבוצות נוספות. הוא צבר ניסיון עם אנשים שונים, בערים שונות, עם גישות שונות ותרבויות שונות. אולי ההבדלים הללו האיצו את תהליך ההתבגרות שלו.

"אופנסיבית הוא תמיד היה שחקן מצוין. טקטית, הוא למד לקרוא היטב את המשחק. קרא הגנות, למד איך להעניש יריבות שהתרכזו בו יותר מדי", חולק מרקובסקי את רשמיו המקצועיים. "אני חושב שהשנה איתנו עזרה לבלות'נטאל מאוד. בפעם הראשונה בקריירה האירופאית שלו הוא הפך לשחקן מרכזי וידע לספק לנו כמעט 20 נקודות מידי ערב. בליגה האיטלקית זה לא דבר של מה בכך. דיוויד התחיל אז לחשוב כמו שחקן מוביל, וידע גם לשתף את החברים בהתקפה. בקבוצה שלנו לא היו איתו בעיות חברתיות. כעסתי עליו רק כשהחליט לעזוב אותנו בסיום אותה עונה".

בלות'נטאל, שסיים את עונת 2005/6 כאחד הסקוררים המשובחים בליגה, ערק ליריבה המושבעת פורטיטודו (קלימאמיו בשמה הנוכחי), שהגישה לו הצעה כספית משופרת במעט. "בכדורסל האיטלקי, לעבור בין וירטוס לפורטיטודו זה משהו שכמעט ולא עושים", אומר מארטלי, אבל המאמן הטורקי ארגין עתמאן החליט להמר על האמריקאי בעל ידית הנפץ. אלא שהקבוצה פתחה את העונה בצורה קטסטרופאלית ולא הצליחה להתרומם. שמועות על סדקים חברתיים החלו לזלוג לכלי התקשורת המקומיים. פורטיטודו לא צלחה את השלב המוקדם ביורוליג, אירוע נדיר לכשעצמו, ובליגה המקומית שקעה ככל שנקפו הימים. בחודש פברואר התדרדרה לתחתית הטבלה, ואת מקומם של מאבקי המיקום לקראת הפלייאוף תפסו מאבקי הישרדות.

בחודש מרץ הוכיח בלות'נטאל שטרם השתחרר לחלוטין מן השדים שרדפו אותו בעבר. "זה היה יומיים לפני משחק חוץ קשה וקריטי בנאפולי", נזכר מארטלי. "במהלך אחד האימונים, מרקו בלינלי (כוכבה הצעיר של הקבוצה שישחק בעונה הבאה בגולדן סטייט ווריורס, א.ג.) זרק לעברו כמה מילים שבלות'נטאל לא אהב. דיוויד לא נשאר חייב ובמשחקון הפנימי הכניס לו מרפק רציני בצלעות". עתמאן רתח על בלות'נטאל הפזיז, והחליט לצאת לנאפולי בלעדיו. רצה הגורל, פורטיטודו ניצחה ועתמאן גמר בליבו להיפרד מבלות'נטאל לשלום. "עתמאן לא מאמן טיפש ואם הוא החליט לוותר על דיוויד בשלב כל כך מתקדם של העונה, כנראה שהעניין היה סבוך הרבה יותר ממה שאנשים חושבים", משוכנע איש כדורסל איטלקי. בלות'נטאל נאבק על דמי הפיצוי ושב הביתה, לארה"ב, שם שמר על כושר עם מאמן פרטי עד שחתם במכבי.

בלות'נטאל, כידוע, דאג לעגן בחוזהו עם מכבי סעיף המאפשר לו להשתחרר ל-NBA עד תחילת אוגוסט. גם הפעם זה לא קרה. אחד ממכריו אומר כי "כנראה שדיוויד למד שלא צריך לרדוף אחרי ה-NBA בכוח, ולדעת לשמוח עם מה שיש. ובמכבי יש לו הרבה". בארבעת הימים האחרונים זוכה בלות'נטאל לליוויו הצמוד של פנאן, שדאג לשמור איתו על קשר בשנים האחרונות.

"תאמין לי, זה בן אדם אחר", מעיד פנאן בנימה של הקלה. "אני חושב שהחתונה הייתה מאוד מכרעת בשינוי שחל בדיוויד. יש לו אישה נהדרת שמשפיעה עליו בצורה חיובית. אני גם חושב שהיום הוא מתחרט שעזב את מכבי בזמנו. הוא הגיע למסקנה שכאן הפוטנציאל שלו היה עולה לשחקים. היום בלות'נטאל חושב על החיים בצורה אחרת, על הכדורסל בצורה אחרת. היום הוא גם שחקן של הגנה ושל מסירה, ואת הקליעה שלו אף אחד לא יכול לקחת. אני הולך איתו בין מקום למקום ובחיים הוא לא התחבר לאנשים בצורה כזאת. ההתבגרות של דיוויד היא באמת סוג של מתנה לשנה החדשה".

דיוויד בלות'נטאל החדש הוא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו הקיץ למכבי, משוכנעים במועדון. אם כי גם שם יודעים שאילו זה הישן יעלה מן האוב, התוצאות עלולות להיות הרסניות. שכן כפי שהוכח אשתקד במקרה רודני ביופורד, לעיתים - במקרים קשים במיוחד - אפילו ידו של מוני קצרה מלהושיע.