הפער בין הצלחה וכישלון הוא דק, לפעמים דק מאוד. קבוצות הכדורגל הגדולות בעולם איבדו תארים בגלל פנדל שהוחמץ, בכדורסל זו יכולה להיות שלשה מטורפת או חסימה מכרעת. נבחרת ישראל, שהחלה את הקיץ רחוק בתחילת יולי, היתה רחוקה רק ניצחון אחד משמונה הגדולות של אירופה. אלא שדווקא פורטוגל, שעם תדמית של נמושת כדורסל הפכה והשפילה את הבחורים כחול לבן בקיץ שעבר, שוב עמדה בדרך לשלב הבא.
לפני חודשיים, כשהנבחרת נפגשה לראשונה אחרי "פרשת המשתמטים", ספק אם צביקה שרף היה מעז להצהיר קבל עם ועדה שהחבורה הזו תגיע לאליפות אירופה. ומשום שציפיות ותוצאות מושפעים לא פעם אלו מאלו, אין זה מפתיע שלמרות נקודת הפתיחה המביכה, ישראל חוזרת הביתה עם תחושה גדולה של החמצה. סיפוק מהשגת המטרה, אבל פספוס של הזדמנות לכבוש יעד גבוה הרבה יותר. והכל בגלל פורטוגל.
קשה לנתח דרך ארוכה שכזו. 14 משחקים ב-35 ימים הם מעמסה שגדולה לפעמים גם על קבוצות NBA, וכל אחד מהמשתתפים במסע חווה עליות וירידות. בכדורגל מסכמים 90 דקות בציון המורכב מספרה אחת, אנחנו ננסה לסכם כך את החודש של כל אחד מחברי הנבחרת. מעט יומרני, רחוק מלהיות מדויק סטטיסטית, אבל מתבקש.
החמישייה
יניב גרין
בואו נודה כבר התרגלנו שיניב גרין של נבחרת ישראל אינו דומה במאום לנער הפוסטר ההססן של מכבי תל אביב. אלא שגרין של הקיץ הזה, במיוחד באליפות עצמה הפתיע אפילו את עצמו. התצוגות המדהימות שלו מול סרביה וקרואטיה היו מפגן נפלא של ביטחון, נחישות, ושליטה אווירית, למרות הנטייה לבצע עבירות והסיומת המוגבלת מתחת לסל. עד כדי כך שהמעבר לקבוצתו החדשה סמארה נראה כמו פחיתות כבוד עבור אחד הסנטרים הבולטים באליפות אירופה. שלוש שנות הסיוט במכבי כבר מאחוריו, העתיד כך כולנו מקווים עוד יבוא.
הציון: 8.5
יותם הלפרין
המשיח המאכזב של הקיץ הקודם הגיע הפעם ללא הילת ה-NBA, אבל עם מוטיבציית שיא שהפכה אותו לנשק חשוב ביותר בנבחרת. במשחקים הראשונים הוא עוד הפתיע בחדות בה תקף את הסל, אבל ככל שהתקדמה הדרך כולם התרגלו: הלפרין הוא מניה בטוחה, לפחות עד ההיעלמות הקבועה ברבע האחרון. ההצגות של יותם מול בלגיה, מקדוניה וסרביה השאירו אצל כולם טעם של עוד. עכשיו נותר לו להתמיד גם במכבי, ולא לחכות עד המפגש הבא עם הגופיה כחול-לבן.
הציון: 7.5
מאיר טפירו
למרות קיץ שהיה רחוק מלהיות סימפטי, הקפטן לא ויתר על המשימה הלאומית ולמרות התחלה חלשה היה שם כדי להוביל את הנבחרת. מול מקדוניה הוא ניהל את המשחק נהדר, והופיע גם במרבית המשחקים באליפות למרות שליריבות היה ברור במי הן צריכות להתמקד. טפירו יישאר גארד פזיז, שמאבד כדורים וסובל מתנודות ביכולת, אבל כשהוא קם בבוקר בצד הנכון אפשר לישון בשקט. תשאלו את סרביה וקרואטיה.
הציון: 7
עידו קוז'יקרו
הוא עלה בחמישייה בכל משחקי הקמפיין עד האחרון, אבל שימש בתחילת הדרך כלהקת החימום של ליאור אליהו. אלא שהמשחק מול אוקראינה, בו הציג לראווה את הלב הגדול והעקשנות מתחת לסלים, החזיר את קוז'יקרו לעניינים, בדרך למשחקים מצוינים גם מול מקדוניה וקרואטיה. מי שכונה פעם "קיר בטון" הוא לא מהשחקנים הוירטואוזים שהיו בנבחרת, ולא תמיד יכול לתרום בעמודת הנקודות, אבל ללחימה והנחישות שלו עדיין אין תחליף.
הציון: 6.5
ג'רון רוברטס
במשחקים הראשונים עלו לא מעט תהיות: מה עושה הבחור עם הצמות על המגרש? אלא שרוברטס, שלא ניסה לכפות את נוכחותו על לוח הקלעים כפי שעשה המתאזרח הקודם בנבחרת, המשיך לקבל את הצ'אנס משרף ונכנס אט אט לעניינים. הוא נחוש, להוט ונלחם, והמוטיבציה שלו, שעלתה לו בלא מעט איבודי כדור, גם הביאה אותו לשיא בניצחון על קרואטיה בו לא ירד מהפרקט. אם כבר מתאזרח אז עדיף מישהו מחויב כמוהו.
הציון: 6
הספסל
גיא פניני
שומר מצוין, לוחם נהדר או נודניק גדול במיוחד את פניני "גילה" שרף רק כשהיה צריך לשים מישהו בתוך הפנים של קירילנקו עד אז צפה הפורוורד בנבחרת ישראל משולי הספסל. אלא שמי שעשה השנה את השידרוג בהפועל ירושלים, הפך לאקס פקטור בניצחונות על סרביה וקרואטיה. אלה לא רק החדות והנחישות או העובדה שהפך בשניות לשנוא השחקנים היריבים, אלא גם השלשה המטורפת שמגיעה עם היד על הפנים ברגע הקריטי. נכס לכל קבוצה.
הציון: 7
ליאור אליהו
בתחילת הדרך הוא זהר עלה מהספסל, וסחף את הנבחרת והקהל ביד אליהו בזכות הקלילות והאתלטיות מתחת לסלים. אלא שאז הגיע פרשת החתונה של האח, הוירוס המסתורי, ואיתם ירידה תלולה ביכולת ובדקות המשחק. אולי היו אלה 29 הנקודות במשחק הגארבז'-טיים מול פורטוגל שפתחו בפניו את הדלת לעוד משחק התקפי טוב מול ספרד, אבל אליהו לא ראה פרקט בדקות האמיתיות באליפות, לא מעט בגלל התרומה המינורית בהגנה ובריבאונד. וחבל.
הציון: 6.5
עמית תמיר
מי שנתפס אולי כשחקן המיותר בסגל, שהיה רווי גבוהים בתחילת הדרך, הציג לא מעט משחקים מפתיעים, ובהם 15 הנקודות מול בוסניה ושלוש השלשות שניצחו את קרואטיה במשחק בו שיחק חולה. תמיר אינו ניחן בכישורים יוצאי דופן, הוא נטול כריזמה או יחסי ציבור, אבל כשהנבחרת היתה צריכה אותו הוא הופיע. אפור נוצץ.
הציון: 6.5
מתן נאור
הגארד, שהחמיץ את רוב העונה בשל פציעה לא פשוטה, הביא לנבחרת את הכלים הרגילים שלו הגנה נחושה ויד טובה משלוש. הוא שיחק מצוין במשחקי הבית מול אוקראינה ובלגיה, אבל עם השיפור של ג'רון רוברטס והכניסה של גיא פניני לרוטציה פחתו הדקות שלו. בשני המשחקים האחרונים הוא זכה ללא מעט דקות והחזיר בתשע שלשות.
הציון: 6
מורן רוט
מי שבנה את עצמו כרכז זריז שחודר לסל, קיבל דווקא תפקיד של השומר שלוחץ על הרכז היריב, וגם זה רק בדקות בודדות בלבד. רוט לא זכה להזדמנות ממשית, פרט ל-17 דקות ארוכות למדי בדקות הסיום של התבוסה לרוסיה. השחקן ה-12.
הציון: 5
דרור חג'ג'
אחד השחקנים המרכזיים בנבחרת של שרף בשנתיים האחרונות איבד את האנרגיות והדרייב שהביא איתו בכל פעם שעלה מן הספסל, מה שגרם לדחיקה מוחלטת שלו מהרוטציה בארבעת המשחקים הראשונים באליפות. חג'ג' גם הסתבך בתקרית עם שרף, אך היה שם בשביל לדייק מהקו בניצחונות החשובים על מקדוניה וקרואטיה. ועדיין, תואר אכזבת הקמפיין שייך לו.
הציון: 4.5
ארז מרקוביץ'
מי שהיה פעם הסנטר הישראלי הכי יעיל בצד ההתקפי, הפך לשחקן שנכנס לדקות בודדות כדי לבצע עבירות. כמו בהפועל ירושלים. שרף השתמש בו מול אוקראינה ויוון, אבל הפגיעה באפו מול רוסיה סיימה עבור מרקוביץ' את האליפות בתחושת כאב, וגם אכזבה גדולה.
הציון: 4.5
המאמן
צביקה שרף
תחילת הדרך לא נראתה מבטיחה: משבר המשתמטים שיצר הסתיים מבלי שהרוויח אפילו שחקן נוסף לסגל, חתונת אחיו של ליאור הפכה לאייטם ארצי לא מעט בגלל חוסר ההחלטיות שלו לגבי השיחרור של הפורוורד, וההתקפה על כתב "הארץ" כבר היתה אקט וולגרי של ממש. אלא שבשורה התחתונה צביקה שרף סיפק את הסחורה.
נבחרת ישראל, שבקושי מצאה לעצמה עוזר מאמן בקיץ, הגיעה תחת שרף מרחק נגיעה משמונה הגדולות, בין אם בזכות אסטרטגיות האימון של המאמן או בזכות המסגרת עליה גונן בחירוף נפש. ההיררכיה נבנתה תוך כדי תנועה, הרוטציה קוצרה עד למינימום, וההפסד לפורטוגל יכול להיחשב כנפילה מנטאלית או קריסה פיסית. אבל צביקה שרף שוב הציל את הכדורסל הישראלי מנפילה לתהום. לפחות עד הפעם הבאה.
הציון: 6.5
