קשטן הביתה?

הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר להגנתו של דרור קשטן, הוא שכמעט כל מאמן לאומי צריך את הסטירה כדי להבין לאיזה בור הוא נפל עם נבחרת ישראל, אחת מקבוצות הספורט החולות ביותר. בדרך כלל את המסקנות הכואבות הוא מיישם בקמפיין השני שלו, עיין ערך אברהם גרנט, שסיים בתיקו היסטורי עם מלטה והחליט שאין ברירה, צריך לנקות האורוות. גם לשלמה שרף לקח הרבה זמן להתחיל לצקת תוכן לגוף הריקני הזה שנקרא נבחרת ישראל, ולתת קמפיין נהדר שהסתיים בפלייאוף מול דנמרק. למרות המבוכה הכללית בוומבלי, למרות שהקמפיין שלו עלוב כמו הקמפיין הראשון של גרנט, אין מנוס מלתת לקשטן עוד הזדמנות. גם כי כל מאמן אחר שיבוא יצטרך לשלם את שכר הלימוד של מאמן נבחרת מתחיל, וגם כי אין אופציות טובות יותר בשוק.

מאמן זר זאת אופציה שתמיד עולה אחרי כישלונות של הנבחרת, אבל כאשר מנסים אותה בשטח מגלים כי אנחנו עדיין לא בוגרים מספיק ויותר מדי שחצנים בשביל לקלוט אנשי מקצוע שינחילו לנו את הידע שלהם. לא בגלל שזה רעיון רע, אם היה היגיון חצי ממאמני הליגה היו זרים שילמדו אותנו איך עובדים במדינות ספורט מתוקנות, אבל מה שטוב לברצלונה לא טוב לבית"ר ירושלים. דין גיא עזורי כדין לואיס פרננדז. כל מאמן זר שיבוא לכאן יגמור עם תווית של עוף מוזר, וגם אבי לוזון לא יוכל לשנות זאת. זה משהו שנטוע עמוק בחברה הישראלית המתעשרת והאכזרית, ורק הולך ומתחזק. נשארנו עם האופציה הישראלית, וכאן כבר לנו ברירה אלא לתת לדרור קשטן להשלים את מה שהוא אמור היה כבר להתחיל.

קיווינו דרור, באמת שכן. חשבנו שאתה, הרס"ר מבלומפילד, תדע לטפל במנטליות הישראלית, תדביק את השחקנים בווינריות שלך, ותביט לאנגלים בלבן של העיניים תוך כדי לחישת "צ'לסי, צ'לסי". אבל קשטן של נבחרת הוא לא קשטן של קבוצה. כנראה שמאמן מסוגו חייב את שחקניו קרוב ובצורה אינטנסיבית, ולא לפגוש אותם לשבוע קצר פעם בחודשיים. משהו רע קרה לו בנבחרת. ה-4:4:2 המפורסם שלו נעלם לטובת 5:4:1 הגנתי ומשמים, וישראל תחתיו נראית יותר אפורה אפילו מזו של גרנט. בדרך כלל במחצית קשטן מודה בטעות, עורך חילופים התקפיים, ואיכשהו הנבחרת מצליחה לחלץ איזו תוצאה מול רוסיה ומקדוניה. מדוע לא לשחק כך כבר מתחילת המשחק?

ההרכב הפחדני שהעלה בוומבלי, הבהיר כי עם קשטן לא נגיע לשום מקום. כבר צלחנו את צרפת הגדולה, אז מדוע לשקשק מול הרכב הטלאים האנגלי? ישראל הרופסת נראתה כמו סן מרינו, והרכבתם של וואליד באדיר, עידן טל ויניב קטן בהרכב הדיפה ריח רע. על החילופים לא נרחיב, קשה לנו גם ככה.

שבענו מגרנט וקשטן הזהירים. נבחרת ישראל צריכה מאמן שמאמין כי הוא מסוגל לנצח. מישהו שיידע לזהות את חוליי הכדורגל הישראלי, שיוכל להדליק את השחקנים וגם יתאים למנטליות המזרח תיכונית. אחד שיוריד כאפה לשחקן שמחפף באימון, אבל יילטף את שפונגין על הסגירה המוצלחת. אומרים שמאמן זר לא מסוגל להצליח בישראל, אבל היי, לואיס פרננדז הוא לא זר, הוא משלנו.

כל זווית וכל פרט מביך על המשחק של נבחרת ישראל בוומבלי כבר נותחו. הפחד, השיתוק, ההתגוננות, הציפיות המוגזמות, ההרכבה של יניב קטן, הפה של עידן טל ומעל לכל – התירוצים העלובים של המאמן בסיום. הכל נכון, קשטן והנבחרת שלו ביזו והתבזו בהופעה הזו ובמיוחד אחריה.

ואתם יודעים מה? מקובל להפסיד בוומבלי לאנגליה, מותר להיראות רע, אפשר גם להתבכיין על השופט ולקרוא לו אנטישמי. אבל חוק בל יעבור בנבחרת לאומית הוא להימנע מכל פוליטיקה ולהרכיב את 11 השחקנים הטובים ביותר העומדים לרשותך. ואם מאברהם גרנט, שניתב דרכו לצמרת לא רק בזכות כישורים מקצועיים טובים מאוד אלא גם עם הרבה מניפולציות, עוד היינו מצפים שישמור אמונים לשחקנים ותיקים שלא פוגעים, הרי שאצל קשטן, שתמיד היה ידוע כמי שלא דופק חשבון, לא ציפינו לראות את וואליד באדיר וקטן המזעזעים בהרכב.

ולמרות הכל, אסור לבחון מאמן על פי קדנציה אחת. קמפיין לאומי הוא תהליך, וגם אם כרגע לא נראה שיש כזה אצל האיש עם החמסה, צריך לבחון את העבודה שלו לעומק. נבחרת ישראל צריכה זהות, אותה הזהות שהייתה לה אצל שלמה שרף וגרנט, והתפקיד של קשטן הוא למצוא את הזהות הזו. אלא שחובתו של קשטן היא לחזור להיות אותו קשטן ישן שלא מחשבן ומתחשבן, זה שלא יפחד להעלות בהרכב את גל אלברמן במקום באדיר ואת זנדברג במקום עידן טל. על עומר גולן אנחנו לא רוצים לדבר, אלה הרי פוליטיקות של מישהו אחר.


ומה דעתכם בנושא: נמקו בטוקבקים מדוע אתם בעד או נגד המשך העסקתו של דרור קשטן