בשבוע שעבר שוחחתי עם אחי, החי באנגליה כבר יותר מ-40 שנים. הוא שאל אותי אם כדאי לו לצפות בשידור הטלוויזיה של המשחק בין אנגליה וישראל. השבתי שאם יש לו משהו מעניין יותר לעשות בשבת אחר הצהריים, שלא יחשוב פעמיים, ואם הוא רוצה דווקא לצפות בספורט שיתרכז במשחק הקריקט המכריע בין אנגליה והודו בסדרה של הטוב משבעה. הוא אמר לי שהוא מכיר את טל בן חיים ויוסי בניון ושאל אם יש לנו עוד כמה כאלה. "זה מה שיש", היתה תשובתי, "אם אנגליה לא מנצחת בהפרש של שני שערים לפחות, זה יהיה עגום מאוד מבחינתה".
באווירת האופוריה בתקשורת הישראלית, בקרב אנשי מקצוע ומקורבים וגם במחנה הנבחרת, לא פלא שעידן טל התעלק על הכדורגל האנגלי. כאחד ששיחק שם בשתי קדנציות (ללא הצלחה) הוא ידע את האמת. אבל מאז חזר הביתה לכספים הגדולים של ארקדי, הוא שב להיות הישראלי החוכמולוג והשחצן, שלא פוגע בקבוצה שלו ומשום מה ממשיך ללבוש את מדי הנבחרת. הוא וחבריו משחקים בליגה מצחיקה שזוכה לסיקור תקשורתי חסר פרופורציות שנותנת להם הרגשה שהם באמת כוכבי על.
בגליון "העיר" ביום שישי האחרון נשאלו כמה אנשי כדורגל כמה ייגמר. איש לא דיבר על הפסד. שלמה שרף: "הם בלי ביטחון. הקהל ילחיץ אותם. תוצאה טובה זה לא להפסיד". חיים רביבו: "אני מאמין שהמשחק יסתיים בתיקו 1:1. במשחק נתון אנחנו בהחלט יכולים להשתוות לאנגליה". אבי לוזון: "אני רוצה, מאמין ומקווה לתיקו". שלום תקווה: " אני מאמין שתיקו 1:1 בהחלט אפשרי".
כמה פרשנים וכותבי טורים הביעו דעות דומות. היו כאלה שפינטזו על ניצחון היסטורי לישראל על אדמת אנגליה. הבוקר הם כבר דורשים את ראשו של קשטן, בדיוק אותו הדבר שהיה עם גרנט, נילסן ושרף. כאשר נכנס דרור קשטן לתפקיד הם הבטיחו לנו עידן חדש. לא עוד הכדורגל המשעמם של גרנט. גם המאמן עצמו לא בחל בלעקוץ את קודמו (מבלי, כמובן, להזכיר את שמו). אם שכחתם, הנבחרת של גרנט לא נוצחה ע"י צרפת, אירלנד ושוייץ, נבחרות עדיפות על אנגליה של מקלארן. היא הייתה רחוקה נקודה מעליה למונדיאל או לפחות לפלייאוף. הנבחרת של קשטן כבר מושכת שני הפסדים, ונותרו לה עוד משחקים קשים מאוד בזאגרב נגד קרואטיה וברמת גן נגד רוסיה. חבל על הזמן.
הלו, זו טלוויזיה?
ערוץ 10 הגיע למסקנה שניתן לקבל רייטינג גבוה משידור משחקיה של נבחרת הכדורסל באליפות אירופה ורכש את הזכויות, לפחות זמנית, מערוץ הספורט. אפילו גייסו לשם כך את יורם ארבל והפרשן אפי בירנבוים.
עד כאן הכל טוב, אבל בערוץ 10 החליטו לחסוך. לא היה תקציב לכרטיסי טיסה ולבית מלון ליורם ואפי. יותר מזה, לא טרחו אפילו לפתוח אולפן, להכין קטעי קידום למשחק נגד קרואטיה ודקה לאחר סיום המשחק כבר סגרו את השידור. אין ראיונות, אין תגובות.
אין לי ספק שזה לא היה קורה אילו לערוץ 10 היו זכויות השידור של הקדם אירופי בכדורגל. אז היינו רואים הפקות מושקעות. גם ערוץ הספורט, ששידר את משחקי הסיבוב הראשון, לא יוצא נקי. הם אמנם פתחו אולפן ושלחו לספרד את עמר בנוביץ', אבל שידור המשחקים ע"י ניב רסקין ועופר שלח נעשה מהאולפן בגבעתיים. כאשר מכבי תל אביב שיחקה באנדורה, השכנה לספרד, לא היססו לשלוח את ארבל ושגיא כהן למשחק "חשוב" זה.
מדהימים, אבל לא מפתיעים
אני פותח בהתנצלות לצביקה שרף וגיא פניני. בכתבה קודמת הבעתי ספקות אם יש לגיא מקום בנבחרת ישראל, ואני מודה שטעיתי. היכולת שלו במשחקים האחרונים ראויה לשבח, וכך גם למאמן שהאמין בו כל הזמן.
למרות ההרכב החסר (בורשטיין, ששון, ארנולד ולימונד) האמנתי כל הזמן שהנבחרת של צביקה תעבור את טורניר ההזדמנות האחרונה, אבל לאור היריבות בבית המוקדם בגרנאדה הערכתי שאחרי שלושה משחקים יחזרו הבחורים העייפים הביתה. אני שמח להצטרף לכל אלה שטעו בגדול. כמי שמלווה את הנבחרת שלנו מאז ההופעה הראשונה שלה באליפות אירופה במוסקווה 1953, אני כבר לא מופתע.
הייתי עם הנבחרת כעיתונאי ולאחר מכן כמתאם הנבחרות באיגוד הכדורסל בעשר אליפויות אירופה. כבר בהופעת הבכורה שלה במוסקווה 1953 דורגה ישראל במקום החמישי (מאמן יעקב שאלתיאל). ואיך אפשר לשכוח את מדליית הכסף בגוריציה/טורינו 1979 (רלף קליין), את המקום החמישי בליאז' 1977 (קליין), המקום השישי בפראג 81 ונאנט 83 (קליין), המקום השביעי באליפות העולם במדריד 1986 (שרף) והמקום השביעי בשטוקהולם (קצורין).
בכל אחת מאליפויות אלה רשמה הנבחרת שלנו לפחות ניצחון אחד על אחת מנבחרות העל של אירופה. השיא היה, כמובן, בגוריציה נגד אלופת העולם דאז יוגוסלביה, שהרכז שלה היה זוראן סלאבניץ', כיום מאמנה של סרביה. באותה אליפות ניצחה הנבחרת גם את ספרד עם כוכב העל ויין בראבנדר. גם ב-83 ניצחנו את יוגוסלביה וב-1997 גברה הנבחרת פעמיים על צרפת. לפני ארבע שנים, בשטוקהולם, הבטיחה הנבחרת את המקום השביעי בניצחון על רוסיה (עם קירילנקו, מוניה וחריאפה).
אלא שאפילו בחלומי הפרוע ביותר לא הייתי מאמין שבתוך 48 שעות יצליחו מאיר טפירו וחבריו להכניע את סרביה וקרואטיה, נבחרות העולות עלינו בכל הפרמטרים המקצועיים. אבל היתרון הגדול של ישראל הוא המאמן שלה. צביקה שרף, באליפות השמינית שלו על הקווים, הוא המאמן המנוסה ביותר באליפות. והוא עשה בית ספר לחברים סלאבניץ' ורפשה והפיק מהצוות המצומצם שלו 150 אחוזים.
העלייה לרבע הגמר תלויה לא רק בשחקנים בכחול-לבן, אבל גם אם זה לא יקרה והצוות כולו יספיק לחזור ולחגוג את ראש השנה עם המשפחות, נזכור את קיץ 2007 בזכות עוד הופעה מרשימה של נבחרת הכדורסל בהשתתפותה ה-24 באליפות אירופה.
חומר למחשבה
1. מישהו יכול להזכיר לי מתי, מאז התיקו 2:2 נגד שוייץ, נתן יוסי בניון משחק גדול בנבחרת?
2. ומה עם נבחרת טורקיה בכדורסל, עם אוקור וטורקוגלו מה-NBA, שקולעת 49 נקודות נגד גרמניה ו-51 נגד סלובניה?
3. ומה תאמרו על ברנארד לאגאט? תמיד היה רץ גדול, אבל מאז שקיבל דרכון אמריקאי הוא ווינר. זהב באוסאקה ב-1,500 ו-5,000 מטר - הישג מדהים.