שחקן בוסמן: אז איך זה לחזור?

"נו, אז איך לחזור?"

האמת, לא נורא בכלל, חוץ מזה שחום אימים פה. כן, כן, אני יודע, לבוא מפיניקס ולהתלונן על החום זה קצת מצחיק, אבל לפחות בפיניקס אנשים לא חושבים לכבות את המזגן בערב (או בלילה, או בחורף) ואת אחוזי הלחות שם, בניגוד לאוקיינוס הזיעה שפה, אפשר לספור על אצבעות יד אחת.

"נו, אז איך לחזור?"

האמת, לא נורא בכלל, חוץ מזה שיותר קל למצוא רוכב אופניים נקי מסמים מאשר דירה נורמלית במדינה הזאת. לרגעים נדמה לי שבמקום לחזור לישראל, נחתנו במנהטן או משהו, לפי מצב מחירי הדירות וההיצע הדל שלהן. אני לא בטוח, אבל אני חושב שהשבוע מתווך חלקלק הציע לי אוהל בחצר שלו ב-600 דולר, ועוד ביקש דמי תיווך על זה. למזלנו, כמו יהודים טובים, העיקר שיש לנו את מי להאשים. אם פעם היינו אוהבים להאשים את הצרפתים בצרות המדיניות שלנו, הרי שעכשיו נדמה שהם אשמים גם בכל מחדל דומסטי. מה לא שמעתי מאנשים השבוע? מחירי הדירות קפצו - זה הצרפתים אשמים. אין דירות באיזור המרכז - זה הצרפתים אשמים. למעשה, השמועה אומרת שמייקל ויק הולך לטעון במשפט שלו שזה בכלל לא הוא, זה הצרפתים שעינו את כל הכלבים האלה.

"נו, אז איך לחזור?"

האמת, לא נורא בכלל, חוץ מזה שצריך לקום באמצע הלילה לראות את הסאנדיי ומאנדיי נייט, שעכשיו יש לי שותף למשרד אז לא נעים לי לקרוא את TMQ באמצע היום, והכי גרוע - כשסוף סוף החלטתי שהשנה זה נגמר – אני אכתוב טור פוטבול רציני, אז י' התחילה להתחנן שאני אצחיק אותה (כן, אני יודע שאני לא מצחיק, אבל אותה זה כן. נשים, לך תבין) ורוזנטל כנראה לא ממש מאמין בכישוריי כפרשן, אז שוב אני תקוע עם הטור הכי פחות רציני במדור.

"נו, אז איך לחזור?"

ברצינות עכשיו? לא נורא בכלל. בעוד פחות מ-24 שעות (תלוי כמה עצלן יהיה רוזנטל בהעלאת הטור הזה) מתחילה עונה חדשה ומרגשת, השחקן הטוב בליגה (לא, לא רקס גרוסמן) נמצא בקבוצת הפנטזי שלי , בפאבים מגישים בירה נורמלית ולנו יש שני גלנפידיך בני 15 מהדיוטי פרי (שעליהם אני לא מתערב עם אף אחד) ואפילו וואלה! משום מה החליטו לחדש את חוזה המיליונים שלי כדי לכתוב להם טור שבועי. עכשיו שרק יתקרר פה קצת והכל יהיה בסדר. הא, כן, אם לא ישאלו אותי כל הזמן איך זה לחזור, זה גם יעזור.

אז הנה, עוד עונה באה עלינו לטובה, רק שהפעם אני וי' מקבלים אותה ממרחק של כמה אלפי מיילים (והפרשי שעות) מההתרחשות האמיתית, וכמו שאף אחד מאיתנו לא יודע איך העונה תתפתח (אם כי אני הולך לנסות בכל זאת עוד מעט) כך גם לי אין מושג לאן הטור הזה ייקח אותי. אין לי מושג כמה משחקים אני אוכל לראות בשבוע, על איזה חוויות אני אוכל לספר (אם כי יש לי הרגשה שצפיה במאנדיי נייט באמצע הלילה בבית של החמות, איפה שאנחנו גרים בחודש הקרוב, הולכת להיות חתיכת חוויה) ואלו הבחנות דקות אני אוכל לתת על סמך מעט מדי דקות של פוטבול. אבל, מכיוון שעד לפני פחות משבועיים עדיין הייתי בארה"ב והשתדלתי לא לפספס אף ספורטסנטר (משימה קשה לביצוע, במיוחד כשאתה עושה קמפינג באוהל), אני עדיין מרגיש כשיר להפליא לתת את התחזיות שלי לעונה הקרובה. הנה שמונה אמיתות לגבי העונה הקרובה, אחת בשביל כל אחד מהבתים בליגה (ואני גם מבטיח לחזור אלייהן בעתיד ולבדוק את היכולת שלי בחיזוי עתידות):

הדנבר ברונקוס, לא הסן דייגו צ'ארג'רס, יזכו ב-AFC מערב. כן, כן, אני יודע, דודי הימר על הברונקוס ללכת עד הסוף. תאמינו לי - זה כואב להיות באותה שכונה שלו (מטאפורית כמובן, לא מתקרב אליו עם מקל 100 מטר, האיש כל היום מסתובב עם הפרות בקיבוץ) אבל זאת נראית כמו השנה של הברונקוס, לפחות עד שיגיע זמן הפלייאוף. ג'יי קאטלר אמור לקפוץ מדרגה (תחשבו ביג בן, גם הוא הק"ב השלישי שנבחר בדראפט שלו, בעונתו השניה. ואני לא אומר את זה בגלל שהוא אצלי בפנטזי, כמובן), טראוויס הנרי או לא, התקפת ריצה תמיד היתה במייל היי, והגנת המסירה קיבלה שידרוג משמעותי עם בואם של סימיון רייס ודרה בליי.

בסן דייגו, לעומת זאת, התחלף כל צוות האימון והגיע נורב טרנר, מאמן שאיך נגיד את זה בעדינות – לא בדיוק הרשים בקדנציות הקודמות שלו בתור מאמן ראשי, בנוסף – קשה להאמין שלדניאן ישחזר את העונה שעברה (את זה אני אומר, כמו שבטח הבנתם, כדי להסיר ממנו כל עין הרע). בקיצור, זה אולי ייקח כמה שבועות עד שהכל יתחבר, אבל בסוף השנה, הכחולים-כתומים הם אלה שיחזיקו בראשות הבית.

האינדיאנפוליס קולטס הולכים להיות הרבה פחות טובים ממה שכולם חושבים – אבל עדיין להיות בפלייאוף: נכון, מדובר באלופה היוצאת - להזכיר לכם איפה סיימה האלופה היוצאת הקודמת? נכון, מדובר בפייטון מאנינג, אחד הק"ב הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול שבהם, אבל גם אלוויי ומארינו היו גדולים ועדיין התקשו לקחת אליפות כשלא היו מסביבם מספיק חלקים משלימים. פוטבול הוא משחק קבוצתי, כמו שאנחנו מטיפים פה שנים, ואף שחקן, גדול ככל שיהיה, לא יכול לסחוב קבוצה לבדו לאליפות. בתור אחד שהחזיק את פייטון בשנה שעברה בפנטזי, אני יכול לספר לכם על משחק אחר משחק שבו הגנת הקולטס נתנה לרצים של היריבה לחגוג בעוד פייטון יושב על הסיידליינס עצבני (ואני עוד יותר עצבני ממנו) רק כדי להגיח לשניות ספורות למגרש ולנצח לקבוצה שלו עוד אחד.

אם נתייחס לדרך שבה הגנת הקולטס תיפקדה בפלייאוף כאנומליה (וככה אני לפחות מתייחס לזה) וניקח בחשבון את השחקנים שהם איבדו בפגרה, הרי שפייטון יזדקק למאמצים עילאיים על מנת להשאיר את הקבוצה שלו במשחק בכל שבוע. למזלו, יוסטון וטנסי חלשות מדי והג'גוארס אנדר-אצ'יברס מדי בשביל להוות איום ממשי על הדומיננטיות של הקולטס בבית, ולכן גם 10-11 ניצחונות, שזה מה שהקולטס ישיגו, יספיקו להם לעוד טיול לפלייאוף.

הדטרויט ליונס הולכים להיות הרבה יותר טובים ממה שכולם חושבים – וזה עדיין לא יספיק להם להיות בפלייאוף. פעם בשנה שנתיים, יש את הקבוצה הזאת שמגיעה ממעמקי הבחירה הראשונה-שניה בדראפט ומפילה את כולם מהכסא. הצ'ארג'רס של לפני 4 שנים היו בדיוק כאלה (בחירה ראשונה, עם סאגת איליי וריברס ועונת פלייאוף שנה אחרי), הסיינטס של לפני שנה היו כאלה (בחירה שניה, רג'י בוש באדיבות היוסטון טקסנס וגמר NFC שנה אחרי) וההרגשה שלי היא שהליונס של השנה מסוגלים להיות כאלה.

יש להם מאמן התקפי מצוין, ק"ב מנוסה, חבורת רסיברים מאוד מוכשרת, רץ נוסף ליד קווין ג'ונס שאולי ימנע ממנו להיפצע כל יומיים וכל מה שמפריד בינם לבין קבוצת פוטבול אמיתית זה הגנה נורמלית ו-טוב, לא להיות הדטרויט ליונס. מצד שני, אם הניו אורלינס סיינטס יכולים, אולי אפילו קבוצה שמאט מילן מנהל מסוגלת.

ואם כבר ב-NFC צפון עסקינן – הגרין ביי פאקרס הולכים לקחת אותו, אבל לא בגלל הסיבה הברורה מאליה. א', חבר שבילה איתנו את התקופה בפיניקס ואוהד גרין ביי יקר, ערך השבוע את דראפט הפנטזי הראשון בחייו. הדבר הראשון ששאלתי אותו אחרי הדראפט היה אם הוא לא התאפק ובחר את פארב, כשהתשובה היתה כמובן חיובית. אז א' אולי לא הולך לקבל מדי נקודות מפארב, בכל זאת, האיש לא נהיה צעיר יותר, אבל הוא בהחלט הולך לראות את הקבוצה החביבה עליו חוזרת לפלייאוף העונה. למה ואיך, תשאלו? בזכות ההגנה, זאת התשובה.

כבר כמה שנים הנהלת הפאקרס אוגרת שחקני הגנה צעירים דרך הדראפט (במקום להביא שחקני התקפה, כמו שפארב רוצה) והשנה זה יתחיל סוף סוף להתחבר להם. אם לוקחים בחשבון שרקס גרוסמן הוא עדיין הק"ב הפותח של הברס, שהליונס הם עדיין הליונס (למרות כל מה שכתבתי קודם) ושלוויקינגס אין ממש ק"ב, הרי שלפאקרס יש הזדמנות פז לתת לפארב מתנה אחרונה לפני הפרידה (please? Pretty please?).

טום קאפלין, רומיאו קורנל, ג'ק דל ריו, ג'ון פוקס וג'ון גרודן הולכים לשבת אחד ליד השני בלשכת האבטלה בחורף הקרוב, חלקם אפילו לפני סוף השנה. האמת, כל אחד מהחבורה המכובדת הזאת, למעט אולי קרנל שנמצא רק שנתיים בקליבלנד, היה צריך למצוא את עצמו עם רגל תקועה עמוק עמוק במקום שהשמש לא זורחת בו כבר בסוף העונה הקודמת. אבל מה לעשות, לפטר מאמן זה דבר יקר וזה לא שיש הרבה יותר דברים מוצלחים בשוק, אז מחזיקים אותם ככה עוד עונה (ולחלק אפילו מאריכים את החוזה, כמו הג'איינטס המצחיקים) בתקווה שיהיה יותר טוב. לא יהיה.

אחד מהרשומים לעיל יפתיע את כולם ויצליח להרוויח לעצמו חוזה חדש, ההימור שלי הולך עם רומיאו קרנל, אבל רק בתנאי שבריידי קווין ייראה מגרש עשרה משחקים לפחות. הביטו, כמו שאומר המאמן הלאומי, זה לא שצ'רלי פריי יהפוך פתאום לסינדרלה ולהרמה הלוהטת בליגות פנטזי ברחבי העולם, נכון? וזה לא שלקרנל יש יותר מדי מה להפסיד (הרי כבר אמרנו שהוא בדרך לשבת ליד י' בתור לדמי אבטלה. אל תשאלו) נכון?

אז אם לרומיאו (שם גדול לאיש גדול. אין, אין על השחורים האלה) יהיה שכל, איפשהו במחזור הרביעי, ואולי עוד קודם אם איזה דפנסיב אנד יעשה לו טובת מו לואיס, יישבר לו מכל הליצני חשן האלה (דרק אנדרסון, עוד אחד) והוא ייתן לקווין צ'אנס. ועם כמה שקווין נראה כמו, איך נגיד, מאותגר הטרוסקסואלית, הוא עדיין הק"ב הטוב ביותר שהיה לקולג'ים להציע שנה שעברה (עם כל הכבוד לג'אמרקוס ראסל. מישהו שמע עליו, דרך אגב?) ומסוגל להיכנס ישר לנעליים הלא ממש גדולות של פריי. או אז, אנחנו צפויים לראות קליבלנד אחרת לגמרי. לא קבוצת פלייאוף, אולי, אבל לפחות כזאת שמסוגלת לשים איזה ט"ד-שניים.

עם הבחירה הראשונה בדראפט 2008, הקנזס סיטי צ'יפס בוחרים את...

בואו נראה את העובדות. מאמן גרוע? יש. ק"ב עם מעט מדי ניסיון? יש. רץ שאיבד חצי מקו ההתקפה שלו ורק מחכה להיפצע? יש. הגנה בינונית? יש. בית קשה? יש ויש. מה אנחנו מקבלים? קבוצה של שלושה-ארבעה ניצחונות מקסימום, ובמצב הנוכחי של הליגה שבו יש הרבה קבוצות בינוניות, זה עשוי להספיק בדיוק למאזן הגרוע בליגה.

ולסיום: הקבוצה שלי הולכת לקרוע את הליגה. לא, אני לא מדבר על הפטריוטס, אני מדבר על קבוצת הפנטזי שלי, כמובן.

טוב, נגמרו המילים, ואין לי אפילו ציטוט או חידה או קוריוז אחר (בטח עד שבוע הבא יבוא משהו) אבל למי אכפת. אני מוכן לקצת פוטבול, ואתם?