רבים באנגליה משתוקקים לראות את סטיב מקלארן מחוץ לנבחרת הלאומית, אבל המאמן הג'ינג'י לא מתכוון ללכת לשום מקום, ולא ייתן לשום דבר להזיז אותו מהקווים. מקור בנבחרת האנגלית אמר הבוקר (שלישי) ל"סאן" הבריטי כי "גם אם אנגליה תפסיד בהמשך, כל עוד יישאר סיכוי תיאורטי להעפיל ליורו, סטיב יישאר ולא יתפטר. הוא לא מסוג האנשים שעוזבים באמצע מהלך".
מי שפתח כבר עתה במלחמה פסיכולוגית הוא מאמן רוסיה, חוס הידינק. ההולנדי שכמעט מונה למאמן נבחרת שלושת האריות ביקר את יריבתו העתידית במוקדמות היורו. "תמיד הערצתי את הנבחרת האנגלית, אבל בשני טורנירי גביע העולם האחרונים, זו לא היתה אנגליה לה ציפיתי. התשוקה והרצון לנצח, המשחק ההתקפי, כל אלה נעלמו בשנים האחרונות. זו לא אנגליה שמחפשת להוביל בכדורגל העולמי". ומה בקשר להמשך ההתמודדויות בית ה'? "המירוץ בבית יהיה צמוד עד הסוף", התנבא הידינק, "אנגליה היא עדין מכשול גדול".
הידניק ניצל את ההזדמנות כדי לספר מדוע לבסוף לא מונה למאמן אנגליה. "כשהאנגלים הציעו לי את התפקיד, כבר הייתי בשיחות עם רוסיה. כשאנגליה חזרה אלי עם הצעה טובה יותר, כבר סיכמתי עם הרוסים. אני מוחמא וגאה בשל ההצעה האנגלית". הידניק סיפר כי פחד כי התפקיד יפגע בחייו האישיים, בשל ההתעניינות העצומה בנושא המשרה.
בינתיים באימון אנגליה היום לא נטלו חלק ארבעה שחקנים. ג'ון טרי החולה, פרנק למפארד וסטיבן ג'רארד הפצועים ואואן הארגריבס, שערך אימון אישי בחדר הכושר ולא הצטרף לחבריו.
מצבם של טרי והארגריבס קל והם צפויים לחזור לאימונים סדירים כבר מחר. ג'רארד עבד אף הוא בצורה אישית, אבל הבטיח להיות כשיר לצמד המשחקים מול ישראל ורוסיה. מבין הארבעה מצבו של למפארד הוא הקשה ביותר. הצוות הרפואי של הנבחרת בדק אותו ושלח אותו בחזרה לצ'לסי. הקשר, שלא ישחק מול ישראל, יחזור למחנה הנבחרת ביום שבת כדי להיבדק שוב, אבל הוא בספק גדול גם למשחק מול רוסיה.
סם אלרדייס מכין את אואן לבן-חיים
אוהדי הכדורגל באנגליה וישראל התרגלו בשנים האחרונות לצפות בעימותים בין ווין רוני לטל בן-חיים. החלוץ האנגלי ייעדר ממשחק מוקדמות היורו נגד ישראל, ומי שיתפוס את מקומו הוא מייקל אואן. כאן נכנס לתמונה מי שהיה מאמנו של בן-חיים בבולטון בעבר ושל אואן בניוקאסל, סם אלרדייס, שחזה עבור "הסאן" את העימות הצפוי בין השניים.
"אני מעריך שטל יתבקש לשמור בצורה הדוקה את אואן. הוא בכושר טוב, וצ'לסי יציבה ובטוחה יותר בעקבות הנסיון שצבר בה. אבל הריכוז של טל צריך להיות בשיאו, כי זה לא משנה אם מייקל אואן במשחק או לא, מספיקה לו הזדמנות אחת כדי להבקיע, ואואן חוזר לנבחרת כשהוא במיטבו".
האסקי מאמין בעצמו, אבל אנגליה לא מאמינה בו
אחרי שהורמו הגבות עקב זימונו של אמיל האסקי לנבחרת אנגליה, התפנו האנגלים לזרוק את חצי הלעג שלהם כלפי חלוצה של וויגאן. האסקי, שמחזיק במאזן עלוב של 5 שערים ב-43 הופעות במדים הלאומיים, לא מתייחס לביקורת בתקשורת. אמנם החלוץ רשם את הופעתו הרשמית האחרונה ביורו 2004, אבל הוא נכון ונחוש מתמיד להוכיח שכוחו במותניו, או אם תרצו, ברגליו.
"אני לא יודע אם אני ואואן מתוכננים לפתוח יחד נגד ישראל, אבל אני יודע שאני מספיק טוב כדי לשחק עבור אנגליה. אם אקבל הזדמנות, אוכיח את עצמי, אין לי שום ספק בכך, בכלל, למה שיהיה לי?"
"מייקל ואני שחקנים שונים", התייחס האסקי לאואן, שצפוי לשתף עימו פעולה בחוד האנגלי ואף החמיא לו, "אבל הוכחנו שאנו יכולים לשתף פעולה. יש לו את היכולת לצוץ משום מקום ולהכריע את המשחק". התקשורת הבריטית הזכירה להאסקי כי באותו שיתוף פעולה ביניהם, שהניב ב-2001 ניצחון 1:5 ענק על גרמניה, האוהדים האנגלים שרו "ואפילו האסקי הבקיע".
"אני עדיין מרגיש כמו אותו שחקן ששיחק עבור אנגליה לפני שלוש שנים, אני עדיין מאמין בעצמי ואני עדיין מאמין שאני שחקן טוב". אולי בעצם מזה האנגלים חוששים. "לא ידעתי שמאמן אנגליה עוקב אחרי, והזימון היה עבורי רגע פנטסטי, אבל אני לא הולך לאבד את הראש בגלל זה".
מי שהופתע לא פחות מזימונו הוא מגן אברטון, ג'ולאון לסקוט. "כשהבחנתי במספר שיחות שלא נענו ממספר אנשים, חשבתי שהמועדון מחפש אותי כי החמצתי אימון", אמר המגן, "הייתי מאושר כשגיליתי כי מדובר בזימון".
הזרים אשמים בשקיעת הכדורגל האנגלי?
האנגלים מקוננים ללא הרף על שקיעת נבחרתם, ועכשיו יש להם סיבה נוספת לשמור על הפסימיות. אחרי מחקר שערך האחראי בהתאחדות האנגלית על פיתוח כישרונות העתיד, טרבור ברוקינג, טוען שעתיד הכדורגל האנגלי בסכנה. ובגלל מי? בגלל הזרים, כמובן. "בשנה שחלפה רק 40 אחוזים מהשחקנים הפותחים בהרכבי קבוצות הפרמיירליג היו אנגלים אם נסתכל על איטליה, אלופת העולם, אז אני חושב ששם כ-70 אחוז מהשחקנים הפותחים הם איטלקים. גם צרפת, הולנד וספרד מתקרבות למספרים האלה. גרמניה לא יותר טובה מאיתנו".
ברוקינג מנבא עתיד שחור לכדורגל האנגלי ומוסיף כי "אף אחד מאיתנו לא רוצה בעוד 10 שנים לחגוג רק כי הצלחנו להעפיל לטורניר. יצירת הזדמנויות והבקעת שערים יהיו הבעיה החמורה שלנו, אם לא נתמקד בבעיה". אנגליה היא מדינה חולת כדורגל, ואולי הבעיה נעוצה דווקא במאמנים ומטפחי הכישרונות, שלא מגיעים לרמה של שאר היבשת? טוב, זה כבר עניין למחקר אחר.
עדכון ראשון: 4.9 11:41
עדכון אחרון: 4.9 16:27
