העיקר זה הרומנטיקה

סוף סוף אפשר לנשום לרווחה. נבחרת ישראל תשחק גם הפעם באליפות אירופה, חרפת הקיץ הקודם הפכה בזה הרגע לפריט לאספנים בלבד, וכל הניתוחים על שקיעתו של הענף נראים לפתע כמו קנטרנות של ממורמרים. כי אחרי הכל, ביום שני ג'רון רוברטס יוכל להסתכל לתיאו פפאלוקאס בלבן של העין. וזה הרי מה שרצינו באמת.

הדקות הראשונות כללו את כל מה שצביקה שרף יכול היה לחלום עליו: יותם הלפרין היה חד ומדויק וצבר נקודות בקצב, מאיר טפירו היה מאופס מהרגע הראשון וחילק לו שלושה אסיסטים רצופים, ומקדוניה פתחה עם מטווח שלשות שהעמיד את ישראל על יתרון משמעותי. אלא שללא הקפטן, שוב מצאה את עצמה הנבחרת ללא מנהל משחק, ונאלצה לצפות בהצגה של ורביצה סטפאנוב, שהטיס את מקדוניה ל-2:15 ומהפך. אחרי שהופרכה התיאוריה שעשתה מבוסניה נבחרת מצוינת וקשוחה, גם העומק והקבוצתיות המקדונית התגלו כהצגה של כוכב סיינה המזדקן, שלא היה לו עם מי לשחק פרט לאילייבסקי הפעלתן.

מבלי לגרוע מהתצוגה ההתקפית של יותם הלפרין (שערב של 6 מ-6 לשלוש שלו חיפה על יום קליעות טוב של המקדונים מהטווח הזה), רגע האמת שוב היה של מאיר טפירו. בשני המשחקים הראשונים האיש לא תיפקד, בבאים אחריהם לא הפסיק לזרוק ולהחטיא, אבל התרומה בריבאונד ובחטיפות, האסיסטים שמסיימים פיקנרול בצורה שרק אצלו נראית קלילה ובעיקר ההשתטחויות על הפרקט עשו את ההבדל בנבחרת, שבמשחקים האחרונים סבלה מחוסר יציבות של שאר הצוות המוביל שלה. לאן מגיעה הנבחרת בלי טפירו ראינו בקיץ שעבר, ו-20 הנקודות שלו לא רק הפכו אותו לאיש המשחק למרות הלפרין, אלא גם קיבעו אותו סופית ברשימת הגדולים של כל הזמנים בכדורסל הישראלי, שמשווע לרענן קצת את רשימות העבר המפואר שלו.

רגע לפני אליפות אירופה, לצביקה שרף צריכות להיות לא מעט דאגות. גם אם יקבל בשבוע הבא את טפירו של הערב, דקות המנוחה של הקפטן משאירות את הנבחרת פגיעה, כשדרור חג'ג' ואפילו יותם הלפרין לא מצליחים למלא את מקומו. יניב גרין, שחסימה וסל שלו סגרו סופית את המשחק, עדיין לא מצליח לסיים כמו שצריך מתחת לסלים, וליאור אליהו ועידו קוז'יקרו, החייל המצטיין של השבוע האחרון, לא מקבלים הזדמנות לשחק יחד. טוב שג'רון רוברטס נחוש מספיק כדי למצוא את מקומו על המגרש, למרות שלא ייזכר כגדול המתאזרחים שלנו.

לאורך הקמפיין שילב שרף את 12 שחקני הסגל שלו באינספור קונספציות ו-וריאציות, אך הערב נידב רק 20 דקות לכלל שחקני הספסל שאינם דרור חג'ג'. קיצור הרוטציה הוא מהלך יעיל בנבחרת שהבינה את ההיררכיה שלה, אלא שהתנודות הקיצוניות ביכולת של רוב שחקני הנבחרת הופכים את המהלך הזה לסוג של הימור. בכל מקרה, יכולת טובה של שניים-שלושה שחקנים בלבד לא תספיק מול יוון, סרביה או רוסיה.

ההעפלה לאליפות אירופה שמינית ברציפות ו-24 אי פעם היא מעודדת, אך העובדה שהיא מושגת זו הפעם השניה ברציפות דרך טורניר ההזדמנות השניה מעודדת קצת פחות. האופוריה האופפת את ההישג כבר מעלה שאלה מהותית הרבה יותר: האם כל שנותר מהענף הייצוגי מספר אחת הוא השמחה על עצם ההשתתפות?