ברוך דגו (25) הוא היום השחקן הטוב ביותר של הפועל תל אביב. אם ישחק במרכז הקישור, כמו במחזור הראשון מול נתניה ואם דווקא באגף השמאלי, כמו מול שירוקי ובית"ר ירושלים, דגו מתחיל להזכיר את השחקן ההוא שבכה על כתפיו של ניר קלינגר באליפות האחרונה של מכבי תל אביב. כל זה קורה לו דווקא בעונה בה הוא לא היה אמור להיות בהרכבה של הקבוצה, בטח שלא אחד משחקניה המובילים.
את פגרת הקיץ הוא בילה בכלל באתיופיה, שם נסע לבקר את סבתו, עימה לא התראה במשך שנים. בינתיים חתם בהפועל תל אביב ראובן עובד, חלומו הרטוב של המאמן גיא לוזון, לתפקידו המקורי של דגו. לברוך לא נותר אלא לחפש את מקומו בקבוצה אחרת, כשגם שמועות על עזיבה החלו לצוץ. אלי גוטמן, מאמן אא"ל לימסול הקפריסאית, התעניין, קבוצות מהליגה השנייה בספרד השמיעו קול ומכבי פתח תקווה הגישה הצעה, אך לבסוף דגו החליט להישאר בוולפסון. "היו לו הצעות רבות, כאלה שמבחינה כספית לא נופלות מזו של הפועל", מגלה אביו המאמץ, דוד תשובה. "אבל אפילו לא העלנו אותן על הפרק. ברוך אמר שאת הפועל הוא לא עוזב בשביל קבוצה שנמצאת פחות או יותר באותה רמה. גם אם הוא היה מקבל את ההצעה של ורמוט הוא לא היה עוזב, בלגיה הרי היא לא מציאה גדולה, אין שם כדורגל אטרקטיבי". בסופו של דבר, התחייב הקשר המוכשר מאשדוד כי כמו תמיד, למרות הכל, הוא יהיה זה שישחק הכי הרבה.
עכשיו אני כי ההם הלכו
יש בהחלט קשר בין היכולת של דגו העונה לבין גל העזיבות מהקיץ. מהקישור המפואר של הפועל תל אביב בעונה שעברה, עם טועמה, דה ברונו וורמוט נותרו היום רק וואליד באדיר וברוך דגו. באדיר מונה לקפטן ונחשב לבאנקר בהרכב. לפי תכניותיו של מאמן האדומים, גיא לוזון, דגו היה אמור למלא את משבצתו של ראובן עובד, עד לרגע שזה יגיע לכושר הדרוש. לעובד עדיין מחכים ודגו ניצל זאת עד תום כדי להשתלט על העמדה. ייתכן כי כאן מסתתר סוד ההצלחה של דגו. ברגע שאין לו תחרות אמיתית על ההרכב, ברגע שמקומו ב-11 מובטח, כמו שקרה אחרי שקלינגר זרק את נמני לספסל בעונת האליפות, דגו הרבה יותר משוחרר להראות מה הוא יודע. תוסיפו לזה את השנים בהן התאקלם בהפועל תל אביב, והרי לכם סוג של אס בקישור, שמרגיש בטוח לשחק מצוין.
"אני לא בטוח שזה בדיוק הלחץ או התחרות", מסביר מאמנו לשעבר במכבי ובהפועל תל אביב, ניר לוין, "אני מכיר את ברוך ואת היכולות שלו, הוא שחקן שעובד ומשקיע, וכשלא מצפים ממנו יותר מדי הוא מפתיע אנשים. בשני המשחקים, בשירוקי וגם מול בית"ר, הוא שיחק בצד שמאל. אם סלים טועמה היה נשאר בארץ הוא לא היה משחק שם. העובדה שהוא משחק בתפקיד הזה ושארבעה שחקנים בחלק הקדמי עזבו ופשוט פינו לו את הדרך, היא שמביאה אותו למצב הזה".
אם את נמני הוא הוריד לספסל
דגו, למרות תדמיתו החיננית, יודע לפלס את דרכו לצמרת גם כשמישהו מפריע לו. והעונה, לשמחתו, יש לו הרבה פחות מכשולים. בהפועל תל אביב מספרים שבכל פעם שישנו סוג של איום על מעמדו בקבוצה, דגו, בעזרת כישוריו החברתיים, מצליח להעלים אותו. "מי השחקנים שטונפו באמצעי התקשורת הכי הרבה בשנה שעברה?", שואל מקורב לקבוצה, "דה ברונו וגילי ורמוט. ומי השנה? ראובן עובד. תעשו את החשבון לבד ותראו למי הם הפריעו. מדובר בבן אדם שהצליח להוריד את נמני לספסל של מכבי".
בעונה שעברה המאבקים הללו הובילו ללא מעט משברים פנימיים בקבוצה. בתקופות מסוימות שחקני הקישור של הפועל התחלקו לקבוצות, עד למצב שהשתדלו לא למסור אחד לשני. בקבוצה מפחדים שהמצב יחזור גם השנה. לשחקני הפועל יש, לטענתם, את כל הסיבות לא לאהוב את דגו. אחת מהן זכורה מהעונה שעברה, כששחקני הפועל קיבלו קנסות על סיבות מגוחכות אחת לכמה ימים. אחרוני שחקני הספסל ביקרו את השיטה של פרנסי הפועל, רק דגו לא. "הוא כמו הילד שמצביע הכי גבוה בכיתה רק כדי שהמורה תאהב אותו", מספר אותו מקורב. בינתיים, העונה, המרפקנות הזאת של דגו, לגרסת שחקני הפועל, משתלמת לו מאוד ומוכיחה את עצמה לא מעט.
מנהיג אולי לא, אבל שחקן מוביל בהחלט כן
הסבר נוסף לקלילות של דגו בקישור היא העובדה שסופסוף הוא הצליח להתגבר לגמרי על הפציעה שהעיקה עליו. בגלל השבר בקרסול ובעצם השוקית מהעבר, הקשר התעסק עם ברגים יותר מאשר עם כדורי רגל וחשש מהגרוע מכל: שייאלץ לפרוש מהמשחק. "אחת הסיבות לשיפור שלו העונה, היא החזרה המלאה מהפציעה", מנתח האב המאמץ, תשובה. "זו הייתה פציעה שאף שחקן כדורגל לא חוזר ממנה. הרופאים שניתחו אותו בזמנו אמרו שייקחו לו שנים לחזור ליכולת שלו. התנועה שלו הייתה מוגבלת. השנה הוא מזכיר מאוד את היכולת שלו ממכבי באליפות, במיוחד בכל מה שקשור לשליטה בכדור. הוא עבד חזק מאוד בקיץ, הוא עובד היום מעבר לאימונים הסטנדרטיים של הפועל. הוא לקח את עצמו חזק בידיים ואני מאמין שהוא יוביל את הכדורגל הישראלי השנה".
בהפועל תל אביב של אחרי יוסי אבוקסיס מעניין לראות האם דגו מסוגל להשתלט על הקבוצה ברמה דומה. הקפטן היום, וואליד באדיר, אמנם מוחא כפיים בצורה ראויה ומדרבן את השחקנים הצעירים, אך חסרונו של מנהיג סטייל מספר 8 האדום זעק לשמיים במשחקי פתיחת העונה הבינוניים בגביע הטוטו, אפילו בהפסד מול בית"ר. על דגו אמרו במכבי תל אביב שהוא לעולם לא יהיה מנהיג, אבל בשלבים מסוימים הוא הוכיח ההפך. בתקופות אחרות, כשהתעסק בדברים אחרים, הוא איבד את עצמו ואת שרביט ההנהגה. השנה בהפועל תל אביב זה השתנה והתוצאות לפניכם.
"עד השנה לא ציפו ממנו", מספר מקורב נוסף לקבוצה, "כשטועמה, דה ברונו וורמוט הלכו והוא השחקן המרכזי בקישור, הוא יכול לקחת אחריות ולגלות מנהיגות. השנה נוצר גם פער, מכיוון שיוסי ושביט עזבו. העזיבות הביאו אותו למצב שהוא נחשב לאחד הוותיקים בחלק ההתקפי של הקבוצה והפרוזדור לאחריות על הקבוצה נפתח לו. מנהיג יהיה לו מאוד קשה להיות, את יוסי אבוקסיס הוא לעולם לא יצליח להחליף. הרי אם טועמה וכולם היו נשארים הוא היה בסך הכל שחקן סגל, שום דבר מעבר לזה. השנה אם ירצה או לא ירצה הוא הופך להיות שחקן מוביל של הקבוצה, וזו לא גזרה כל כך קשה".
