פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחפשים קצת עניין

        בית ה-NFC צפון לא מבטיח רבות, אבל אסור לשכוח שממנו הגיעה הפיינליסטית של הסופרבול. דודי כפרי נועל את סקירת פתיחת העונה

        יש בתים מרתקים, יש בתים עם יריבויות גדולות, יש קבוצות עם שחקנים נוצצים, יש בתים בעלייה - ויש את ה-NFC צפון. הקיץ שיפצתי לי את כור מחצבתי, וכיוון שהייתי עסוק מדי והתעוררתי באיחור, נשארתי עם הבית שבו אפילו הקבוצה המובילה נראית חסרת מוטיבציה ועניין.

        בבית הזה יש רק שתי שאלות שירתקו צופים למסך:

        1. האם ברט פארב ישבור את שיא הטאצ'דאונים של כל הזמנים (חסרים לו 6) לפני שהוא ישבור את שיא האיבודים האוויריים של כל הזמנים (חסרות לו 4)?

        2. האם רקס גרוסמן ישבור את שיא החטיפות של כל הזמנים לפני פארב (חסרות לו רק 251)?

        שיקגו ברס

        מאזן בעונה שעברה : 3:13

        מאמן: לאבי סמית', שנה רביעית

        הגעות בולטות: גרג אולסן, טייט אנד בסיבוב הראשון בדראפט, ואדם ארצ'ולטה הסייפטי הוותיק הגיע בטרייד. וזהו זה.

        עזיבות בולטות: תומאס ג'ונס הרץ היציב והיעיל שלהם, שוחרר.

        ציפיות: באופן עקרוני, קבוצה שמגיעה עד הסופרבול אמורה לנסות ולהתקדם עוד צעד אחד קדימה, אבל במקרה הזה .... טוב, תיכף נגיע לזה בחלק של הלמה לא. אבל הציפיה הרשמית היא ללכת עד הסוף.


        למה כן: ההגנה של שיקגו מקבלת חיזוק רציני מעצם החזרה של טומי האריס מהפציעה שהשביתה אותו לקראת סוף העונה שעברה. כשהוא במרכז ובצדדים אוגלבי ואלכס סמית, ומאחור יש את אורלכר ובריגס (מרוצה או לא, הוא יהיה על המגרש וייתן תפוקה), אנחנו שוב מדברים על השביעייה הקדמית הקטלנית, שמתחרה בסן דייגו על תואר הטובה בליגה, קצת לפני בולטימור. אפילו בסופרבול, לפני שההגנה התחילה ליפול מהרגליים, היא הצליחה להשאיר את שיקגו במשחק, כך שאם מאמן הכושר יכין אותם לעונה יותר טוב, תיאורטית הם במצב מצויין.


        למה לא: במהלך הפגרה החתימו בשיקגו את שני הקורנרים שלהם לחוזים ארוכי טווח, במחיר יחסית לא גבוה. חוץ מזה הם לא עשו שום דבר טוב. זה התחיל במריבה קולנית ולא נעימה עם לאבי סמית, שהפך אותם לאימפריה בזמן שהוא יושב על אחת המשכורות הנמוכות בליגה, המשיך במריבה קולנית ולא נעימה שגם השתרכה כל הקיץ עם אחד משני שחקני ההגנה המובילים שלהם, ולמרות שהוא חתם בסופו של דבר על טאג הפרנצ'ייז הם רק השיגו שחקן קריטי לא מרוצה. אבל הבעיה העיקרית היתה ונשארה - ההתקפה.

        כבר אי אפשר להגיד שרקסי גרוסמן לא יכול להגיע לסופרבול, אבל בפירוש אפשר להגיד שהוא לא קוורטרבק מספיק רציני. ועדיין, לא בוצע שום שינוי שהוא, לא הוחתם שום מחליף חדש, לא הגיע יורש בדראפט - כלום. בנוסף, לא הגיע אף רסיבר חדש שיבוא לעזור לו. נכון, גרג אולסן נבחר בסיבוב הראשון של הדראפט, אבל אנטוניו גייטס הוא לא, והוא לבדו לא יעשה את השינוי.

        החלק שעזר למשוך את העגלה בשנה שעברה היה משחק הריצה, והוא נפגע קשות בהחלטה לתת לתומאס ג'ונס לעזוב. עד היום סדריק בנסון הוכיח בעיקר שאי אפשר לסמוך עליו. רק פעם אחת הוא רץ יותר מ-16 פעמים, בפלייאוף מול ניו אורלינס, והוא היה איום ונורא, בזמן שתומאס ג'ונס היה מצויין במשחק ההוא. כל מה שהברס קיבלו עבור מי שהחזיק להם את ההתקפה היא קפיצה קדימה בסיבוב השני של הדראפט, קפיצה שהם ניצלו כדי לקחת שחקן מחליף לעמדת הקיצוני ההגנתי.

        נכון שחשוב להביא דם צעיר וחדש, אבל חשוב לא פחות להביא שחקנים פותחים לחיזוק העמדות החלשות, וכאמור - זה ממש לא נעשה. ומה שכן נעשה, נראה כאילו כפוי ולא מתוך רצון. בקבוצת פוטבול שם הכימיה וההרגשה הן חלק מהותי, יש בשיקגו כמה תמרורי אזהרה מאד בולטים.

        תחזית: בעונה הרגילה הם יגיעו ל 11 ואולי 12 נצחונות, יש להם הגנה טובה מדי, אבל שם זה ייגמר.

        מינסוטה וייקינגס

        מאזן בעונה שעברה: 10:6

        מאמן: בראד צ'ילדרס, שנה שנייה

        הגעות בולטות: בובי וייד (רסיבר ,שחקן חופשי), מייק דוס (סייפטי, שחקן חופשי), אדריאן פיטרסון (רץ, בחירה 7 בדראפט), סידני רייס (רסיבר, בחירת סיבוב שני).

        עזיבות בולטות: פרד סמות (קורנר, שוחרר), נפוליאון האריס (ליינבקר שהגיע בטרייד על מוס, שחקן חופשי).


        ציפיות: עונת התקדמות ולמידה לצעירים. אחרי כמה עונות סוערות, עם הרבה בלאגנים והרבה ציפיות, מקווים במינסוטה לעונה סולידית שבה ההתקפה הצעירה תתחשל.

        למה שיצליחו: אדריאן פיטרסון. צ'ילדרס בנה את מינסוטה להיות קבוצת ריצה, אבל לצ'סטר טיילור, למרות 1,200 היארדים, נגמר הכח בסוף העונה, והוא לא הצליח בנושא הזניח משהו של כניסה לאנדזון. פיטרסון הוא רץ קלאסי, שלולא הפציעה ברגל היה נבחר גם יותר גבוה מהמקום ה-7. יש לשער שהם יחלקו את הנטל ביניהם, כאשר ככל שהעונה תתקדם פיטרסון יקבל את הכדור יותר, וביחד הם יתנו לג'קסון והרסיברים החדשים (רק טרוי וויליאמסון נשאר מסגל הרסיברים הקודם, וזה לא שהוא הבריק עד עכשיו) זמן להכיר אחד את השני. מבחינה הגנתית, הגנת הריצה של מינסוטה היתה הכי טובה בליגה, כשקבוצות הסתפקו ב-60 יארד בממוצע לריצה. עד כאן החדשות הטובות, לגבי הרעות תראו בפיסקה הבאה.


        למה שלא יצליחו: נכון שמינסוטה היתה מדורגת בין הגנות הריצה המובילות, אבל זה פשוט משום שאף אחד לא טרח לבזבז את זמנו ולרוץ עליהם, כי החוליה האחורית היתה כל כך חלשה. אולי יש להם שביעייה קדמית מצויינת ואולי לא, אף אחד לא באמת יודע. קבוצות מסרו 38 פעמים בממוצע נגד מינסוטה, וניסו לרוץ רק 22 פעמים. השינוי היחיד היה החלפת מאמן ההגנה, לא בהרכב השחקנים, וזה לא בהכרח יפתור את כל הבעיות.

        בהתקפה לטרוואריס ג'קסון יש כישרון, אבל את ההזדמנות שלו הוא מקבל עם חבורת רסיברים חסרת ניסיון שכמעט כולה חדשה במינסוטה. וויליאמסון, שיהיה הרסיבר מספר 1, לא הוכיח כלום עד עכשיו, בובי וויד מגיע לקבוצה השלישית שלו בעונתו החמישית בליגה, סידני רייס הוא רוקי ומאחוריהם יש עוד כמה חבר'ה לא מנוסים שלא הותירו את חותמם בשום מקום. אפילו רשת הבטחון שמספק הטייט אנד לא תיפרס עבורו מקליינסאסר ושיאנקו (שלא מספיק שהם משחקים בתפקיד כפוי טובה גם נתנו להם שמות כאלה).


        תחזית: היתרונות שיש למינסוטה על הקרקע, גם בהגנה וגם בהתקפה, יספיקו לאיים על מאזן חיובי. 7-8 נצחונות.

        דטרויט ליונס

        מאזן בעונה שעברה: 13:3

        מאמן : רוד מארינלי, שנה שנייה

        הגעות בולטות: קלווין ג'ונסון (רסיבר קטלני בבחירה השניה בדראפט), ג'ורג' פוסטר (תאקל התקפי), טאטום בל (רץ אחורי, טרייד), דווין וייט (קיצוני הגנתי, שחקן חופשי), אדווין מוליטאלו (גארד, שחקן חופשי)

        עזיבות בולטות: דרה בליי (קורנר בטרייד), אנטוני בריאנט (תאקל הגנתי, שוחרר), מרכוס פולארד (טייט אנד, שחקן חופשי)


        ציפיות: פלייאוף. ההגנה של דטרויט בשנה שעברה היתה גרועה, והיא לא השתפרה יותר מדי, אבל זאת העונה השנייה עם מארץ כמאמן התקפי, ואחרי הבחירה בקלווין ג'ונסון במקום לקבל עבורו בחירות דראפט, הציפיה היא להתקדמות משמעותית, ועכשיו.


        למה כן: כי זה מייק מארץ, ויש לו את הצמד רוי וויליאמס את קלווין ג'ונסון. השילוב של טאטום בל עם קווין ג'ונס הבריא ייצור צמד רצים מהירים, וביחד עם רסיברים מספר 3 ו-4 לגיטימיים (מייק פוריי ושון מקדוגל), האופציות ההתקפיות של מארץ הן רבות למדי. אבל הכי חשוב הוא קו התקפה משופר, שייתן קצת יותר זמן לקיטנה למסור וייפתח לרצים קצת יותר מרחב נשימה. בשנה שעברה קיטנה הופל לדשא 63 פעמים, מספרים שאפילו ביוסטון כבר לא רואים. כשיש לך יותר מחצי שנייה לפני ששחקן הגנה עומד לך מול הפרצוף אפשר יהיה אפילו להוציא לפועל את תוכנית המשחק.


        למה לא: זאת דטרויט ליונס. כבר היו מהם ציפיות להתקדמות בעונה שעברה, ובמקום זה הם הצליחו לנצח רק שלושה משחקים, ולא לנצל כלל את הפוטנציאל שלהם. הגנת הליונס, שהיתה גרועה במיוחד, לא השתפרה. בשנה שעברה הגנת דטרויט היתה מסננת גם על הקרקע וגם באוויר. עם שון רוג'רס בריא, הציפיה שהאמצע יהיה קצת יותר סגור, אבל עדיין אין מי שילחץ על הקוורטרבק בצורה משמעותית, וצמד הקורנרים ווילסון ובריאנט הם צמד לא מרשים בכלל. למזלם, לפחות בתוך הבית הם לא אמורים להיתקל ברסיברים מאיימים מדי.

        תחזית: יהיה שיפור ויהיו הרבה נקודות במשחקים שלהם, אבל לשני הצדדים. 7 נצחונות.

        גרין ביי פאקרס

        מאזן בשנה שעברה: 8:8

        מאמן : מייק מקארתי, שנה שנייה

        הגעות בולטות: רק דרך הדראפט. ג'סטין הארל (תאקל הגנתי, סיבוב 1), ברנדון ג'קסון (רץ, סיבוב 2), ג'יימס ג'ונס (רסיבר, סיבוב 3). השלושה, נכון לעכשיו, בהרכב הפותח.

        עזיבות בולטות : אהמן גרין (רץ, שחקן חופשי), דיוויד מרטין (טייט אנד, שחקן חופשי), רוברט פרגוסון (רסיבר, שוחרר).


        ציפיות: לא פחות מ-11 בחירות דראפט היו לגרין ביי, מגמה שהמשיכה את השנה שעברה. הפאקרס במגמת הצערה בולטת מאד. הציפיה של פארב היא לפחות סופרבול, אבל של כל השאר היא לצבור נסיון ולא לעשות את הטעות של לסיים במאזן כל כך טוב כמו בשנה שעברה, רק כדי לקבל עוד בחירות גבוהות.

        למה שיצליחו: אם הגיל הממוצע של ההתקפה הוא 30, זה רק בגלל שפארב ובאבה פרנקס בני בערך 100 וכל הילדים סביבם בני 20. קו ההתקפה מורכב משחקני שנה ראשונה ושנייה. רץ דומיננטי אין (גרין עזב, ג'קסון הרוקי נראה יותר מדי כמו רוקי ומורנסי הפצוע הוא רץ משלים במקרה הטוב). יש להם רק שחקן התקפה טוב אחד, וקוראים לו דונלנד דרייבר. שחקן השנה השניה ג'נינגס ממשיך לא להתבלט, וכרגע עושה רושם שהרוקי ג'ונס יפתח בהרכב במקומו. ואחריהם יש חבורה מאד לא מרשימה ודי צעירה.

        הכלים העומדים לרשותו של ברט פארב לשבור את שיא הטאצ'דאונים מוגבלים מאד, והוא יודע את זה. הוא מאד רצה שיביאו שחקן התקפה רציני, דרך החתמה בשוק החופשי (רנדי מוס) או בדראפט (בעיקר ברנדון לינץ' שנלקח 4 בחירות לפני גרין ביי בלי שייעשה נסיון רציני לטרייד כלפי מעלה כדי להשיג אותו). התסכול שלו צפוי לגדול כשגרין ביי תפתח את העונה מול פילי, הג'איינטס, סן דייגו, ביקור בדום של מינסוטה ומפגש מול הגנת שיקגו. יש סיכוי סביר שלשבוע החופש גרין ביי תגיע עם נצחון אחד בלבד וחמישה הפסדים, זמן טוב להסתכל על העתיד ולראות שם את ארון רוג'רס.


        למה שלא יצליחו: ההגנה. הגנת גרין ביי לא רעה בכלל, יש שם כמה שחקני פרנצ'ייז שסביבם אפשר לבנות קבוצה רצינית. פארב אולי רצה שחקן התקפי בסיבוב הראשון, אבל הארל הוא שחקן שישדרג מאד את הגנת הריצה של גרין ביי. אם תוסיפו לזה קונפרנס חלש ולוח משחקים לא קטלני מדי, יש חשש בהנהלה שהם שוב לא יצליחו לסיים עם מאזן שלילי, ואולי אפילו חס וחלילה בפוקס יעלו לפלייאוף. ב-NFC כבר קרו מקרים מוזרים מאלו.

        תחזית: פארב ישבור את שיא החטיפות לפני שישבור את שיא הטאצ'דאונים, וחמישה נצחונות יהיו הישג.