אל תתרשמו מבית"ר

כשליאור אסולין הגיע לבית"ר ירושלים על תקן חלוץ הרכש היקר ביותר, ברק יצחקי היה ילד רזה מאשקלון שהגיע במקרה לטדי. המהלך המכריע אמש בבלומפילד – מצד אחד בעיטה רשלנית של אסולין לגופו של קאלה, ומיד מצד שני שער וירטואוזי של ברק יצחקי - הדגים מדוע בדיוק התרחש המהפך. מהפך בו הפך חלוץ בית"ר לשחקן הכי טוב בליגה ועקף את הסקורר התל אביבי, שעלה אצל אוחנה לפניו בהרכב.

בעוד שאסולין לא שיפר את סגנון משחקו במאומה והמשיך לספור רק את הגולים שהוא מכניס, יצחקי שדרג כל פרמטר במשחק שלו והשתכלל מעונה לעונה. הוא יודע להקפיץ מעל השוער, הוא יודע להפגיז את החיבורים מ-20 מטרים, הוא יודע להרשית בשמאל, בימין, הוא יודע לדחוק, הוא יודע לבשל, ובאותה מידה להיות בלתי צפוי כמו אסולין. חלוץ הפועל תל אביב חשב כל השנים רק איך לתת גולים, יצחקי למד גם לחשוב איך לעשות את זה ולמקסם את הרווחים. יצחקי התקדם מעונה לעונה, אסולין נתקע.

לכן יצחקי הוא היום חלוץ כמעט שלם, ואילו אסולין ימשיך לנסות להוכיח שהוא יכול יום אחד להיות חלוץ של קבוצה גדולה. חלוץ שכובש את תריסר השערים שלו עד סיום העונה, אבל אף פעם אתה לא מבין וזוכר איך ומתי הוא עשה את זה ולמה זה לא בא לידי ביטוי במשחקים החשובים.

כשאחד האנשים הקרובים לאבי נמני נשאל באופן פרטי לפני עונת הגאלקטיקוס האם המלך הבלתי מעורער של מכבי תל אביב לא רואה את האסון המקצועי באופק, הוא ענה: "סמוך עליו, הוא יידע איך לצאת מזה ללא פגע". בדיעבד, אותו חבר של נמני פגע בול. הוא ידע שיהיה לנמני מרחב תמרון פוליטי לצאת ללא כתם מעוד כישלון של מכבי תל אביב, מרחב תמרון שהולך ומצטמצם העונה.

אחרי שאלי כהן עזב ובחירת המאמן הבא נפלה על נמני, הכישלון המקצועי החדש של מכבי תל אביב רובץ לפתחו של הטפלון מספר 8. בקרוב אפילו אחרוני חסידיו יתחילו לשאול: מה דפוק בשיטה הזאת שהג'נרל מנג'ר הוא גם שחקן? מי בחר את השחקנים והמאמן ולמה התוצאות לא משתנות? עוד שניים, שלושה הפסדים, וגם נמני יצטרך להתחיל לספק הסברים למבנה המוזר בו מתנהלת הקבוצה. הוא יכול לשאול את אלי אוחנה כיצד אוהדים שוכחים חסד נעורים של שחקן ברגע שהוא ממשיך לפשל כמנג'ר.

ה-1:2 של בית"ר על הפועל תל אביב לימד יותר על החולשות של האלופה מאשר על היתרונות שלה. חודש פחות או יותר מאז תחילת עונת המשחקים של בית"ר, עדיין קשה לזהות שיטת משחק עקבית, ברורה ויעילה בקבוצה. בית"ר ממשיכה לסמוך בעיקר על הכישרון, להתבסס על הרבה מזל ולקוות לרגע שבו תקרוס היריבה מרוב מאמץ. שום ארגון, שום תכנון, שום יציאה מסודרת להתקפות. נכון לעכשיו, בית"ר של שום לא ממצה 50 אחוז מהפוטנציאל שלה, למרות שחלק מהשחקנים שלה בכושר לא רע בכלל, וזה אך ורק בגלל חוסר סדר במגרש ומרווחים גדולים מדי בין התקפה להגנה. בית"ר של שום מזכירה במעט את בית"ר שניצחה במחזור השני אשתקד את הפועל תל אביב משני שערים מקריים שלא שיקפו את יחסי הכוחות במגרש, את בית"ר של העונה שעברה: גדולה על הליגה, אבל קטנה מסך חלקיה.

בסטנדרטים של הליגה בית"ר משחקת כדורגל בהחלט מהנה לעין, אבל במבט ביקורתי קשה שלא לשים לב לסימני העייפות המנטלית בקרב שחקניה. זאת פעם שנייה העונה שבית"ר באה שחצנית למשחק מול הפועל תל אביב, כשבתווך היא שיחקה מול בני יהודה 60 דקות עם תחת נפוח מאגו וביטחון עצמי מופרז. אם זה לא היה מחזור שני בלבד, מותר היה אפילו לטעון לסוג של שובע. מה זה אומר על התחרותיות בליגה שלנו? כמעט כלום, אבל זה בהחלט רומז על כך שבית"ר לא נראית כמו קבוצה דורסנית שתכנס להיסטוריה עם זכייה בכל התארים. עם או בלי קשר לביטחון מופרז, מיכאל זנדברג אמר השבוע כמה פעמים שבית"ר רוצה לאכול השנה את כל העוגה. כרגע זה לא נראה כך.

קצת קשה ובעיקר נדוש לקבול על חוסר אתיקה בקשר שבין התקשורת לספורט הישראלי, בטח בקיץ בו המאמן הלאומי בכדורסל הופך את הנבחרת לחלק מערוץ הספורט. טשטוש הגבולות הזה מוכר עוד מהימים בהם אלי אוחנה היה כותב טורים לידיעות אחרונות, וצריך לקרות משהו באמת יוצא דופן כדי לאתגר מחדש את חוש הבחילה המנוסה שלנו. בשבוע שעבר זה קרה, וכמה צפוי שזה בא משלמה שרף, הפרשן הלאומי (ערוץ 5, ערוץ 10, ידיעות אחרונות, ומה לא, בעצם) ובעבר הקיסם הלאומי.

שרף אחראי לכך שהצליח להשחיל שחקן שלו (הרומני כריסטיאן מוסקלו) למבחנים במכבי חיפה. תחילה היה זה מאמן בית"ר והחבר הקרוב שומי שלקח את הילד למבחנים והכניס אותו לתודעה הציבורית, עכשיו הקיסם מקווה שרוני לוי יסכים להמר עליו. עד אז, מעניין יהיה לראות כיצד יבקר הפרשן ("מוסקאלו יותר טוב מבוזגלו") הלאומי את מכבי חיפה וראשיה, והאם היחס שלו ישתנה במקרה שרוני לוי יחליט שילד בן 18 הוא לא הפתרון שלו.

זה בדיוק המחיר ליחס הסלחני לזקנתו המכוערת של המאמן הלאומי לשעבר. הוא נלחם בשביל בן טיפוחיו ארבייטמן בלי בושה, מקדם את האינטרסים של טוברוק בפרהסיה, סוגר חשבונות עם קולגות במודע, מעליב שחיינים, כדורידנים, מדליסטים, ספורטאים אמיתיים, פולט ים של שטויות, שוגה בעברית ללא הפסקה, אבל עדיין נהנה מחיבוק מוחל ותדמית עממית. סוג של הומר סימפסון, רק בלי החן. אף אחד ממעסיקיו לא שם לו את הגבול, כולם סתמו את האף וצחקו, הרייטינג קודם לכל. פלא ששרף מרשה לעצמו עכשיו להביא שחקנים למכבי חיפה ולסקר אותה בכלי התקשורת החשובים ביותר? ביום ראשון הוא כתב בטור שלו בידיעות אחרונות ש"יש לי ספקות גדולים לגבי איכות הזרים של מכבי חיפה". כמה מכם מאמינים שלא מסתתר שום דבר מאחורי זה?

"סכנין וקרית שמונה הן המרעננות של ליגת העל"

"יעקב שחר לא חושב שהבעיה של מכבי חיפה היא חלוץ"

כשדברים מתחילים לבעור בליגה שלנו, גם אם זה במכבי תל אביב, האש מגיעה מהר מאוד גם למקומות אחרים. ככה זה באורווה. גם אם חלקו באשמה קטן בהרבה מזה של הנשיא, לא בטוח שרוני לוי מסוגל לעצור האש שמתקדמת לכיוונו. מכבי חיפה נראית הרבה יותר גרוע ממכבי תל אביב כמעט בכל עמדה במגרש. ההגנה לא מתואמת בכלל, הקישור רך ולא מחובר, וההתקפה נטולת מחץ בעיקר חסרת שכל ותחכום. במקרה של מכבי חיפה רצוי להתמקד בהתקפה, מאחר שעזב אותה החלוץ הכי חכם בליגה (קולאוטי), אותו אמור לרשת החלוץ הכי לא חכם שיש (ארבייטמן). נכון, קבוצה בונים מההגנה, דבר שאין כרגע למכבי חיפה, אבל אם היתה לה התקפה מאיימת וחכמה היא היתה מחפה על החיסרון הזה. ישנם לא מעט מקרים בהם חלוץ טוב עזר לקבוצה במשבר להתחבר, נתן לקישור ולהגנה מרווח ביטחון, והפחיד לבד את הקבוצה היריבה. העונה, נכון לעכשיו, מכבי חיפה מגיעה לפחות מצבים מהעונה שעברה.

המצב הזה מזכיר את שאירע למכבי חיפה אחרי שאלון מזרחי עזב אותה והוחלף ברונן חרזי וויקטור פאצ'ה. לכאורה, רק חלוץ עזב אותה, אבל למעשה מדובר היה בציר של הקבוצה, ממש כמו בלם אחורי. ההבדל בין אז להיום, הוא שב-1998/9 היה למכבי חיפה אפשרות להביא מחליף ראוי בחורף (לא שזה הצליח), העונה מאגר החלוצים שעמד לנגד עיניו של רוני לוי בקיץ לא יכול היה להחליף את קולואוטי. לא עומר גולן, לא קדוסי. וזאת גם אם צמד החלוצים של מכבי פתח תקווה ינצח במחזור הבא את מכבי חיפה, יקדם אליה את האש מכיוון תל אביב ויכניס אותה למערבולת דומה אליה נכנס דושאן אוהרין, אחרי עזיבתו של אלון מזרחי. הישועה היחידה של מכבי חיפה היא חלוץ זר ברמה גבוהה, וגם לא בטוח שכל זה לא יהיה מאוחר מדי.