הישועה תגיע מהתחנות הזרות

באחד מערבי השבוע שעבר, בעת הצעידה היומית שלי כשאני חמוש במכשיר נייד, התחברתי במקרה לתכנית הספורט ברדיו FM 99. עד עכשיו לא התאוששתי מהסגנון הבוטה והמעליב של מגישי התכנית, אופירה אסיאג ואיל ברקוביץ'.

מקובלת עלי הגשה קלילה, עם כמה בדיחות ועקיצות. אבל מה שקורה בתכנית זו עובר כל גבול. כך, למשל, פולחן האישיות לאייל ברקוביץ'. במהלך השעה לה האזנתי, כינתה אופירה לפחות חמש פעמים את ברקו "הגדול מכולם" או לחילופין "האחד והיחיד". השניים עשו גם יחסי ציבור חוזרים ונישנים למסעדה שסיפקה להם המבורגרים שברקו אכל תוך כדי שידור.

אבל אותו ברקו עבר את כל גבולות הטעם הטוב בשיחה שניהל עם הכתב משה פרימו. בין השאר שאל אותו "מה עם המאוס?". אפילו פרימו נדהם ומלמל משהו ועדיין נותרה התעלומה למי הם התכוונו. ברקוביץ' התעלק גם על לירן שטראובר. וכאשר הגיע הדיון למכבי נתניה עלה לו הדם לראש. הוא התייחס לקבוצה זו בבוז, טען שכל ההודעות שהיא מפרסמת בהקשר למכירת מנויים הם שקר אחד גדול ועוד ועוד. מה יהיה הסוף, אייל?

ביום רביעי, כמה שעות לפני המשחק בין אוקראינה וישראל בקייב, התראיין הפרשן אביב לביא בפינת הספורט של יומן הבוקר בגלי צה"ל. המראיין היה עורך הספורט ניב רסקין. רסקין (שאינו יודע לספור): לא נראה לך מוזר שבסגל הנבחרת יש רק שחקן אחד של מכבי תל אביב?

לביא (לא מעודכן): מה הפלא, למכבי אין כמעט שחקנים ישראלים.

עובדות: בסגל שמשתתף בטורניר ההזדמנות האחרונה יש למכבי שלושה נציגים: יותם הלפרין, ליאור אליהו ויניב גרין, ששיחק בשלוש העונות האחרונות במדים הצהובים ורק בחודש הבא יצטרף לקבוצתו החדשה סמארה בליגה הרוסית. הוסיפו לאלה את טל בורשטיין הפצוע ואת עומרי כספי, ויתברר שלמרות הכל יש למכבי כמה שחקנים ישראלים, שלא להזכיר עוד את המתאזרחים דריק שארפ ודייויד בלותנתאל.

אתמול החלה באוסאקה, יפאן, אליפות העולם באתלטיקה. כבר ביום הראשון הוצגה מלכת הספורט בגדולתה והשבוע הקרוב מבטיח הנאה צרופה לחובבי ספורט אמיתיים.

אבל תמיד יהיה מי שינסה לחבל בתענוג. למשל, הערוץ הראשון. אני מוכן לקבל שהערוץ אינו משדר חי את אירועי הבוקר ביפאן שנערכים בשעות הקטנות של הלילה שלנו. אבל כאשר החלו השידורים ב-11 בבוקר, ציפינו לקבל תקציר נרחב של אירועי הלילה והבוקר באיצטדיון נגאנו, כולל ריצת המרתון בה נטלו חלק שלושה ישראלים. ומה קיבלנו? שעתיים וחצי של טקס הפתיחה וסיכום אליפות העולם 2005 בהלסינקי.

רק ב-13:30, שעה ו-20 דקות אחרי שהחלו תחרויות הערב, התחברו האדונים הנכבדים מירושלים ללויין. ואז, כאשר הרצות כבר ניצבו על קו הזינוק לריצה הגמר ל-10,000 מטר, שמענו את קולו הצלול של עמית הורסקי המודיע לנו בחגיגיות שכאן מסתיים השידור, להתראות מחר. זאת כדי לשדר פרק בסדרה "העולם על פי בקס" (שידור חוזר כמובן). חוצפה! טוב שיש "יורוספורט".

שלב א' במשימה הושלם, גם אם המחצית השניה בשרלרואה הותירה טעם רע. עכשיו יוצאים לשלב ב' ולמשחקים הקשים שייערכו במנורקה, ספרד, נגד בוסניה-הרצגובינה ומקדוניה.

מה שהיה צפוי קרה אמש. הלפרין ואליהו נקלעו לערב חלש, טפירו נתן רבע ראשון נפלא התעייף והמחצית השניה שלו היתה נוראית (6 איבודי כדור). ואז התברר שאין על מי לסמוך. מאחר שבורשטיין וששון לא יהיו גם במנורקה, ובתקווה שמשם נמשיך לגראנדה למשחקים נגד יוון, סרביה ורוסיה, אין ברירה אלא להחזיר לסגל את רביב לימונד, שחקן שיכול להוביל כדור, למסור ולקלוע.

ואת מי לשחרר? את גיא פניני למשל. בשלוש דקות אמש הוא לא זרק לסל, הוריד שני ריבאונדים וביצע כמה פרובוקציות מיותרות. לא ברור לי גם מה תפקידו של ג'רון רוברטס. במקרה הטוב בלם אחורי. ב-25 דקות הוא קלט אמנם 6 ריבאונדים והשקיע בהגנה, אבל זרק פעם אחת לסל.

חברים יקרים בנבחרת ישראל. אנו אוהבים אתכם ומתים שתצליחו. אבל עם 21% לשלוש ו-59% מקו העונשין, לא נגיע רחוק. לימונד יכול בהחלט לעזור כאן.

השחקן (סליחה, ג'נרל מנג'ר) אבי נמני הודיע למאמן אלי כהן על הפסקת עבודתו. ומי יודיע לאבי נמני, שאחראי לא פחות למחדל, על סיום עבודתו?