הגלקטיקוס מאולם הפחים

בתחילת הקיץ שעבר, כמה שבועות לאחר שלשת כרטיס העליה של עדי פרג, כינס הבעלים והמאמן של הפועל חולון מיקי דורסמן מסיבת עיתונאים ברחוב הברזל בתל אביב. "אני מסיר את אחריותי מהקבוצה", הוא הודיע במפתיע בחדר הצפוף, שהוקף באוהדים מודאגים ודומעים. "נתתי הכל כדי שחולון תגיע לליגת העל, אבל רק אם מישהו ייתן 800 אלף דולר אשאר בקבוצה - אני מוכן לשים 10 אחוז מהתקציב. כל עוד אני לבד במועדון זו פילנטרופיה. בכדורסל לא מרוויחים כסף, ואף אחד לא יחשוב על הכיס שלי".

כמה חודשים מאוחר יותר, כשדורסמן סיים את הפלירטוטים עם רמת גן ורמת השרון ובנה קבוצה חזקה עוד יותר שעתידה היתה לזכות שוב בכרטיס העלייה, רבים שאלו את עצמם בשביל מה הוא עושה את זה. לעצמו, ולנו. תסריט לפיו דורסמן יבנה בליגת העל קבוצה שתתברג, תקציבית ודקלרטיבית, מיד אחרי מכבי תל אביב והפועל ירושלים הגדולות, נראה דמיוני למדי. אלא שאולם הפחים, שרק לפני שבוע נפסל על ידי מנהלת הליגה, עוד עשוי למצוא את עצמו מארח בעונה הבאה קבוצות מאירופה.

"יש לי משהו להודיע לכם", זעק דורסמן אל תוך המיקרופון, עם פרוץ חגיגות העליה השניה בחודש מאי האחרון. "אני שמח לבשר לכם שהפעם הפועל חולון תממש את זכותה להיות בליגת העל". הפעם, דורסמן לא המתין לחסדיה של עיריית חולון, או לספונסר עלום שם שיתנדב להגשים את חלומו לאמן בליגה הראשונה. מיד לאחר ההצהרה הפומבית הזו, שמילאה באנרגיות חדשות את הקהל הלהוט אך שבע האכזבות בסגול-צהוב, הוא החל לבנות בקנאות ובדיסקרטיות את הבייבי הפרטי שלו.

דורסמן, ששימש בעשור שעבר מספר חודשים כעוזרו של פיני גרשון במכבי ראשון לציון, היה נחוש לאמן קבוצה מצליחה בליגת העל, כך שהגישושים בגזרתם של מאמנים כמו ארז אדלשטיין, דני פרנקו או אבנר יאור רק חיזקו את דעתו להישאר על הקווים. האיש שבמשך השנתיים האחרונות התעקש שההצלחות של חולון בליגה השניה נבעו מיכולת האימון שלו ולא רק מהפער התקציבי האדיר בין הקבוצות שבנה ליריבותיהן, נחוש להוכיח כי הוא מאמן כדורסל לגיטימי, ועל כך הוא מוכן לשלם כסף. ולא מעט.

העונה הקרובה תהיה עונת המבחן של מיקי דורסמן המאמן, ולא רק בגלל שהיא תהיה הראשונה שלו בליגה הבכירה. והסיבה לכך פשוטה: הבעלים, שצירף במהלך הקיץ את דני גוט כמנהל מקצועי, החתים אותו על חוזה שקובע כי גוט ימונה למאמן הקבוצה בעונה שלאחר מכן, עונת 2008/9. מכאן, שלדורסמן יש עונה אחת בלבד להותיר אות חותמו על ההיסטוריה של הפועל חולון. והוא לא מתכוון לפספס אותה.

כבר בראשית הקיץ, הסתובבו לא מעט רטינות בענף על כך ש"דורסמן שובר את מחירי השוק". מירב הביקורת הפומבית הופנתה לניר אלון, יו"ר ארגון השחקנים, שהחוק הרוסי שהחדיר לליגה הפך את השחקן הישראלי לסחורה לא רק נדירה אלא גם יקרה במיוחד, אלא שמתחת לפני השטח, הבינו מרבית קבוצות הליגה כי בניגוד לעבר, העולה החדשה הנוכחית לא מתכוונת להעלם בקלילות.

דורסמן בנה את סגל השחקנים לעונה הנוכחית כשהוא נאמן למשנתו: להביא את השחקנים הכי טובים שהכסף מאפשר לקנות, ולהבטיח שניים לפחות בכל עמדה במגרש. שחקנים ישראלים מהדרג השני כמו גוני יזרעאלי, מורן רוט ואבישי גורדון זכו בחוזים שלא יכלו לחלום לקבל בקבוצות אחרות, כשגם כריס ווטסון, ששכרו הגבוה הביא לשיחרורו מלובן הבלגית, זכה להזדמנות לחזור עם אשתו לישראל – משימה בלתי אפשרית כמעט עבור מתאזרח ששואף להשתכר מאה אלף דולרים נטו ויותר.

אלא שההפתעה הגדולה באמת, זו שמבטאת יותר מכל את האמביציה הגדולה של דורסמן אך עלולה גם לשמש עבורו כחרב פיפיות, היתה בבחירת הזרים. אריק קמבל, מהגבוהים המצטיינים ביורוליג בעונה שעברה, הוחזר לארץ בשכר אותו לא יכולים לשלם גם בקבוצתו הישראלית האחרונה, עירוני נהריה. פי ג'יי טאקר, בוגר טקסס ושחקן NBA בעונה האחרונה המשחק בעמדה דומה לזו של קמבל, אמור להרוויח עוד יותר ממנו. אליהם יחברו שניים מהכוכבים הגדולים של ליגת העל בשנים האחרונות: טרה סימונס, שניצל בזמן את אופציית הבריחה ללא תשלום מהחוזה בגליל, והסביר זאת ברצון משפחתו לגור בתל אביב, ומאליק דיקסון, שבשלוש השנים האחרונות סיים כמלך הסלים בישראל, בטורקיה ובליגה השניה בספרד.

אלא שהחוק הרוסי יחייב את אחד מארבעת הכוכבים הללו לפתוח מדי ערב על הספסל, ודורסמן, שבנה סגל עמוק במיוחד אליו הוא מתכוון להוסיף גם סנטר זר, עלול להיתקל בבעיות אגו של כוכביו, שהתפוקה להם התרגלו במהלך הקריירה תיפגע, במקביל לשחיקה בדקות המשחק שלהם. עם שמונה שחקנים יוצאי ארצות הברית, שכמה מהם משתכרים מעל 250 אלף דולר האחד, יהיה לדורסמן קשה יותר לתמרן מאשר עם חבורת הישראלים כוכבי הלאומית שהעסיק בשנתיים האחרונות. מה גם שמורו ורבו של דורסמן, פיני גרשון, הוכיח זה מכבר כי המתכון להצלחה מקצועית הוא ברוטציה קצרה. לא כמו זו שתהיה השנה בחולוניה.

למרות הרטינות של הקבוצות הקטנות, שקיוו אולי לתחרות צמודה יותר מול העולה החדשה, אין דבר מבורך יותר מכניסתו של מתאגרף חדש לזירה, גם אם לא יצליח להתמודד שווה בשווה עם שתי הגדולות. התאיידותן של חברות הקבע במועדון הגדולות, כשהאחרונה שבהן היא הפועל תל אביב, מחייבת צלע שלישית חזקה, ודאי אם מדובר בקבוצה עמוסת מסורת כמו הפועל חולון.

אלא שמעבר לצורך לזכות בהערכה כמאמן כדורסל, או לברכה שבכניסתו של גורם כלכלי שבונה קבוצה אטרקטיבית נוספת במדבר של הכדורסל הישראלי, עומד בפני מיקי דורסמן אתגר גדול אחר. ההיסטוריה הטראומתית של אילי הון בכדורסל הישראלי, החל מניל גילמן ויעקב שלזינגר ועד נחום מנבר ו-ולדימיר גוסינסקי, הופכת את שאלת נכונותו של דורסמן להתמיד בענף למהותית במיוחד. לא רק עבור הנמרים הלוהטים באולם הפחים, אלא עבור הכדורסל הישראלי כולו.