אותה נוסחה בנתניה, אותו בוס קפריזי

היסטוריה: חמש אליפויות (1970/71, 1973/4, 1977/8, 1979/80, 1982/3), גביע (1977/8), ראש בית באינטרטוטו.

שימו לב: מכבי נתניה ב"בעיה סטטיסטית". קבוצות נוטות להתרסק לאחר התמודדות במסגרת גביע אופ"א ואחרי עונה גדולה. השאלה היא האם השחקנים של מכבי נתניה יכולים להתמודד עם זה.

באו: קלימי סבן (מגן ימני), טל מעבי (מגן שמאלי), אדם וייר (מגן שמאלי), מעוז סמיה (בלם), יחיאל צגאי (קשר), סטניסלב אנג'ולוביץ' (מגן-קשר), חן עזרא (חלוץ), סבסטיאן רוזנטל (חלוץ), ג'ורג' בה (חלוץ).

הלכו: אורי אוזן (מגן ימני), דודי פדלון (מגן שמאלי), מזואה אנסומבו (קשר), שי בירוק (קשר), ישראל זביטי (קשר), מוסא סאנוגו (חלוץ), אופיר חיים (חלוץ).


הרכב מסתמן: לירן שטראובר; קלימי סבן, לואיס מרין, גולן חרמון (אבי סטרול), דדי בן דיין; תמיר כהן, אמייה טגה (סטניסלב אנג'ולוביץ'), זנו בונדאה, איתי שכטר; ג'ורג' בה, אובודו אוקוצ'ה.

דניאל יאמר החליט להחתים את השחקנים הבכירים על חוזים ארוכי טווח. בסופו של דבר, קבוצת כדורגל נמדדת ברמת היציבות שלה, ולטווח הבינוני-ארוך. ההגנה של מכבי נתניה מורכבת משוער יציב יחסית (שטראובר) שלושה בלמים מנוסים (מרין, חרמון וסטרול, לפי הסדר הזה) וממגנים איכותיים (דדי בן דיין, סבן).

אוקיי, אז היא עדיין נשענת על היציבות ההגנתית שהנהיג כאן בהצלחה אלי גוטמן, אבל עדיין, בקבוצה שלא מנסה לחולל מהפכות בסגל השחקנים שלה, הגנה יציבה היא שם המשחק. נתניה זקוקה לעוגן כדי לשמור על יציבות אחרי עונת שיא, ההגנה יכולה לתת לה את הגב הזה.

הספסל. בזמן שהליגה התחזקה, מכבי נתניה לא באמת עבדה בקיץ האחרון. חוליית הקישור אמורה להיות מורכבת מארבעה שחקנים: זנו בונדאה, תמיר כהן, אמיר טגה ואחרון, סטניסלאב אנג'ולוביץ', שלא שיחק בעונה שעברה כקשר אחורי ונראה כי יוסט לצד הימני של הקישור (עטר בונה על שכטר, ולכן לא ברור האם הרכש הסלובקי יימצא את מקומו בהרכב). על הספסל ובפינת יציע הכבוד של הקופסה יושבים גל ניר, אבי סטרול (או חרמון), מעוז סמיה, טל מעבי, אלמוג כהן, ריף מסיקה, דלה ימפולסקי, סבסטיאן רוזנטל וחן עזרא. על הספסל של אכזבת העונה שעברה, מכבי חיפה, יושבים תום אלמדון, אדורם קייסי, שי מימון, ג'ובאני רוסו, מאור מליקסון, אושרי גיטא ותומר חמד.

סגנית אלופה לא יכולה להרשות לעצמה לנסות ולשחזר את ההישג בלי ספסל איכותי. בטח שהמשחקים באירופה ידרשו ממנה להתרענן בליגה.

איתי שכטר חייב לעשות את עונת הפריצה שלו. עכשיו. למכבי נתניה אין שחקנים איכותיים שיכולים להיכלל בסגל של הנבחרת הנוכחית בפעם הראשונה בקריירה שלהם, במיוחד לא במצב הרגיש שבו היא נמצאת. בעוד שנתיים אולי נוכח לדבר על הכישרונות הצעירים שנאבקים על מקום בהרכב הנוכחי, אבל בינתיים נתניה זקוקה לברק של שכטר, להתבגרות שלו. שכטר הוכיח במהלך הקיץ שהוא יודע גם למסור, אבל רק בעוד כמה שבועות נדע כמה זה יציב. קשטן עוקב אחריך, ילד.

דניאל יאמר. הקהל הישראלי חסר רגישות וכפוי טובה. הבעלים של מכבי נתניה הגדיל את התקציב העונה (כמעט 27 מיליון שקלים, התוספת מומנה מהמענק שהתקבל עבור ההגעה למקום השני), אבל נראה כי חבריו לעבודה לא הכינו שיעורי בית ולא ערכו מסע שיווק נכון (בבתי הקפה בעיר נעלם הריטואל "תגיד, קנית כבר מנוי?", או "אפשר לסדר איזו הנחה?"), או תוכנית כלכלית מסודרת (אם התקציב גדל, כיצד יתכן שהקבוצה נחלשה?).

רוב התקציב של יאמר הולך לחוזים שנחתמו בעונה שעברה, ולא בטוח שהאוהדים מבינים את זה. יאמר צריך להתכונן לעונת מבחן. מקום שישי לא יתקבל בהבנה על ידי האוהדים, גם אם עברת שלב בגביע אופ"א. בכל מקרה, בקשה קטנה מהבעלים: לא משנה מה תחליט, די כבר עם הקטע של "אם עוד פעם אחת הם פותחים עליי פה, אני אורז את המזוודות". בפעם הבאה, נסה להחזיר להם, לא לברוח מהם. האוהדים של מכבי נתניה בחיים לא יאיימו לעזוב.

כשאורי מלמיליאן החזיק את שרביט המאמן במכבי נתניה, הוא ידע לומר להנהלה לא. לא לפרשת איציק זוהר, לא להתערבות בשיקולים מקצועיים ולא לפריצת גבולות. הוא יצר לעצמו שטח סטרילי, נקי מעקרבים. ראובן עטר לא ידע במהלך הקיץ הזה לעמוד על שלו ובכך הכפיף את עצמו להנהלה. אבל עטר, כמו עטר, יודע בסופו של כל משבר לשבות בשתיקה שלו את הסובבים אותו. הקסם, הבגרות, החיוך, הם נכס לכל מועדון וכוח מול כל בעלים. התוצאות ניכרות בשטח, גם בגביע אופ"א וגם בליגה.

בעונה שעברה עטר עשה הישג מדהים, ואסור להתעלם גם מכך. אבל צריך לזכור, יאמר אף פעם לא אוהב כשמקללים אותו. אם מכבי נתניה לא תתחיל לשחק, יאמר יחפש לעשות זעזוע. בינתיים, מקומו של המאמן מובטח. אנחנו בהחלט היינו מצפים שיאמר יידע לגמול לעטר על המהפך שהוא הכניס בנתניה, אבל זה דניאל יאמר, אדם שאתה לא יודע מה הוא יחליט מחר.

לקהל של מכבי נתניה אין ברירה. בינינו, למרות כל המחאות והאיומים בחרם, הוא גם לא יודע לומר לא כשמדובר כדורגל. ממש לא משנה לו אם מדובר בקרב על תואר אלופת ליגת השכונות, בגמר ליגת כדורגל החופים או במאבקי צמרת בליגת העל. אז נכון, רק 700 מנויים נמכרו עד סוף השבוע הנוכחי, אבל מטבע הדברים, היציעים בקופסה עדיין יהיו כמעט מלאים במחזורים הראשונים.

בהנחה שאף אחד לא באמת מוטרד מרמת המחירים וההכנסות ("מדיניות כלכלית? לא!"), לחברי ההנהלה באמת אין מה לדאוג. גם אם הקבוצה לא מספיק אטרקטיבית, אפשר ליצוק תוכן מתוך תרבות השנור שתמיד שלטה בעיר הזאת. זה ידוע, אוהדי נתניה תמיד מכירים את רחמים השוטר, תמיד יודעים להתעקש בתור לחלוקת ההזמנות, ותמיד ימשיכו להתפלח למגרש בכל מחיר (מחיר?! אמרנו מחיר?).

אז אל תטעו, היציעים בקופסה ימשיכו להיות מלאים, גם אם קובי בלדב יפתח את הקופה בסוף השבוע ויגלה (שוב) לתדהמתו שלמרות מספר המנויים המועט ו-5,000 האוהדים שחוגגים ביציע, סך ההכנסות ממכירת כרטיסים למשחק עמד על 80 אלף שקל בלבד. נו, העיקר שהם באים.

"אני יודע טוב מאוד מה הבעיה שלהם, וכבר הצהרתי על כך בעבר: מכבי נתניה זקוקה למאמן כמו שלמה, לעוזר מאמן כמו אמיר שלח או מרקו בלבול ולחלוץ כמו אופיר חיים. הסבלנות נגמרה". (אייל ברקוביץ' אחרי הפסד ליגה במחזור הראשון).

מקומות 6-4.