קבוצה ללא שכל

היסטוריה: שבע אליפויות ושבעה גביעים לאחר קום המדינה (חמישה מכל תואר טרם קמה המדינה), אבל אליפות אחת בלבד מאז תחילת המילניום.

שימו לב: ליציע הכבוד. הנהלת הפועל תל אביב עברה שנה לא קלה, אף על פי שבזכותה יצאה הקבוצה לרכש די מאסיבי. מעניין יהיה לראות כיצד תסתיים העונה בכל הקשור לשחר בן עמי, מוני הראל ואריה הרשקוביץ'. למרות שסביר להניח שהקשר יימשך, זו אמורה להיות העונה האחרונה בחוזה בין קבוצת הניהול להנהלת הפועל, בראשות סגול ותאומים.

באו: וינסנט אניימה, גבריאל דוס סנטוס, אבדג'י, מזואה אנסומבו, ראובן עובד, ליאור אסולין, פאביו ג'וניור, קובי סוויסה

עזבו: ניל אברבנל, שביט אלימלך, חבייר פאאס, גילי ורמוט, וולינגטון, יוסי אבוקסיס, לוסיאנו דה ברונו, סלים טועמה, איבזיטו אוגבונה, איבן יוליץ', אליניב ברדה, מנואל ניירה

הרכב משוער: וינסנט אניימה, דני בונדר, יגאל אנטבי, גבריאל דוס סנטוס, רמי דואני, מזואה אנסומבו, אבדג'י, ברוך דגו, וואליד באדיר, ליאור אסולין, פאביו ג'וניור

מזואה אנסומבו יהיה השנה הממתק של אוהדי הפועל תל אביב. שיר השחקן שלו יישמע הכי חזק בחימום, התיקולים עם הקטנה אחריהם יהוו השיא של המשחק והאוהדים ירגישו, סוף סוף, שיש מישהו להזדהות עימו על הדשא. אנסומבו התגלה במשחק גביע הטוטו כעוגן המושלם למרכז, ובהפועל מאמינים כי הבאתו של הקשר הקונגולזי תשפר את באדיר ותחשוף בפנינו את יכולותיו המופלאות של אבדג'י.

השכל. המשחק מול בית"ר ירושלים בגביע הטוטו הוכיח כי אין בקישור - ובטח שלא בהתקפה - שחקן אחד שחושב. אם כבר קיים אחד כזה, ראובן עובד, זה לוקח לו הרבה יותר מדי זמן. להגנת בית"ר היה פשוט למנוע מצבי כיבוש מהתקפת הפועל תל אביב במחצית הראשונה, זאת מכיוון שאצל גיא לוזון האספקטים החשובים במשחק הם רצינות, אופי, ופיזיות. מדובר אמנם בכמה מהדברים החשובים ביותר, אבל צריך לזכור את מטרותיו של המשחק.

מוקש נוסף: אין ספסל. מול בית"ר בגביע הטוטו היו שם אריאל טליאס, ראובן עובד, מאור פרץ, עמאר מנצור, ביבראס נאתכו ואיתי אלקסלסי. מישהו חושב שזה יספיק לעונה ארוכה ומתישה? מישהו חושב שככה יוצרים תחרות בריאה על ההרכב?

מי שיכול לגאול את הפועל תל אביב מיסורי איבודי הכדור על קו הרחבה והמשחק האיטי במרכז המגרש הוא ביבראס נאתכו. השאלה הגדולה היא עד כמה רוצים בהפועל לתת לילד לשחק. בינתיים הוא לא בתמונת ההרכב, אבל מצד שני בינתיים הפועל לא כובשת. נאתכו, קפטן נבחרת הנוער, הוא תקווה גדולה במועדון, ויש מי שרואים בו "אבוקסיס משופר", שיעשה חיל גם אצל דרור קשטן. אולם אם אופציית נאתכו תתפספס, יוכלו בנבחרת לקחת את רמי דואני. בהפועל כבר שכחו מזמן את שמעון גרשון, הגיע הזמן לחילוף משמרות דומה גם במדים הלאומיים.

עובד, כך מספרים בימים האחרונים, על סף דיכאון. כשהגיע להפועל תל אביב, התלהב הקשר המחונן מהיחס לו זכה מהנהלת הקבוצה ומהמאמן. אבל אז הגיעו דרישות התספורת והביקורת דרך ביטאון הנהלת הפועל תל אביב, הנחשב גם לעיתון הגדול במדינה, הספסולים והרחש על כושר לקוי. לוזון צריך להבין שעובד הוא לא סולי צמח, מדובר במבוגר בעל נפש של ילד קטן, וכך גם יש לטפל בו. מכיוון שסביר להניח שבמצב של רוחו של עובד לא יחול שינוי משמעותי, יקומו עליו הפרשנים, ולאחר מכן גם חלק מהאוהדים, שבוודאי גם יזכרו לו את העבר הצהוב ובזה יתלו את מירב האשמה.

לוזון הוא מאמן הפועל בעיקר בזכות קשרי המשפחה המצוינים שנוצרו בשנתיים האחרונות עם ההנהלה, במיוחד עם מוני הראל. במידה וקשרי המשפחות, לוזון את וולפסון, לא ייפגעו במהלך העונה, אין סיבה לפיטוריו של המאמן. אם הקבוצה תצליח, יהיה גם תירוץ טוב להמשיך את הקשר. מעבר לזה, האוהדים האדומים אהבו את מופע היחיד של לוזון מחוץ לחדרי ההלבשה של וולפסון, ערב פרישתו של אבוקסיס, מופע שלווה בצעקות, הבטחות ומבטים מאיימים בעיניים. באם יתפתח הרומן בין הקהל ללוזון, להזיזו מעמדת המאמן תהיה משימה קשה פי כמה.

בשער 5 אהבו, למרות ההפסד, את המשחק של הפועל מול בית"ר בשבת. אנסומבו ריגש אותם, סבג הזכיר להם את פיני בלילי הצעיר, שרץ בצורה מסורבלת וגמלונית אחרי הבלמים, אבל יותר מכל הם אהבו את הטירוף של לוזון, שבמחצית הקפיד, כמיטב המסורת, לאכול לשופט את האוזן לפני הירידה לחדרי ההלבשה. בין השירים על הגיהנום והשטן, שמחים האולטראסים שהקבוצה שלהם תהיה בעלת אופי דומה על הדשא, ומפנטזים על מפגש של אחד הגרזנים האדומים עם איזו רגל. כאלה הם, חובבי גליצ'ים. והעונה זה רוב שמחכה להם.

"הדרבי הוא מעל הכל, מי צריך אליפות"

גמר גביע מול נצרת עלית. 120 דקות שחונות מביאות לדו קרב פנדלים, ממנו יוצאת הפועל מנצחת בזכות דרדל'ה של קובי סוויסה. יש גביע, יש אירופה, אלא מה?