הנזק כבר נעשה

המטרה של נבחרת ישראל במשחקי ההזדמנות האחרונה היא לא רק לעלות לאליפות אירופה, אלא גם למנוע נזק כבד לתדמית הענף. אחרי שני משחקי הפתיחה, ברור שהנזק כבר נעשה. המשחקים מול יריבות איומות כדנמרק ואוקראינה (האם במזרח אירופה יודעים שמותר לזרוק גם לשתי נקודות, ולא רק להפציץ משלוש?) מרחיקים מהכדורסל את חסידיו האחרונים. רבים מהם העדיפו לצפות אמש ב"כוכב נולד" ולא בעוד זוועתון. המאמן הלאומי ימשיך לטעון שזו לא הנבחרת הפרטית שלו, אבל אם מיטב המאמנים והשחקנים עושים הכל כדי לברוח ממנה, גם לצופים מותר.

מי שצפה במשחק יכול היה לחשוב בטעות שמקומה של ישראל לא כאן. מול אסופת אוקראינים מבולבלים, שסבלו מגל השתמטות קשה יותר מישראל, המארחים לפחות ניסו לשחק כדורסל. גם חלק מהשחקנים בלבן נראו מרשימים למדי, במבט ראשון: ליאור אליהו ויניב גרין מטביעים, יותם הלפרין חודר וקולע מבחוץ, דרור חג'ג' חוטף ונלחם.

עם זאת, ישראל בכל זאת לא פירקה את יריבותיה בשני המשחקים, ויש לכך סיבה טובה. השחקנים הבולטים שלה חד מימדיים ולא יציבים. אליהו מחונן התקפית, אבל לא קולע מבחוץ ולא שומר. טפירו מבריק רק לפעמים, גרין מתאושש מכמה שנות ספסל, תמיר צולף מבחוץ ולא הרבה יותר, ורק הלפרין סולידי בינתיים, עד הנפילה הבאה. לפעמים העסק מתחבר וישראל בורחת, אבל בהיעדר שחקנים מובילים אמינים, מתקשה החבורה של צביקה שרף לדרוס גם יריבות בינונית.

שני המשחקים הראשונים אינם מהווים קנה מידה ליכולתה של הנבחרת, אבל יש מספר מגמות מדאיגות. ראשית, תמוה הקרדיט לו זוכה ג'רון רוברטס, שלולא שמו ומוצאו ספק אם היה מוזמן לנבחרת. לעומתו, גיא פניני, שהיה העונה בכושר נפלא, מסופסל. טפירו אמנם הופיע למשחקים, בניגוד לטל בורשטיין, אבל התרומה של השניים לקמפיין הנוכחי דומה, נכון לעכשיו.

אולי השחקנים המובילים יגיעו למשחק מול בלגיה, אולי יהיו חלשים, אולי ישראל תנצח ואולי תביך את עצמה. בסגל הנוכחי, בהיעדרם של עוגנים מהעבר כברקוביץ', ג'מצ'י, שפר וגורדון, כבר אי אפשר לדעת. לכן ישראל במשחקי ההזדמנות האחרונה, וזהו מקומה.