המכביזם החדש?

"אני עדיין לא מאמין שהם באמת נתנו לו ללכת", ממלמל אריק קריין, סוכנו של שרון ששון, שחקנה של מכבי תל אביב בשנתיים האחרונות ששוחרר אמש ללא תמורה לנמסיס מירושלים. זאת שאך בחודש מאי האחרון עמדה מרחק שתי שניות מצלחת אליפות היסטורית.

לא רק קריין מתקשה לעכל את עצם המהלך הזה, את "גדלות הרוח", לדבריו, של אנשי מכבי. אומנם בקרב כל קבוצת כדורסל אחרת על פני הגלובוס, וויתור על שחקן מסוגו של ששון, לאור הפקק הצפוי בעמדות הפורוורד (עמרי כספי, דיוויד בלות'נטאל, מרכוס פייזר, טרנס מוריס, ליאור אליהו, ניקולה וויצ'יץ') ועלות שכרו המשמעותית (למעלה מחצי מיליון דולר ברוטו) הייתה מתקבלת כצעד מובן ואף הכרחי, שיחסוך אי נעימויות על ספסל הקבוצה, יעניק ליהלום כספי מרחב מחיה גדול יותר ויאפשר לאוורר מעט את התקציב. אולם הרי בימים בהם נוהלה מכבי תל אביב כאוטוקרטיה, עם שמעון מזרחי בראשה, שמלוק מחרובסקי או מוני פנאן לצידו ודירקטוריון צייתני מאחוריו, הסיכוי שששון היה משוחרר ללא תמורה למתחרה הגדולה בארץ היה שקול לסיכוי ששמעון אמסלם יעמוד יום אחד על הברזלים של שער 11 ויעודד.

גם ששון יודע שהוא חב את מעברו לבירה לתהליך ה"פדרמניזציה" שעובר המועדון האירופאי המצליח ביותר ב-30 השנים האחרונות. כבר חמש שנים שפדרמן מקלף מעל המועדון הזה את שכבות הבדלנות שהצטברו בו. במכבי, פדרמן חובש את כובע ההומניסט. "אם היינו עוברים אדם-אדם במערכת ושואלים אותו לדעתו, במקום להסתכל על העניין בראייה רחבה יותר, ששון היה כנראה נשאר במכבי", מודה פדרמן ולמעשה רומז שאכן היו מי שהתנגדו לכך בתחילה. פדרמן הוא זה שניהל את המגעים עם ששון ובאי-כוחו מטעם הנהלת הקבוצה. הוא זה שנרתם והתניע את המהלך. פדרמן, יודעים בענף, מהווה במכבי אוזן קשבת. מצרך נדיר במועדון. "שרון ג'נטלמן, ומגיע לו יחס זהה", מסביר הבעלים. מכבי, על פניו, אולי החלה ברוח התקופה לחלק ארוחות חינם, אבל לא לגמרי: על פי הסכם השחרור, בקיץ 2009, לכשיסיים ששון את חוזהו בירושלים, תחזיק מכבי בזכות ראשונים עליו.

רענן כץ, שותפו האסטרטגי של פדרמן בהנהלה, לא מתבייש להצהיר כי "כמו בכל ביזנס, בעל המאה הוא בעל הדעה". והרי השטרות מצויים בכיסו שלו ושל פדרמן. "אנחנו עוברים תהליך של התייעלות כלכלית", חושף כץ טפח נוסף בהחלטה לוותר על ששון. "צריכים לעשות סדר בבלאגן. שרון ילד טוב ושחקן נהדר, אבל צריך להסתכל על השורה התחתונה, שהיא כסף. הכסף מדבר, ומי ששומר על מזומנים בזמנים טובים, יהיה לו במה להשתמש גם בזמנים הטובים פחות". אם פדרמן הוא ההומניסט, אזי שכץ הוא הביזנסמן הקשוח.

בתקופות אחרות הרשתה לעצמה מכבי להחזיק על הספסל שחקנים מסוגו של ששון, גם אם רק כדי למנוע את שירותיהם מהמתחרות המקומיות. היום, לדרוס את השוק הפך עניין יקר. היום, לשמור במחסנית את ששון ואת יניב גרין, שאין בהם תועלת מקצועית משמעותית עבור מכבי, זה לוקסוס גדול מדי. עניין של מעל מיליון דולר. אומנם מזרחי עדיין דוגל בשיטה הישנה והמוכרת ("אני אף פעם לא אומר שחבל על שום כסף", לדבריו), אלא שעל פי הקו הכלכלי החדש, זה סכום שיכול להביא לכאן עוד שחקן זר, או לפחות להישמר בקופה. בעקבות ההתעצמות הכלכלית של הקבוצות הרוסיות, הספרדיות והיווניות, במכבי חושבים כעת על כל סנט. "היום אנחנו רואים רק את טובתה של מכבי תל אביב, ולמי אכפת בכלל מהאחרות", אומר כץ, "להפך, אין לי בעיה עם תחרות בריאה". מזל ששמעון לא שומע.

בירושלים משוכנעים שששון הוא האיש הנכון במקום הנכון. בשנתיים האחרונות הייתה תרומתו הכללית של ששון למכבי מינורית, אבל לזכותו ייאמר שברגעים הקשים, בהם בדרך כלל הוקפץ מהספסל, הוא נהג לספק את הסחורה. בגמר הפיינל פור האחרון קלע 11 נקודות, רובן במאני טיים, ואפילו לא התבייש לקחת את הזריקה שהייתה אמורה להיות האחרונה במשחק. זריקה של אליפות. "שרון שחקן עם הרבה ביצים", אומר עליו גורם במכבי. ששון רך, לא פיזי, קצת גמלוני, אבל ווינר; מכבי, למעשה, שיחררה לירושלים לא רק שחקן ישראלי טוב בעמדות הפורוורד הבעייתיות בדרך כלל, אלא שחקן שישדרג את מינון הווינריות במועדון.

"החיים עושים את שלהם, ובסך הכל כולנו במכבי התבגרנו", משיב פדרמן בטון מפויס לשאלה האם במכבי של פעם כלל היו מעלים על דעתם לשלוח את ששון לקבוצה ישראלית אחרת, לא כל שכן לירושלים. "היום אנחנו עושים לא רק את מה שנכון, אלא גם את מה שצודק". שינוי פילוסופי כמעט בדפוס החשיבה של המועדון. "בהחלט מדובר בשינוי לטובה", הוא מחדד. "אתה הופך חכם יותר ככל שאתה מתבגר. איך זה בא לידי ביטוי? בכך שאנחנו חושבים שבסך הכל מדובר בספורט, ואם שחקן בא ומבקש שיתנו לו ללכת למקום פלוני, צריך לתת לו. הרי אם מישהו אצלנו היה נעמד על הרגליים האחוריות, כל זה לא היה קורה. ישבנו בינינו לבין עצמנו לפני שנתנו את האישור הסופי, וחשבנו מה יקרה עם קבוצה שיש לה 12 שחקנים בכירים, שכל אחד מהם מאמין שהוא יכול וצריך לשחק בחמישייה. למרות שאנחנו אוהבים את שרון בתור בן אדם ובתור שחקן, היה ברור שמבחינתו, בגיל 28, זה לא המקום ולא המצב האידיאלי ואם הוא רוצה ללכת, אפילו לירושלים, אז בסדר".