רוחות חדשות מכיוון מזרח?

לאורך השנים האחרונות התאפיין ה-AFC מזרח בשליטה מוחלטת של הניו אינגלנד פטריוטס. לפתע, אשתקד באו הניו יורק ג'טס משום מקום, השיגו מאזן חיובי ואף העזו פעם אחת לנצח את המפלצת הצפונית, ועוד בפוקסבורו. האם זו הייתה תופעה חד פעמית, או שבליצ'יק אכן "גידל נחש" בדמותו של מנג'יני, שהולך לעשות למורו ורבו חיים קשים גם בעונות הקרובות?

באשר לשתי הקבוצות הנוספות בבית – מצבן אינו מזהיר במיוחד בשלב זה. הבילס מנסים להיבנות מחדש, בזמן שהדולפינים ממשיכים ללכת (או יותר נכון לשחות) אחורה, אך עדיין מצליחים לקוות לעתיד טוב יותר. עם זאת, בעונה שעברה גם הג'טס וגם הפטריוטס אבדו נקודות נגד הקבוצות הללו, כך שלזלזל בכל זאת לא מומלץ.

בסופו של דבר, היום הבית מתחלק לשני חלקים: הקבוצות שפניהן קדימה, והקבוצות השוררות בחוסר וודאות, אך חולמות לעקוץ את השתיים הגדולות, אם הזדמנות כזו תינתן להן. אז מה יקרה ב-2007?

מאזן העונה שעברה: 4:12

מאמן: ביל בליצ'יק

הגעות בולטות: רנדי מוס (תופס, אוקלנד); אדליוס תומאס (ליינבקר חיצוני, בולטימור); דונטה סטאלוורת' (תופס, פילדלפיה); ווס וולקר (תופס, מיאמי); קלי וושינגטון (תופס, סינסינטי); סמי מוריס (רץ אחורי, מיאמי), ברנדון מריוות'ר (סייפטי/מגן פינה, בחירת דראפט סיבוב ראשון).

עזיבות בולטות: קורי דילון (רץ אחורי); דניאל גרהאם (דנבר).


הציפיות: לא פחות מהזכייה בסופרבול. אוהדיה "המסכנים" של הפטריוטס מתחילים להתרגז. שנתיים שלמות קבוצתם לא זוכה בתואר! מה זה צריך להיות? בעקבות כך, המאמנים וההנהלה נקטו בצעד לגמרי יוצא דופן מבחינתם, וערכו מסע קניות רחב היקף בתקופת ההעברות, אשר כללו את השחקן החם בשוק – הליינבקר אדליוס ת'ומאס. יחד עם זאת, תשומת לב מיוחדת ניתנה לעמדת הרסיבר, אשר אשתקד סבלה מחוסר תפוקה, בזמן שהשיא הגיע במשחק גמר ה-AFC נגד הקולטס. כתוצאה מכך, דונטה סטולוורת' ורנדי מוס נחתו בפוקסבורו עם כל הציפיות הנלוות לכך. האם זה יספיק?


למה שיצליחו? ראשית, בליצ'יק עדיין המאמן. אין טוב ממנו בבניית המערכים הטקטיים בהתקפה, אין טוב ממנו באימון הגנות, ואין טוב ממנו ביכולת להריח כישרונות. שנית, טום בריידי עדיין הקוורטרבק. בהתחשב בעובדה כי בשנה שעברה הוא עם רסיברים כמו קלדוול וגפני הוא היה במרחק נגיעה מהזכייה בסופרבול, רק תחשבו מה יהיה מסוגל לעשות עם מוס וסטולוורת'. שלישית, העומק בעמדת הרסיבר (ע"ע סעיף קודם). לבריידי סוף-סוף יש אפשרות לנהל משחק מסירה מגוון ואטרקטיבי, אם כי נשאלת שאלה, מי מהרסיברים שלו יהיה מוכן לעשות עבודה שחורה, כלומר, לרוץ סלאנטים ולחטוף מכות? מוס הפרימדונה, או סטאלוורת' שיודע לרוץ רק ראוט אחד – "גו"?רביעית, אחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה פותח עוד עונה באותו הרכב. בשקט רב, לייט, מנקינס, קופן, ניל וקסזור היו האחראיים העיקריים להצלחתו של טום בריידי ושל משחק הריצה של הפטריוטס בשנים האחרונות.


למה שלא יצליחו? ראשית, היעדר עומק בעמדת הליינבקר, במיוחד בפנים. עם כל הכבוד לרכישתו של תומאס, ברוסקי כבר בן 35, וורייבל בן 32, ואין מי שייתן להם מנוחה. לכן החשש הוא שבמחצית השנייה של העונה משחק ההגנה נגד ריצה עשוי להיפגע עקב שחיקה של מרכז ההגנה. שנית, היעדר עומק בעמדת הרץ האחורי. אחרי עזיבתו של דילון, כל הנטל של משחק הריצה ייפול על כתפיו של לורנס מארוני, כשבאחת מהן הוא לא מזמן עבר ניתוח. למרות שהוא משתתף במחנה האימונים, משחקי העונה הרגילה מהווים מעמסה קשה מאוד עבור רץ שמתחיל בסך הכול את העונה השנייה בקבוצה. שחיקת הגנת הריצה אמרנו? תוסיפו את שחיקת התקפת הריצה בשלהי העונה.


התחזית: לאור הנאמר לעיל, מומלץ לפגוש את ניו אינגלנד בחצי השני של העונה, כשהעייפות תתחיל לדבר. הפטריוטס יפתחו את העונה בסערה – שבעה ניצחונות בשמונת המשחקים הראשונים. בשמונת המשחקים שלאחר מכן היא עלולה להפסיד חמישה, כשאחד ההפסדים הכואבים ביותר יהיה במשחק האחרון של העונה הרגילה לניו יורק ג'איינטס, אשר לדברי עמיתי דוד רוזנטל, יהיו בעיצומה של דהירתם לעבר הזכייה ב-NFC מזרח. דהיינו, 6:10, מקום ראשון בבית ומשחק סיבוב שני בפלייאוף באינדיאנפוליס.

מאזן העונה שעברה: 6:10

מאמן: אריק מאנג'יני

הגעות בולטות: תומאס ג'ונס (רץ אחורי, שיקגו), קניון קולמן (קיצוני הגנתי, דאלאס), דריל רביס, (מגן פינה, בחירת דראפט סיבוב ראשון), דוויד האריס (ליינבקר פנימי, בחירת דראפט סיבוב שני).

עזיבות בולטות: קרטיס מרטין (רץ אחורי, פרש).


הציפיות: העפלה לפלייאוף ועליית שלב. בעונה שעברה המערך ההגנתי הנמצא בשלבי מעבר משיטת 3:4 לשיטת 4:3, ביחד עם העדר משחק הריצה (3.5 יארד בממוצע לנשיאה) וידו החלשלושה של צ'אד פנינגטון, בכל זאת הצליחה להגיע לפלייאוף. אז למה לא לצפות ליותר אחרי הגעתו של תומאס ג'ונס והשלמת השדרוג ההגנתי?


למה שיצליחו? ראשית, בגלל שיפור בהתקפת הריצה. הגעתו של ג'ונס, אשר צבר אשתקד 1,210 יארד על הקרקע במדי שיקגו, עשויה להוסיף להתקפת הג'טס מימד של ריצה בתוך צפיפות. זה יעזור "לטחון" הגנות דרך האמצע, להאריך זמן שליטה בכדור ולהוריד לחץ מפנינגטון. בנוסף, לאון וושינגטון, הרץ משנה הכיוון של הג'טס, יוכל לעלות מהספסל בכדי להוציא את הגנת היריבה משווי משקל על ידי מהלכי ריצה דרך המגרש הפתוח. שנית, כי המעבר ממערך שלושת הליינבקרים למערך ארבעת הליינבקרים אמור להסתיים, דבר אשר יעזור לייצב את הגנת הקבוצה. בנוסף, דייויד האריס, הליינבקר הרוקי, וקניון קולמן, ה-DE מדאלאס, אשר לשניהם יש ניסיון ניכר בשיטת 3:4 יוסיפו עומק למערך ההגנתי החדש. שלישית, כי קו ההתקפה הצעיר של הקבוצה אמור להמשיך ולהשתפר. אל אף העובדה שעונתו הראשונה של דבריקשו פרגוסון הייתה רחוקה מלהרשים, פנינגטון הופל 34 פעמים בלבד, מה שמצביע על הפוטנציאל של השחקנים ששומרים עליו.


למה שייכשלו? ראשית, משום שצ'אד פנינגטון פשוט לא מסוגל בעליל למסור מסירות עומק – יש לו יד בין החלשות בליגה. הייתי ממליץ ליריבות של הג'טס לעלות באופן קבוע שחקן שמיני למעלה "ולהזמין" את צ'אד לנסות ולנצח בעזרת מסירות ארוכות. שנית, הסגל שיש למאנג'יני איננו מתאים לשיטת 4:3. דווין רוברטסון נמוך מדי ואינו שוקל מספיק בכדי להיות NT יעיל. כנ"ל ג'ונתן ווילמה, שמהווה בזבוז נוראי – הוא ליינבקר נהדר ב-3:4, אך איננו מתאים כלל ל-4:3. בעונה שעברה היריבות "טחנו" את הג'טס על הקרקע עם הממוצע של 4.6 יארד לנשיאה. אין שום סיבה שזה לא יימשך גם בעונה הקרובה, על אף הצטרפותו של קניון קולמן. שלישית, והחשוב מכולם - בעונה שעברה, בדיוק כמו במקרה של ניו אורלינס, אף אחד לא ציפה להצלחה של הג'טס, לכן יריבות לא היו ערוכות בהתאם. הפעם הן יהיו מוכנות.


התחזית: האנומליה של העונה הקודמת לא תחזור על עצמה. היריבות ילמדו את הג'טס, יכו בנקודות החלשות שלהם ולמאנג'יני לא יהיו כלים בשביל להגיב. לנוכח מציאות זו, השינויים שנעשו בפגרה הם חשובים, אך בהחלט אינם מספיקים. 8:8, ללא פלייאוף הפעם.

מאזן בעונה שעברה: 10:6

מאמן: קם קמרון

הגעות בולטות: קם קמרון (מאמן, סן דייגו OC), טרנט גרין (קווטרבק, קנזס סיטי), ג'וי פורטר (ליינבקר חיצונני, פיטסבורג), ג'יי פילי (בועט, ג'יינטס), טד גין (תופס, בחירת דראפט ראשונה), ג'ון בק (קווטרבק, בחירת דראפט שנייה).

עזיבות בולטות: דמיון מקינטוש (תאקל התקפי שמאלי, קנזס סיטי), רנדי מקמייקל (טייט אנד, סיינט לואיס), קווין קרטר (קיצוני הגנתי, טמפה ביי), ווס וולקר (תופס, ניו אינגלנד), ג'ואי הרינגטון (קווטרבק, אטלנטה).


הציפיות: זכייה בזכות לבחור ראשונים בדראפט של 2008. הקבוצה עברה זעזועים רבים במהלך הפגרה, שהעיקר שבהם מתבטא בשינויים בצוות האימון: קם קמרון נבחר להיות מאמן ראשי בעקבות הצלחתו בסן דייגו, כשבנוסף התחלפו מתאם ההתקפה, מאמן הקוורטרבקים ומאמן הקבוצות המיוחדות. בעונה שעברה הגנת הקבוצה הצליחה עם השיניים (בעיקר של ג'ייסון טיילור) לעזור לקבוצה לגרד שישה ניצחונות. לקראת העונה הנוכחית, ההתקפה העלובה של הדולפינים (16.3 נקודות למשחק אשתקד) לא התחזקה כלל, בזמן שהחתמתו של טרנט גרין בן ה-37 מצביעה באופן חד משמעי על כך שהקבוצה נכנסת לעונת בנייה מחדש. דבר אחד בטוח – הבנייה הזו עדיין לא תניב פרות בעונה הקרובה.


למה שיצליחו? ראשית, כי טרנט גרין לא מסוגל יותר, הוא זקן, עייף ופצוע. הדולפינים מקווים שג'ון בק יוכל בשלב כלשהו להתפתח לקוורטרבק ראוי ראשון במיאמי אחרי דן מארינו, אך העונה הדבר עדיין לא יקרה. שנית, אם בקנזס סיטי גרין שיחק לאורך שנים רבות מאחורי קו ההתקפה הטוב בליגה, במיאמי מצפה לו מצב טיפה שונה. האם וורנון קארי יהיה מסוגל לתפקד בעמדת התאקל השמאלי אחרי ששיחק בצד ימין? האם ל. ג'. שלטון, שהוא גארד במקור, יוכל להיות תאקל התקפי סביר בעונה הקרובה? נקודת האור היחידה היא שהרוקי סמסון סאטל עושה רושם של סנטר מוכשר מאוד. שלישית, מי שמצפה שההגנה של מיאמי תסחוב את הקבוצה עונה שנייה ברציפות – טועה טעות קשה. חמישה מתוך שבעת השחקנים הקדמיים הינם מעבר לגיל 30, ביניהם ג'ייסון טיילור שמתקרב ל-34. ספק גדול אם ההגנה כזו תוכל להפיק מעצמה עונה גדולה נוספת. ג'ואי פורטר, אתם אומרים? נו, באמת. לקחת שחקן ששיחק כל החיים במערך 4:3 של פיטסבורג, לתת לו חוזה ענק, ולצפות שיוכל להתאים את עצמו לעמדה חדשה לגמרי במערך 3:4? שיהיה הרבה בהצלחה.

למה שייכשלו? כי ישנן עוד קבוצות רבות בליגה שעשויות לראות את בחירת הדראפט הראשונה בגדר הצלחה. למיאמי מצפה תחרות בהחלט קשה בתחום הזה.

תחזית: 13:3, עם סיכויים לא רעים להשיג את המבוקש.

מאזן בעונה שעברה: 9:7

מאמן: דיק ג'אורון

הגעות בולטות: מרשון לינץ' (רץ אחורי, בחירת דראפט ראשונה), פול פוסלוז'ני (ליינבקר חיצוני, בחירת דראפט שנייה), דריק דוקרי (גארד, וושינגטון), לנגסטון ווקר (תאקל התקפי, אוקלנד), ג'ייסון וובסטר (מגן פינה, אטלנטה).

עזיבות בולטות: נייט קלמנטס (מגן פינה, סן פרנסיסקו), וויליס מקגהי (רץ אחורי, בולטימור), לונדון פלטצ'ר (ליינבקר אמצעי, וושינגטון), טאקיו ספייקס (ליינבקר חיצוני, פילדלפיה).


ציפיות: כמות הניצחונות של הקבוצה בעונה הקרובה לא בהכרח מעניינת את אנשי הבילס. מבחינתם מה שייחשב להצלחה היא התקדמותם והתפתחותם המקצועית של צעירי הקבוצה כגון ג'ון מקארגו, מרשון לינץ' ופול פוסלוז'ני. מבלי למצמץ שחררו הבילס בפגרה האחרונה כמעט את כל כוכבי הקבוצה: קלמנטס, ספייקס, פלטצ'ר ומגאהי. כלומר, המסר הוא ברור – בנייה מחודשת, בדומה למיאמי, רק שמצבה של בפאלו הוא הרבה יותר טוב בשלב זה, לנוכח קיומם של שחקני עתיד מוכשרים.


למה שיצליחו? ראשית, בגלל ההתאמה מקצועית של הצעירים. הבילס עשו נכון כשקבלו החלטה להעביר את פוסלוז'ני מעמדתו המקורית לעמדת ה-MLB. הבחור מאוד אינסטינקטיבי, פיזי ומסוגל לכסות שטח רחב. לינץ' הוא רץ מהיר, בעל יכולת תפיסה קטלנית, מה שיוסיף מימד חדש להתקפה של הקבוצה. מקרגו, הבחירת סיבוב ראשון בדראפט של 2006, שהיה פצוע בעונת הרוקי שלו עשוי לעזור לשפר את הגנת הריצה (מקום 28 אשתקד).

שנית, בגלל התקדמותו העצומה של ג'יי. פי. לוסמן בעונה הקודמת ושינויים בקו ההתקפה. כרגע ג'יי. פי. מסוגל לתפעל את ההתקפה בצורה טובה יותר, כשאין להתעלם מצרופם של דוקרי ו-ווקר לקו ההתקפה. הקו הזה יגן עליו בצורה יעילה יותר מאשר אשתקד, וגם יעזור לביצועיו העתידיים של לינץ'.


למה שייכשלו? ראשית, חוסר ניסיון. כשמכניסים שחקנים צעירים רבים במכה לתוך ההרכב, זה בד"כ פוגע בביצועים, מה שעשוי להוריד את ביטחונם העצמי. שנית, הקושי של לינץ' בריצה בין התאקלים. הדבר עשוי לפגוע בו ב-NFL, בגלל הגנות מהירות שימנעו ממנו לברוח לצדדים. שלישית, קו אחורי חלש. אחרי עזיבתו של קלמנס, הסקונדרי של הבילס עלול להתפורר. איך זה ישפיע על מקרגו ופוסלוז'ני? פשוט מאוד: היריבות הולכות למסור והרבה, מה שלא יאפשר לשניהם לבוא לידי ביטוי בצורה משמעותית.


תחזית. על אף עזיבת כוכבים מסיבית, הבילס הולכים לסיים במאזן זהה לזה של העונה הקודמת, 9:7, מה שייתפס כהצלחה אדירה. לינץ' ייתן 750 יארד על הקרקע ועוד 370 באוויר; מקרגו יתמודד היטב כנגד השמירות הכפולות שיקבל, ופוסלוז'ני יהפוך למפלצת: 115 תאקלים (מתוכם 8 להפסד יארדים), 4 סאקס, 2 חטיפות, 4 פאמבלים כפויים וטאצ'דאון אחד. סבלנות, אוהדי בפאלו: בעוד כשתיים-שלוש עונות, הבילס עשויים שוב להפוך לכוח המוביל ב-AFC מזרח.