עושר ואושר

שימו לב לנתון הבא: קבוצות הפרמיירשיפ השקיעו הקיץ 370 מיליון ליש"ט ברכש. ש-ל-ו-ש מ-א-ו-ת ו-ש-ב-ע-י-ם!!!!! הסכום בלתי נתפס ומדהים גם יחד. מדובר בכ-700 מיליון דולר אמריקאיים, ויותר משלושה מיליארד שקלים! חוזה הטלוויזיה החדש והמפלצתי מעשיר את הקופות, מחירי הכרטיסים רק מאמירים וגם הבעלים החדשים שמגיעים מעבר לים (או התעלה) נותנים יד לבזבוזים, בידיעה שיש להם כיסוי. הפרמיירשיפ, אין ספק, היא מפלצת של כסף.

ובכל זאת, אני, באופן אישי, עדיין נהנה מהתשוקה האדירה במשחקים, מהקצב המהיר ומהנחישות הבריטית. גם האווירה באצטדיונים היא מהמדהימות בעולם, והאמרה שבאנגליה הכדורגל הוא תרבות ובילוי משפחתי נכונה בהחלט. נקווה (בשבילם) שמחירי הכרטיסים המאמירים לא ישאירו את האוהדים בבית, אם כי חוזי הטלוויזיה העצומים מבטיחים גם כי צפייה לא תהיה עסק זול כל כך לאוהד הממוצע. בכל אופן, העונה הקרובה תעמוד בסימן מאבקי איתנים על האליפות, שינוי אפשרי בחבורת הצמרת ותחתית חמה, כשכל קבוצה שם יודעת מה המשמעות הכלכלית של ירידה לליגת המשנה.

האלופה הראויה של השנה שעברה, מנצ'סטר יונייטד, עברה קיץ מרתק ואופטימי. היכולת הנפלאה של רוני ורונאלדו בעונה שעברה, יחד עם גילם הצעיר יחסית, העלתה את רף מצב הרוח והציפיות באולד טראפורד לשמים. יונייטד השקיעה הקיץ 50 מיליון ליש"ט ברכש (כחמישית מכלל הוצאות הרכש בליגה והכי גבוה באירופה) ויש לה סגל רחב עם המון אופציות בכל עמדה. לפרגוסון נותר רק לתמרן.

הגעתו של הארגריבס משמעותית במיוחד. יונייטד זכתה באליפות בעונה שעברה ללא קשר אחורי אמיתי, מה שהקשה עליה בזירה האירופית. נוכחותה של הקנדי-אנגלי בקבוצה תשחרר את קאריק לעמדת עושה המשחק או לחלופין תשחרר את סקולס מהצורך השנוא עליו לעשות הגנה. העונה הזו עשויה להיות שירת הברבור של סקולס וגיגס, ומעניין לראות איך יתמודד פרגוסון עם הצורך לייבש אותם על הספסל (השערה: בלי בעיות מיוחדות).

העתיד של פרגוסון עצמו לוט בערפל. הוא נואש להצליח העונה באירופה ולהביא את הצבא האדום שלו לגמר האלופות במוסקבה. ההערכות אומרות שאם הוא יזכה, הוא יפרוש וייתן את מושכות לעוזר הנאמן קירוש. מצד שני, אומרים את זה כל שנה.
עוד שחקן ששווה להזכירו הוא ווין רוני, שנתן עונה נפלאה אשתקד, אבל היכולת הפנומנלית של רונאלדו השאירה אותו בצל. נראה שהעונה הוא הגיע נחוש במיוחד להיות כינור ראשון. ביונייטד מקווים שזה לא יבוא על חשבון האחרים ולא יתפוצץ, במיוחד לאור האופי של שני הכוכבים, למרות שהם הוכיחו בגרות והתגברו על משקעי המונדיאל.

יונייטד נכנסת לעונה הזו עם מעמד אותו לא הכירה זה ארבע שנים – הקבוצה ממנה כולם פוחדים. אחרי המאבק האדיר מול צ'לסי אשתקד והניצחון בו, יונייטד החזירה לעצמה את גורם ההרתעה. גורם ההרתעה, כידוע, מביא נקודות, במיוחד במשחקים ביתיים מול קבוצות נחותות. ליונייטד של העונה יש את כל הכלים לחזור להיות הקבוצה המאיימת של שנות ה-90, ונראה כי גם השנאה עשויה לחזור. הכסף והיהירות של צ'לסי העבירו את השנאה אליה, בעוד סימפטיית האנדרדוג הלכה ליונייטד. הלך האנדרדוג – הלכה הסימפטיה. נחכה ונראה.

מי היה מאמין שצ'לסי תפסיד את האליפות בעונה שעברה? אחרי שתי אליפויות קלילות, עם קבוצה מחוזקת בשני כוכבים ברמה עולמית ואותו מוריניו על הקווים – הכל נראה בשל לת'ריפיט. צ'לסי נתנה גם עונה לא רעה בכלל, זכתה בגביע הליגה ובגביע האנגלי – ורק מכת הפציעות והריצה המדהימה של היונייטד לאליפות השאירו אותה ללא התואר. כנראה שזה מה שקורה כשמוריניו לא מרוצה, וכולם כבר יודעים מה הוא חושב על החתמתו של שבצ'נקו. הוויכוחים כמעט שסיימו את העסקתו של הפורטוגזי במערב לונדון. לקראת הסוף זה נראה כמו התפרקות מנטלית, שנעצרה רק עם הזכייה בגביע על חשבון האלופה הטרייה.

אז מוריניו עדיין כאן והוא נחוש מתמיד. הרכש הקיץ היה צנוע, כמעט אפסי במונחים של צ'לסי, ומוריניו שוב נעמד במרכז העניינים בתור הכוכב של הקבוצה. המטרה העליונה בחיזוק הייתה להעמיק את הסגל, כדי להימנע מהצרות שהיו אשתקד במהלך מכת פציעות בהגנה. לכן הובא טל בן-חיים, בלם יציב שהוכיח עצמו בליגה, קשר יעיל בדמות סטיב סידג'וול, קיצוני מגוון ומנוסה כמו פלורן מאלודה וסקורר מוכח בדמות קלאודיו פיזארו. אה, שכחנו, מוריניו בכל זאת קיבל הנחתה הקיץ – מנהל טכני חדש, מהבולטים והמפורסמים באנגליה, העונה לשם אברהם "אני לא מתערב למוריניו" גרנט.

לצ'לסי יש עדיין סגל חזק מאוד, מאמן מעולה ועכשיו גם הרבה רצון להחזיר עטרה ליושנה. מה שעשוי לפגוע בה זוהי אליפות אפריקה שתתקיים בינואר. לצ'לסי יהיו ארבעה נציגים באליפות, כולם חלק משמעותי מהקבוצה: דידייה דרוגבה, מייקל אסיין, ג'ון אובי מיקל וסלומון קאלו, והם ייעדרו חודש בחלק קריטי של העונה. אפילו אלכס פרגוסון הודה שהמצב נותן יתרון ליונייטד: "הם יחסרו כמה כוכבים ולנו אין את הבעיה הזו".

הרכישות נועדו להקל גם על הבעיה הזו, אבל לא בטוח שיצליחו – כי דרוגבה די סחב את צ'לסי על הגב אשתקד. גם מעמדו הלא ברור של אריאן רובן לא עושה טוב לכחולים, שכן מוריניו רוצה אותו בסגל, במיוחד כשהוא הולך לחזור לשיטת ה-4-3-3 שלו עם שני הקיצונים/חלוצים.

בנמל ליברפול הציפיות בשיאן. הבעלים האמריקנים החדשים פתחו את הפנקסים ונתנו לבניטז לצאת למסע רכש שלא נראה בתולדות הסקאוזרס. ואם זה לא מספיק, הם הודיעו הקיץ על התוכנית להקמת איצטדיון חדש ומפואר. לכאורה הכל טוב ויפה. הבעיה היא שליברפול מחפשת אליפות כבר 17 שנה והשנה הלחץ גדול ורציני במיוחד, וזאת מכיוון שלראשונה בהיסטוריה החדשה, ליברפול מצליחה לצרף שחקן שהיה נרכש בשמחה על ידי יונייטד וצ'לסי – רכישה בקאליבר אירופי גדול, בניגוד למסורת רכישות הפרווה של בניטז. השחקן הזה הוא כמובן פרננדו טורס – "הילד" שצריך להפוך בבת אחת למבוגר.

סוכני ההימורים מציבים את ליברפול כמועמדת הראשית לזכות בליגה "ללא יונייטד וצ'לסי" וזו אולי הבעיה הגדולה. האדומים של רפא טרם הוכיחו שהם בכלל מסוגלים להתמודד. בעונה הראשונה של הספרדי במרסיסייד הם סיימו במקום החמישי והשתחלו לצ'מפיונס ליג רק בזכות תקנה מיוחד של אופ"א, בעונה השנייה סיימו במקום השלישי, 9 נקודות מאחורי האלופה צ'לסי, ואשתקד דווקא חלה נסיגה עם מקום שלישי, אבל 21 נק' (!) מאחורי האלופה מנצ'סטר יונייטד. חלק מזה אפשר להשליך על התמקדותו של בניטז בצ'מפיונס ליג – אבל ההפסד באתונה השאיר את ליברפול עם עונה ללא תואר. אם ליברפול רוצה להתמודד הפעם ברצינות, רפא צריך להתרכז בליגה, להפסיק עם הרוטציות האינסופיות שלו שגורמות לאיבודי נקודות מיותרים ולנסות לעלות עם ההרכב החזק ביותר האפשרי גם במשחקי ליגה.

בניטז השליך את יהבו בקיץ על חיזוק ההתקפה, שהייתה החלשה בצמרת האנגלית (לדעתי, גם בגלל שיטת המשחק המסרסת שלו עצמו) והביא ארבעה שחקנים התקפיים – טורס, ראיין באבל, אנדריי וורונין ויוסי בניון.

טורס אולי לא יצעיד לבדו את ליברפול, צריך לזכור שהוא מעולם לא עבר את רף ה-20 שערים בעונה, שמבדיל בין גברים לילדים. אבל, כמו שנאמר לעיל, הבאתו היא הצהרה – אנחנו כאן ובגדול! השאלה היא: האם הצהרות מספיקות?

הצלע הרביעית במרובע הצמרת – ארסנל – מתחילה עונה שנייה ברציפות של מעבר. הסמל והכוכב, תיירי הנרי, עזב, ובהחלט ניתן לומר שעידן חדש נפתח באיצטדיון האמירויות. כבר בעונה שעברה החלו בארסנל להתרגל למציאות, כאשר הנרי בילה חודשים ביציע בגלל פציעות. העונה זה רשמי. ארסנל נפרדה מעוד סמל לעשור האחרון הנהדר שלה – פרדי ליונגברג עזב כדי לסיים את הקריירה עם עוד כמה גרושים בכיס בווסטהאם. ומעל הכל – ארסן ונגר עושה קולות של שובע. הוא מסרב לחתום על הארכת חוזה מעבר לעונה הנוכחית ועזיבתו של בעל בריתו בהנהלה – דייויד דין – הכעיסה את האלזאסי וגרמה לו למחשבות על המשך עתידו.

במבט אובייקטיבי, הסגל של ארסנל מוכשר, אבל פחות איכותי משלוש המועמדות הבכירות לתואר. אין לה שחקני אגף אמיתיים (חלב ורוסיצקי לא ממש מסתדרים שם), ההגנה תיפגע עם נסיעתם של קולו טורה ועמנואל אבואה לאליפות אפריקה ובהתקפה – רובין ואן-פרסי, עמנואל אדבאיור והרכש החדש אדוארדו דה-סילבה הקרואטי/ברזילאי – עוד צריכים להוכיח שהם יכולים לסחוב קבוצה גדולה באמת לצמרת הגבוהה. וגם האמונה לא משהו – מעטים מאמינים שבכוחה של ארסנל להתמודד על האליפות, וזה כולל את שחקנה ויליאם גאלאס, שהתוודה על כך באתר האישי שלו.

ובכל זאת, כישרון יש בארסנל, ובשפע. הקבוצה סיימה אשתקד ראשונה בטבלה הפנימית של רביעיית הצמרת, הגיעה לגמר גביע הליגה ונתנה לפרקים כדורגל מהנה. וזהו עדיין אותו ארסן ונגר שחותם על חוזים ברגע האחרון ומוכר כוכבים בדיוק לפני דעיכתם. מישהו מוכן באמת להמר נגדם?

כן – ואלו הם מנהלי ואוהדי טוטנהאם. היריבה הגדולה של ארסנל בצפון לונדון מריחה דם והיא מוכנה להסתער. אחרי פעמיים מקום חמישי, רוצים התרנגולים להתקדם מקום אחד ולהעפיל לליגת האלופות. המאמן מרטין יול הצליח לשמור על הסגל מהעונה שעברה ובמיוחד על הסקורר הנפלא שלו דמיטאר ברבטוב. הוא גם עשה רכש נכון עם דארן בנט וגארת' בייל ועכשיו נטל ההוכחה עליו ועל קבוצתו.

גם שאר קבוצות הליגה משאירות לנו פתח לעונה מרתקת וסוערת. החל מאברטון של דייויד מויס, שידועה בתור קבוצת נדנדה. בעונה שעברה הם סיימו במקום השישי – העונה שוב תחתית? ניוקאסל של סם אלרדייס היא פרויקט מעניין נוסף. עם שחקנים כמו אלן סמית', ג'ואי ברטון, מארק וידוקה, ג'רמי ודמיאן דאף – מקומם של המגפייס בשיפולי הצמרת – מקום אליו אלרדייס רגיל מימיו בבולטון.

מנצ'סטר סיטי של סוון גורן אריקסון תהיה חזק בכותרות השנה, גם בגלל המאמן וגם בגלל הבעלים התאילנדי החדש, המואשם בהפרת זכויות אדם בתפקידו כראש הממשלה. ווסטהאם של האיסלנדים מחוזקת בליונגברג, בלאמי, סקוט פארקר והשוער ריצ'ארד רייט אבל ללא טבס, תנסה לשכוח את עונת הבלהות שלה ולהתייצב במרכז הטבלה.

בתחתית תהיה מלחמה על כל נקודה, כאשר כרגע יש רק מועמדת ודאית אחת לירידה – דרבי קאונטי. יוצאי מנצ'סטר יונייטד, סטיב ברוס ורוי קין, יובילו את בירמינגהאם וסנדרלנד, בהתאמה, לקרב הישרדות – בו נראה שלקינו יש סיכוי טוב יותר בזכות רכישות נכונות שהוא עשה. עוד קבוצות שעשויות למצוא עצמן בתחתית הן פולהאם, וויגאן, בולטון ורדינג.

* שימו לב ל:
ניקלאס בנדטנר (ארסנל) – כולם מחפשים את היורש של תיירי הנרי ויכול להיות שהוא כבר נמצא בארסנל. החלוץ הדני בן ה-19 הרשים מאוד בטורניר האמירויות והראה יכולת הבקעה מרשימה ומיקום מצוין ברחבה. עם 1.91 מ' גובה ו-78 ק"ג משקל, לבנדטנר יש משחק ראש מצוין וגם מהירות טובה. הוא הגיע לארסנל בגיל 16 ובעונה שעברה כבש 13 שערים בברימינגהאם, בדרך לעלייה לפרמיירשיפ.

"לא שמעתי עליו מעולם לפני שהוא הגיע לכאן", אומר חברו לקבוצה ויליאם גאלאס, "אבל הוא ממש הרשים אותי. יש לו שליטה מצוינת בכדור וקשה מאוד להוציא אותו ממנו. אני בטוח שיהיה לו עתיד גדול".