מלחמה מסוג אחר

0 אליפות, 0 גביעים, 0 גביעי טוטו (הזכייה בעונה שחלפה בגביע הטוטו בלאומית לא נחשבת)

שימו לב: קרית שמונה מעולם לא היתה בליגת העל. היא מגיעה מאיזור ללא מסורת של כדורגל מקצועני הישגי, עם הרגלים של ליגות נמוכות. שכר הלימוד שקרית שמונה אמורה לשלם בליגת העל אמור להיות גדול יותר מעולה חדשה רגילה.

באו: שביט אלימלך (שוער), ירו בלו (חלוץ), יובל אבידור (חלוץ), עמנואל אמנגואה (קשר), עבאס סוואן (קשר), תומר חליבה (מגן), יוסי ביטון (בלם).

הלכו: איליה יברויאן (חלוץ), פטי נימבה (חלוץ), תומר תייר (חלוץ), רם סטי (קשר), אבי אבינו (קשר).

הרכב משוער: אלימלך, חליבה, בלם זר, סאלח חסארמה/יניב לביא, אמיר נוסבאום, סוואן, בו זקן/דורה, אמנגואה/קשר זר שיגיע, צרפתי, אבידור/עמאשה, בלו/חלוץ זר שיגיע.

הרבה לפני הרכש שלא ממהר להגיע, שתי הפרשות הגדולות בהן היתה מעורבת קרית שמונה הקיץ מרמזות יותר מכל על הבעיה שתכריע האם היא הקבוצה מתאימה לליגת העל: רגשי הנחיתות הטבעיים והאופן שבו היא תתמודד איתם. השד המסוכן הזה צץ תחילה עם הסערה הילדותית סביב סעיד מקאסי והטענות לפיהן הרצליה חטפה אותו בעזרת צ'יזבטים על קטיושות, ומיד אחר-כך התברר שהתקרית המגוחכת הזאת עם שיימן היא בעצם סוג של פראנויה מהמרכז, לאחר שצפינו במסיבת העיתונאים ההזויה של ראש עיריית קרית שמונה, שאיים להקים ליגה צפונית בעקבות אי אשורו של המגרש המקומי. קרית שמונה, אם תמשיך לחפש הצדקות דרך רגשי נחיתות ותחושת קיפוח, צועדת על השביל המסוכן ממנו נפלה בעבר הפועל טייבה, עוד קבוצה שניסתה לשלב עוד כמה מלחמות חסרות סיכוי מעבר להתעסקות בדבר עצמו: כדורגל. שלא נתבלבל, כמו בסיפור של טייבה, קרית שמונה צודקת בבסיס הטענה שלה לחוסר שוויון, אבל ממתי יש צדק בכדורגל? כדי להישאר בליגה לא מספיק להיות צודק.

המעבר של שביט אלימלך לקרית שמונה יכול לפתוח שער להרבה מאוד שחקנים בקליבר הזה, שחששו עד היום לשחק בצפון ולעבור לגור באחד הישובים באיזור. אם אלימלך, אחד השחקנים הסימפטיים בליגת העל, יצליח לסגור חשבון קטן עם כנופיית מוני הראל שזרקה אותו מהפועל תל-אביב, הרווח שלנו אמור להיות כפול: עוד עונש לשחר בן עמים למיניהם, ושביל חדש עליו יעלו לא מעט שחקנים גדולים שימנפו את הכדורגל באיזור קרית שמונה. אז יאללה הפועל, קרית שמונה.

גיא צרפתי היה פעם בנבחרת, אבל לא על באמת. בשנים האחרונות הוא כמעט נמחק מהתודעה, נרתם לפרויקט של איזי שירצקי, אבל דווקא עכשיו הוא מגיע למבחן הגדול בקריירה שלו. למרות כל הרכש, הוא עדיין השחקן הכי טוב והכי חשוב במערך של העולה החדשה. הוא הברומטר, המנוע, המהנדס. הפרס שלו על המהלך הנועז אמור להגיע אם קרית שמונה תפתיע את ליגת העל. כל שחקן טוב שיפרח בקבוצה יהיה נגזרת של המסירות של צרפתי, אבל גם להיפך. למה להזכיר את השלילי, אתם תוהים? כי כדי שזה יצליח, צרפתי צריך עזרה ואמנגואה, שירד לליגה השלישית עם אשקלון, לא עושה רושם של אחד שמתאים לכך.

סביר להניח שמאמן שהיה בעברו בלם יידע איך להעמיד הגנה ומסביבה קבוצה לוחמנית שמטרתה לשרוד בליגה, הבעיה של רן בן שמעון תהיה איך הוא בדיוק עוקצים את היריבה והופכים משחק הקרבה לניצחון ששווה שלוש נקודות. הרבה יותר קל לסגל לקבוצה משחק הגנה מאשר ללמד התקפה, במיוחד בלי יברויאן בסביבה. נכון לעכשיו, בן שמעון יוצא למלחמה עם שלושה חלוצים מבטיחים על הנייר, אבל כאלה שלא הוכיחו את עצמם בליגת העל. כדי להגשים את עצמם תחת הנטל של קבוצת תחתית, אבידור, בלו ועמאשה צריכים לידם חלוץ עוגן, שייתן את מנת השערים הנדרשת ויוריד מהם לחץ. היתרון הנוסף של יברויאן הוא ביכולתו לעשות לפעמים שערים מכלום, בניגוד לנעשה במגרש ובלי קשר ליכולת של האחרים לידו. חלוצים מהסגנון של יברויאן השאירו כמעט לבד קבוצות בליגה, דוארטה בנצרת עילית זאת הדוגמה הבולטת האחרונה. בלעדיו, הלחץ על שלושת הטאלנטים הצעירים של קרית שמונה בהתקפה עשוי להיות גדול מדי, וזה בדיוק השלב בו נכנסים העצבים של האוהדים, שלא מבינים למה החלוצים שלהם לא מסוגלים לתת גולים.

כמו בכל קבוצה בארץ, גם הקהל בקרית שמונה לא נהנה מעודף סבלנות. למזלו של רן בן שמעון, הוא נתמך על-ידי אחד הבעלים הכי טובים בליגת העל, איזי שירצקי, שנתן גב גם למאמנים שלא הגיע להם, ולבן שמעון מגיע גב. שירצקי משתדל ללכת נגד הזרם הישראלי. הוא אמנם רגשן וקצת חם מזג, אבל לוקח את זה בדרך-כלל למקומות הנכונים. קשה לשייך אותו למגמת חוסר הסבלנות הכללית, אם הוא חיכה כל כך הרבה זמן עד שעלה ליגה. בקיצור, לבן שמעון יש יתרון חשוב על פני רוב המאמנים בארץ, והוא בוס תומך באמת. לכן גם מותר יהיה לבחון אותו בעונתו הראשונה בליגת העל.

במקרה של קרית שמונה, יהיה גם מעניין להתבונן ביציע של הקבוצות האורחות ולבחון כמה אוהדים הן הביאו עד לאזור הגבול, החל מאוקטובר או נובמבר, הזמן שבו אמורה הקבוצה לחזור למגרשה הביתי. יש מדינות באירופה בהן האוהדים האורחים גומאים מרחקים כאלה בקלילות, אבל האוהד הישראלי לא ממש רגיל לכך. תוסיפו לזה את הפקקים של המשפחות שחוזרות במוצ"ש מהצפון, והרי לכם בעיה. עד שנתרגל לנסיעה שמשלבת טיול לצפון במשחק כדורגל, דבר שיגיע אחרי כמה שנים בליגת העל, את המקומות שהתל אביבים והירושלמים יותירו מיותמים ביציע אמורים לתפוס ציבור רחב של חובבי כדורגל מהצפון, על כל מגזריו, שרגילים לצפות בקבוצות של ליגת העל בטלוויזיה. במקום לנסוע פעמיים בשנה לקרית אליעזר, הם יוכלו להגיע מדי שבת לקרית שמונה. עד היום, חובבי הכדורגל מסביב לקרית שמונה לא הפכו לאוהדים אמיתיים של הקבוצה, שמייצגת עיר וזהו. ליגת העל יכולה להיות הקטליזטור להפוך את קרית שמונה לכוח איזורי כולל ולא רק עירוני, כמובן גם דרך סיוע לתושבים שלא יכלו להגיע עד היום למגרש בעיר הגבול.

"עבאס סוואן משחק אגרסיבי, לא אלים"

בתחתית, עד סוף העונה. השאלה כמה עמוק בתחתית.