"אני מתכוון להשפיע יותר העונה"

לקראת העונה החדשה בליגת העל, לפני המשחק הראשון מול קופנהאגן, התפנה גל אלברמן להעניק לסכם את העונה שעברה לה ולהסתכל על זו שבאה עלינו לטובה. כשהגיע אלברמן ארצה מטנריפה בתמורה לסכומים גבוהים בקנה מידה ישראלי, התמקדה התקשורת, לדעתו, יותר במשכורתו ופחות ביכולתו, מה שהוביל אותו להחרים לתקופה ארוכה את העיתונאים. כעת הוא שובר שתיקה בראיון מעמיק עם אתר האוהדים בית"ר.נט.

האם אתה מסכים עם הטענות שהשמיעו נגד הקבוצה במהלך העונה, לפיהן מיותר לפתוח עם שני קשרים אחוריים?

"האמת היא שהרגשתי שבכל פעם שהצגנו יכולת קצת פחות טובה, אז הפילו את האשמה בכך ששיחקנו עם שני קשרים אחוריים. אני רואה כדורגל מסביב לשעון, ולא נתקלתי בקבוצה שמשחקת עם פחות משני קשרים אחוריים, ויש גם המון קבוצות התקפיות שמשחקות עם שלושה. אני לא רואה שום קשר בין הדברים מבחינת העובדות, ולמרות שאולי הכדורגל שלנו לא היה מושלם, אבל ספגנו הכי מעט שערים והבקענו הכי הרבה, ואלו הפרטים שצריך לשים לב אליהם, כי כדורגל משחקים במטרה להבקיע ולא לספוג. בגדול אני מאוד מרוצה מהעונה האחרונה מבחינה קבוצתית".

בוא תספר לנו על שיתוף הפעולה שלך עם דרק בואטנג.

"נתחיל בזה שלדעתי הוא באמת שחקן ברמה מאוד מאוד גבוהה, אחד הטובים ביותר איתם שיחקתי. זה תענוג גדול לשחק לצידו, גם אם לפעמים העבודה שלי צריכה לעזור לו - זה מה שמאפיין קבוצה בריאה וחזקה. בסך הכל המרקם החברתי בבית"ר הוא משהו יוצא דופן בקבוצה הזו".

אחרי הפרישה של איציק קורנפיין מיהם השחקנים שצריכים לקחת על עצמם מנהיגות?

"לדעתי זה טבעי ביותר שדוד אמסלם יירש את סרט הקפטן, ואנחנו לא צריכים להתעסק בקפטן הבא".

האם אתה חושב שהצגת אשתקד את היכולת הטובה ביותר שלך?

"תמיד כששואלים אותי את השאלה הזו אני אומר שאני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל הדבר היחיד שאני מוכן להגיד זה שאני תמיד שואף ליותר, ותמיד יש מקום לשיפורים. אני מתכוון להיות בורג משמעותי יותר העונה, להבקיע יותר ולהשתפר בהכל. אני לא מצפה שיבטיחו לי מקום בהרכב, כי מועדון כמו בית"ר לא יכול להבטיח מקום קבוע לאף שחקן".

מי השחקן שהכי נהנית לשחק איתו?

"זו שאלה קשה מאוד, אבל אני יכול לזרוק שמות – חיים רביבו, יוסי בניון, ז'רום לרואה, דוד אגנסו, מיכאל זנדברג, ועוד המון המון אחרים. בתור שחקן צעיר די אהבתי את האופי ואת הנחישות של טל בנין".

מה המטרות האישיות שלך לעונה הקרובה?

"טבעם של ספורטאים הוא להיות רעבים ולשאוף תמיד ליותר, לא לשבוע. יש לי אינספור חלומות, כמו לשחק בליגת האלופות, לקחת דאבל עם בית"ר, שזה משהו שמעולם לא קרה".

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין אוהדי בית"ר?

"אני לא יודע כיצד להסביר את זה, אני מרגיש פה כמו שחקן בית לכל דבר ועניין. התרגלתי גם לעיר ירושלים ולמדתי להכיר אותה, מה גם שיש לבית"ר המון אוהדים שהם לא ירושלמים, אז איפה שאני לא נמצא אני נתקל באוהדי בית"ר. חשבתי גם על לעבור לגור בעיר, אבל בינתיים זה רק בגדר מחשבות".

שאר הקבוצות בליגה עשו שינויים לא קטנים. אתה חושב שלבית"ר יהיה יותר קשה בעונה הקרובה?

"צריך לזכור שלא היה לנו קל בעונה האחרונה. כמובן שבשנה הבאה תהיה עוד מוטיבציה לנצח אותנו ולקחת לנו את האליפות. כולנו רואים ושומעים שקבוצות לא מפחדות לבוא ולהגיד שהן רוצות אליפות".

מה הרגע הכי מרגש שהיה לך בעונה האחרונה?

"כמובן ששני הנצחונות הראשונים על מכבי והפועל ת"א הראו שאנחנו בדרך הנכונה מה שהכניס אותנו לטירוף, חוויה אדירה עבורי. רגע נוסף שאני יכול לציין זה הניצחון על מכבי חיפה, גם כי הבקעתי בו שער, וגם כי זו הייתה הצהרת כוונות רצינית, להביס בצורה כזו את האלופה המכהנת, עם כל הלחץ של הירידה הזמנית למקום השני, שאמרו שאנחנו לא ראויים. וכמובן שגם המשחקים האחרונים של העונה היו חוויה גדולה, שיכולה הייתה להיות אפילו גדולה יותר אם הקהל היה נוכח באיצטדיון".

במחזור ה-32 עשיתם את הקפת האליפות עם הדגל והצלחת בבלומפילד, מה עבר לך בראש?

"זה היה טירוף מוחלט, קשה להסביר במילים מה עובר בגוף באותם רגעים, אחרי שעונה שלמה מתמודדים עם לחצים וציפיות, אבל כשרואים שהגענו וסיימנו בהצלחה זו הרגשת סיפוק אדירה. ראינו את כולם שמחים ומאושרים, וזו הייתה אחת ההרגשות הטובות שהרגשתי בחיים שלי".

היו נקודות שבירה במהלך העונה הקודמת?

"לא הייתי קורא לזה נקודות שבירה, אבל כל הפסד הכאיב מאוד. שני הרגעים שהכי הכאיבו לי העונה הם ההפסד בהרצליה, שאם היינו מנצחים שם היינו פותחים פער רציני, כי הרגשנו שיכולנו לברוח ונכשלנו מול קבוצה חלשה בהרבה. וכמובן שמשחק הגביע מול מכבי חיפה, שבו גם החמצתי פנדל, יום אחרי יום ההולדת שלי, היה אחד הרגעים הגרועים בקריירה שלי".

נחזור איתך לרגע משמח – אתה יורד מהאוטובוס של הקבוצה אחרי המשחק מול הפועל ת"א לחגיגות בגן סאקר, מה קרה כשראית את כל מי שהיה שם?

"כל הדרך לירושלים הייתה מטורפת, עם אוהדים שקופצים על גגות רכבים, דגלים, שירים ועוד. שמענו מספרים על אנשים שמחכים לנו בסאקר, 10 ,20, 30 , 40 אלף, אבל זה לא המספרים כמו התחושה של לראות את כל האנשים האלה, שעזבו הכל ובאו לחגוג איתנו אליפות, וזה כל מה שהם רצו לעשות. לא האמנתי כשראיתי מה קבוצה יכולה לעשות לאנשים, וזה מה שגורם לנו לרצות עוד ועוד, לעשות אנשים מאושרים זה הדבר הכי גדול שאדם יכול לעשות".

יש הרבה שחקנים בקבוצה שמשחקים איתך בנבחרת ומרעיפים עליך מחמאות, איך אתה מקבל את זה?

"ביקורות זה משהו שאף פעם לא נעים לספוג, אז כמובן שמחמאות זה פידבק הכי טוב שיש, אבל אני משתדל לא לצאת מפרופורציות, לא לכאן ולא לכאן. בהחלט נחמד לקבל פידבקים חיוביים מחברים למקצוע, אבל אני יודע שזו דרך הכדורגל, שחלק מפרגנים וחלק לא, אבל כמו שזה לא מעלה לי את האף – זה גם לא מוריד לי את הביטחון, אני נשאר עצמי".

באחד ממשחקי הנבחרת יוסי בניון ציין אותך כמצטיין במגרש, ובנוסף מיכאל זנדברג בראיון לאתר אמר שאתה "גבר שאפשר לצאת איתו למלחמה". איך ההרגשה לקבל מחמאות כאלו משחקנים במעמד כזה?

"קודם כל אני חייב לציין שיוסי הוא באמת שחקן מצויין ואדם מדהים, ולמרות כל מה שאומרים עליו אני אומר בפירוש שכיום הוא השחקן הישראלי הטוב ביותר, ואני אומר את זה למרות שאני מכבד ואוהב את כל השחקנים. הוא משהו מיוחד. כשבנאדם כזה אומר דבר כזה, זה מאוד מחמיא. אם נתייחס למיכאל, אז הוא היה ללא ספק המנהיג האמיתי של הקבוצה בעונה הקודמת סחב אותנו ברגעים הקשים, והיה שם כשהיינו זקוקים לו. מעבר ליכולת האישית הפנטסטית שלו חייבים לזכור שהוא גם פירגן המון לחברים שלו וסיים כמלך הבישולים, ולדעתי הוא שחקן העונה ללא עוררין אני חולה עליו".

בעונה הקודמת היה הרבה לחץ עליך ועל הקבוצה. איך התמודדת עם המצב?

"זה לא נעים לקבל ביקורות, אבל זה חלק מהתפקיד שלנו, גם אם הן מגיעות מראשי הקבוצה. צריך לזכור שהביקורות נבעו מכך שהקבוצה לא תיפקדה בתקופה מסוימת, ולדעתי הוכחנו הרבה בגרות ואופי כי דווקא כשלא הלך ודווקא כשהיו הרבה ביקורות ידענו להחזיר את המומנטום אלינו ולצאת מהמצב הקשה".

אתה מרגיש שמאז שהגעת לבית"ר חל בך שינוי כלשהו, מבחינת המשחק שלך או ברמה האישיות?

"האמת שכן. לכל אורך הקריירה הייתי שחקן שמשתדל לגלות אחריות ומנהיגות, ואלו תכונות שהשתדלתי להביא איתי למגרש, ואני יכול להגיד שבבית"ר אני מרגיש מחוייב כמו שחקן בית לכל דבר. למרות שרוב השחקנים בקבוצה לא גדלו בבית"ר, ברגע שהם מראים מחויבות ונכונות, ומראים רצון להצליח, אני לא חושב שזה כל כך משמעותי אם השחקנים גדלו בקבוצה או לא. בבית"ר אני מרגיש שחיזקתי את האלמנטים האלה אצלי, ואני מראה הרבה יותר מנהיגות, ומשתדל להקפיד על אחריות במגרש".