צ'רלטון כן, ערוץ הספורט לא

לאחרונה התייחסתי לא מעט לנושא שידורי הספורט בטלוויזיה, וקיבלתי תגובות שונות ומשונות. זו ההזדמנות להסביר לכל מותחי הביקורת את השקפת העולם שלי.

אני רואה את כל העניין ממרום שנותיי. כפנסיונר חולה ספורט, יש לי הרבה זמן פנוי שחלק ניכר ממנו מוקדש לצפייה בטלוויזיה. מאחר שאני לא רק פריק של כדורגל או כדורסל, אני צופה בענפי ספורט רבים ומגוונים שעל חלקם גדלתי בתקופת לימודיי באנגליה. כך לא החמצתי דקה מהאליפות הגולף הפתוחה של בריטניה ממסלול קארנוסטי (ESPN), עקבתי אחרי משחקי הקריקט בין אנגליה והודו (FOX) ואחרי הטור דה פראנס (2 FRANCE). בנוסף, אני ממתין בשקיקה לשידורים מאליפות העולם באתלטיקה בסוף החודש באוסקה, יפאן, ואליפות ארה"ב הפתוחה בטניס (ESPN). עבור כל הערוצים האלה אני משלם במסגרת המנוי שלי בחברת YES.

בקיץ שעבר התחברתי בעל כורחי למנויי צ'רלטון. לאו דווקא בגלל המונדיאל, אלא בעיקר משום שהם בעלי זכויות השידור של הליגה האנגלית. זה סם החיים שלי, בעיקר כאשר משדרים את מנצ'סטר יונייטד. כיום מאלצים אותי לצפות גם בליגת העל שלנו, אבל תמורת 50 שקלים לחודש אני מקבל כמות אדירה של שידורים, וכך יוצא שתמורת כל משחק אני משלם כמה שקלים בלבד (הבן שלי בניו יורק נאלץ לשלם 22 דולר עבור משחק יחיד מהפרמייר ליג). כמו כן, אני מנוי על ערוץ ספורט 5 וספורט 5+, שסיפקו לי במשך שנים את שידורי הליגה האנגלית, הצ'מפיונס ליג וליגת העל בכדורסל.

חשוב לזכור שספורט 1 וספורט 2 עלו לאוויר מראש כערוצים בתשלום, בניגוד לערוץ הספורט שנמנה על תכנית הבסיס. קיבלתי בהבנה את צירוף ספורט 5+ שאיפשר את הרחבת השידורים, אבל איני מוכן לממן את שני הערוצים הנוספים. אין שום הצדקה שחברה אחת תפעיל ארבעה ערוצי ספורט, שלושה מהם בתשלום. לא ראיתי את בית"ר ירושלים בקופנהאגן ואת טורניר הרכבות ברוסיה. החשש שלי, כמו של רבים אחרים, הוא שבקרוב יתברר שעבדו עלינו פעם נוספת ולאט לאט יזלגו גם משחקי הצ'מפיונס ליג וליגת העל בכדורסל לערוצים החדשים. למה שזה לא יקרה? כי על כוחה האמיתי של הגברת הניג והגוף שהיא עומדת בראשו למדנו בשבוע שעבר. ראו הוזהרתם.

השחייה הישראלית לא ידעה ימים כאלה שנים רבות. לפתע קם לנו דור של שחיינים צעירים שלא ידעו את אאורבך, ברוק ואלכסייב, שמסתערים על שיאיהם ומנפצים אותם בזה אחר זה. תחרות האיחוד האירופי בפאריס העלתה לכותרות שחיינים כמו גיא ברנע, איתי צ'מה, מיקי מלול, תום בארי, נדב כוכבי, שי לבנת, נמרוד שפירא בר-אור ונסטסיה קרוטקוב, שהצטרפו לאניה גוסמטמלסקי הבלתי נלאית. מדליות, שיאים ואפילו שניים שעשו כבר את הקריטריון למשחקי בייג'ינג.

אבל בכל טוב חייב להיות אצלנו גם משהו חלמאי. גוסטמלסקי קבעה את הקריטריון ב-100 מטר פרפר, אבל הוא לא יוכר על ידי הוועד האולימפי שלנו מאחר שהיא קבעה אותו במשחי חצי הגמר בשעות הערב. למה? משום שהמוקדמות באולימפיאדה, כמו בכל תחרות שחיה, ייערכו בשעות הבוקר. הבנתם את זה?

ומה עם הפרש השעות בין ישראל וסין? כדאי אולי שהשחיינים שלנו ימצאו להם תחרויות לפי שעון סין. אז הקריטריון יהיה כשר.

נבחרת ישראל תחל ביום רביעי בקופנהאגן את משחקיה בטורניר ההזדמנות האחרונה להשיג את הכרטיס המיוחל לאליפות אירופה שתיערך בחודש הבא בספרד.

ההכנות התנהלו בצליעה. שלושה משחקי מבחן אינם מספיקים, ואיני משוכנע שאפשר להפיל את כל התיק רק על השבדים, שלדברי האיגוד ביטלו ביקור בישראל. גם היעדרותם של טל בורשטיין ושרון ששון הפצועים לא מוסיפה להרגשת הביטחון של צביקה שרף ושחקניו.

לפני שנתיים היינו במצב דומה, אבל אז התעלתה הנבחרת, ולא רק שהעפילה לאליפות אלא נתנה שם הופעה מרשימה. יש בסגל של שרף ושיבק הרבה שחקנים טובים ומנוסים, והכל תלוי בראש ובמוכנות להשקיע. אף אחת מהנבחרות שנשחק נגדן בשלב הראשון (דנמרק, בלגיה ואוקראינה) אינה עדיפה עלינו, וגם הן תשחקנה בהרכבים חסרים.

שלושה מהמשחקים ייערכו בהיכל נוקיה המשופץ והממוזג (מוצ"ש, רביעי ומוצ"ש) וכאן יכול כל אחד מאיתנו לתרום את חלקו הצנוע בעידוד קולני. אני מאמין שבסופו של דבר ישראל תעבור את השלב הראשון ותצא לספרד למשחקים המכריעים.