אחד המושגים המשעשעים, אך גם המשפילים ביותר בז'רגון הספורט האמריקאי, הוא "מיסטר אירלוונט". הכינוי ניתן לשחקן שנבחר אחרון בדראפט ומקורו בליגות הפוטבול והבייסבול האמריקאיות, עם דראפט הכולל למעלה מ-250 ו-1,500 בחירות בהתאמה. ההיגיון שעומד מאחורי הכינוי מובן: השחקן שנבחר אחרון בדראפט הוא בדרך כלל גם הראשון להיגרע מהסגל הסופי של הקבוצה שבחרה בו, ומכאן שכמעט תמיד אינו רלוונטי.
וויל בליילוק (24, 1.83), שחקן הרכש החדש של הפועל ירושלים, היה ה"מיסטר אירלוונט" של דראפט 2006 ב-NBA, לאחר שנבחר במקום ה-60 והאחרון בידי הדטרויט פיסטונס. עד כדי כך לא רלוונטי, שאפילו יותם הלפרין נבחר שבעה מקומות לפניו. היום, אחרי עונת רוקי בפיסטונס, שכללה הרבה שעות בדרכים ומעט מאוד דקות משחק, נודד הפוינט גארד הצעיר עד ההולי לנד בחיפושו אחר זמן פרקט. הכירו את מנהל המשחק החדש של דן שמיר.
הרגע הגדול בחייו
ליל דראפט 2006 היה אמור להיות אחד הגדולים בחייו של בליילוק. בבית משפחתו שבבוסטון, מסצ'וסטס, התקבצו הוא, חבריו הקרובים ובני משפחתו, וצפו נינוחים בטלוויזיה. אכלו, שתו וצחקו. בכל זאת, על פי ההערכות המוקדמות, היה בליילוק אמור להיבחר בתחילת הסיבוב השני, כשהמועמדת הראשית לקלוט אותו הייתה בוסטון סלטיקס, הקבוצה שהעריץ מינקות. רק שככל שהתקדם הערב ואיש לא נקב בשמו של בליילוק, הלכה ההמולה בבית ודעכה. כשהגיע תורה של בוסטון לבחור, במקום ה-36, היא קראה בשמו של הפורוורד קרייג סמית', שהועבר מיד למיניסוטה. דממה השתררה בבית. המשמעות הייתה ברורה: דני איינג', הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, החליט לוותר על שירותיו. כאשר הלפרין ודי בראון, שני רכזים שבליילוק דורג לפניהם על פי המומחים, נבחרו גם הם, נפלו פניהם של הנוכחים. באזור הבחירה ה-55 היגון פינה את מקומו לייאוש.
אבל אז, רגע לפני כיבוי האורות, קרא דיוויד שטרן בשמו. "זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי", סיפר בליילוק בראיון שנערך עימו לאחר מכן. "השעה הייתה לקראת חצות, וכשראינו את השם שלי על המסך הדציבלים פתאום עלו לשמיים. כולם התחבקו עם כולם, עם כל כך הרבה אהבה. בכלל לא היה לי אכפת שנבחרתי אחרון, הרי מישהו היה צריך להיבחר במקום ה-60. נבחרתי, וזה מה שנחשב. למרות שלא היה לי חוזה מובטח בקבוצה, קיבלתי אפשרות סבירה להגיע ל-NBA. ידעתי שהחל מהרגע שנבחרתי, זה תלוי רק בי". בליילוק נשלח לליגת הקיץ בלאס ווגאס, שם הציג יכולת סולידית מול עיניהם הבוחנות של אנשי הפיסטונס. בשבועות הבאים עבד מיסטר אירלוונט שעות על גבי שעות עם הצוות המקצועי של הקבוצה ופילס בעקביות את הדרך לליבם. במחנה האימונים הסופי הוא הראה לב גדול ונחישות, שהקנו לו מקום בסגל הרחב. בליילוק פתח את העונה כשחקן הליגה הטובה בעולם.
תלמד מאלכס אקר
אלא שבליילוק לא הגשים את חלומו לחלוטין. עד מהרה נדחק לשולי הרוטציה והיה לרכז השלישי ברוטציה, אחרי צ'ונסי בילאפס ולינדזי האנטר. גם כשקיבל הזדמנויות מעטות, לא הצליח להשאיר חותם משמעותי. הסובבים את הקבוצה דיברו על כך שהתקשה להתמודד עם האינטנסיביות של הליגה, אחרים טענו שלא היה אסרטיבי מספיק. "כדי ששחקן צעיר יתפוס מקום של קבע ברוטציה הוא חייב לקחת דברים בכוח, ולצערי וויל לא עשה את זה", אומרת ג'ואן גרסטנר, המכסה את הפיסטונס עבור העיתון "דטרויט ניוז". "בסך הכל מדובר בבחור מצחיק, אדם טוב ושחקן חכם, אבל במונחים של NBA, הוא לא זרק מספיק. הוא וויתר על זריקות, לא שיחק עם מספיק ביטחון. כך שרוב העונה הוא בעיקר עודד מהספסל. מצד שני, זאת בעיה שכמעט כל שחקן חדש בליגה סובל ממנה".
בליילוק עצמו הודה כי "האינטנסיביות של הליגה הזאת מהממת אותך. זה לא דבר פשוט. רגע אחד אתה מתאמן, אחרי כמה דקות אתה כבר מוצא את עצמך בעיר אחרת, ואחרי המשחק אתה חייב לתפוס טיסה למשחק אחר. אהיה שקרן אם אומר שזה לא מהמם אותך. ככה זה חוזר על עצמו, שוב ושוב". במהלך העונה נשלח בליילוק לתקופות קצרות בקבוצת סיוקס פולס סקייפולס מליגת הפיתוח, מעין קבוצת מילואים של הפיסטונס, לשם התחשלות. ב-14 המשחקים בהם שותף ב-NBA העמיד ממוצעים של 1.8 נקודות, 1.1 ריבאונדים ו-1.1 אסיסטים. אם בליילוק עוד ציפה בסיום העונה החולפת להזדמנות נוספת, אזי שבתום דראפט 2007 הבין שאת העונה הקרובה יצטרך לבלות באירופה, לאחר שהפיסטונס ליקטו שלושה רכזים חדשים והעניקו לאחד מהם את חולצתו. "בפיסטונס רוצים שוויל ילך בעקבותיו של אלכס אקר, שגם הוא נשלח בקיץ שעבר לשנת התחשלות באירופה", מסבירה גרסטנר. "בקבוצה מבינים שרק מעבר לים הוא יוכל להתחשל באמת, ואם וויל יצליח לעמוד במשימה הזאת, יש לו סיכוי טוב לחזור לקבוצה בעתיד. אקר, לדוגמא, קיבל דקות משמעותיות מאוד ביוון, וכנראה יחזור לסגל של הפיסטונס כבר בעונה הקרובה".
הרבה פלוסים, לא פחות מינוסים
מה שעשוי יום אחד להפוך את וויל בליילוק למחמם ספסלים ב-NBA, אמר עליו לפני שנתיים סקאוט אמריקאי בכיר, זה הלב שלו. נחישות והקרבה יש לבליילוק בשפע. לא הרבה כישרונות כדורסל גדולים יצאו מבוסטון, אבל כמו כל בחור שגדל באינר-סיטי של העיר, בליילוק, לפני הכל, הוא לוחם. את תקופת הקולג' העביר באיווה סטייט, ובשלוש שנותיו במכללה (עזב לפני השנה הרביעית) היה לרכז הראשון של הקבוצה. יחד עם קרטיס סטינסון, חברו לקו האחורי ושותפו לדירה, הצליח בליילוק להתרומם מעל לבינוניות הכללית ונחשב לשחקן המפתח במערך ה"צייקלונס". איווה סטייט אומנם לא השיגה דברים יוצאי דופן לאורך שנותיו במכללה ובדרך כלל סיימה את העונה באזור פברואר, אולם בליילוק וסטינסון הרכיבו את קו הגארדים מהמשובחים שבליגת המכללות (15.4 נקודות, 6.1 אסיסטים, 3.3 ריבאונדים בעונת הג'וניור שלו). בתום עונת 2006 החליט בליילוק לוותר על שנת הסניור, עונתו האחרונה, לאחר שמאמנו האהוב, וויין מורגן, פוטר. אחרים טענו כי פשוט היה חייב לפרנס את בנו בן השנה, נסאייה.
"סטינסון לפעמים איבד את הראש, אבל וויל נהג לאזן אותו", מספר מארק אמרט מהיומון "רג'יסטר סטאף", המכסה את הצייקלונס. "בליילוק הוא רכז טהור, כזה שמשתדל לעשות את האחרים טובים יותר, למרות שלפעמים הוא היה לוקח על עצמו קצת יותר מדי. הוא סופר-חכם, יש לו ראיית משחק נהדרת והוא קטלני במשחק המעבר. הוא יודע להפעיל את הקלעים ואת שחקני הפנים. כבר אין כאן הרבה רכזים מסוגו". אנשי המקצוע בארה"ב מתעכבים בעיקר על המהירות והזריזות של בליילוק. "הצעד הראשון שלו נדיר, הוא מגיע לטבעת בלי הרבה בעיות אבל לא תמיד נוהג לסיים", ממשיך אמרט להרעיף מחמאות. "יש לו ידיים ארוכות וזריזות, הוא חוטף הרבה ונחשב לשומר קשוח שלא מוותר. הבעיה העיקרית שלו היא הקליעה: בקולג', ואפילו מתקופתו בתיכונים, וויל לא נחשב לקלעי גדול. זה לא השחקן שיפרק אותך מחוץ לקשת. הקליעה שלו מחצי מרחק דווקא הרבה יותר בטוחה. אין ספק שבישראל הוא יצטרך לעבוד על הפן הזה במשחק שלו".
סיפור המסגרת של בליילוק ויתרונותיו הפיזיים מזכירים במעט וויל אחר, ביינום, רכזה של מכבי תל אביב. אלא שעל המגרש, מדובר ברכזים שונים בתכלית. שניהם אתלטים וחזקים, אבל בליילוק "קצת פחות פרוע, קצת פחות נוצץ, קצת פחות מבריק, קלעי פחות טוב והרבה פחות אקספלוסיבי, אבל הוא רכז הרבה יותר אמיתי. פוינט גארד אמריקאי טהור זה נכס באירופה", מחדד סוכן שחקנים שצפה אשתקד בשניים בליגת הקיץ בווגאס. "אני חושבת שיש לו עתיד", אומרת גרסטנר. "נכון שהוא קצת קטן, 'אנדרסייזד', והוא כבר לא יגדל, אבל יש לו את האפשרות להצליח. הוא צריך להתחשל, להתחזק, לשחק. בעיקר לשחק. לפעמים בליילוק לא סבלני מספיק, אבל זה לא שחקן שהורס קבוצה. להפך. זה שחקן שבונה קבוצה. הוא עובד קשה, מקצוען, ובישראל הוא ייתן הכל כדי להצליח. אולסטאר הוא כבר לא יהיה, אבל בהחלט יש לו פוטנציאל להיות שחקן סולידי". עם רזומה של עונה אחת בלבד ככדורסלן מקצועני, אמור בליילוק להנהיג את הפועל ירושלים הבאה. זה לא בהכרח דבר רע.
