לאט אבל בטוח מתקרבת אלינו עונת הפוטבול החדשה. בספטמבר נחזור לחוות את החוויה שכל כך אהובה עלינו, אוהדי המשחק. יחד עם זאת, ישנן עדיין כמה וכמה נקודות בנוגע למערכים, חוקים והגדרות, אשר לא ברורות בכל מאת האחוזים לכל אחד ואחד מאתנו. אבל אל תרגישו שלא בנוח - גם במולדת הפוטבול שדרים, פרשנים ואפילו שופטים מתבלבלים לעיתים די קרובות, שלא לדבר על האוהד האמריקאי הזוטר. מה לעשות, לא לחינם נחשב הפוטבול למשחק הקבוצתי המורכב והמסובך ביותר.
לאור זאת, מדור וואלה! פוטבול החליט להבהיר בסדרה של כתבות חלק ממושגי הפוטבול הפחות שכיחים. אנו בטוחים, כי שליטה במושגים אלו תעזור להבין בצורה טובה יותר את המתרחש על המגרש במהלך המשחק, מה שיגביר עוד יותר את ההנאה ממנו. אין לנו כל כוונה להסביר כאן את יסודות המשחק, ברצוננו לדון במרכיבים מתקדמים יחסית. מצד שני, אין באפשרותנו לפרט בצורה מדוקדקת כל פרט ופרט, לכן כל אחד מוזמן לשאול אותנו בנוגע לנקודות שפספסנו, ונשמח לענות על כל השאלות (כמובן, בעזרתם של קוראינו הוותיקים).
מהלכי ריצה לקוורטרבק
נתחיל עם העמדה המתוחכמת ובדרך כלל החשובה ביותר על המגרש הקוורטרבק. ברוב המקרים, לקראת תחילתו של מהלך ההתקפה, באמצעות מכשיר הקשר בקסדה, הקוורטרבק מקבל הוראות מהמאמן/מתאם ההתקפה בנוגע למהלך המתוכנן. הוא מכנס את השחקנים להתייעצות קצרה "האדל" (Huddle), בו מיידע את שאר השחקנים לגבי המהלך. ההאדל לא תמיד הכרחי. לפעמים, במטרה לא לאפשר להגנת היריבה להתארגן ו/או בכדי לחסוך בזמן, הקוורטרבק יריץ את "ההתקפה ללא האדל" (No Huddle Offense) - רצף של מהלכים, בהם ההתקפה מסתדרת על קו ההתנגשות ללא התכנסות מוקדמת, וההוראות עוברות בצעקות.
לעתים קרובות יעדיף הקוורטרבק לשנות את מהלך ההתקפה המתוכנן בהתאם להיערכות ההגנה. כלומר, במקרים כאלה, אחרי שההתקפה כבר מסודרת על קו ההתנגשות, הקוורטרבק "קורא את ההגנה" (Read the Defense) ולפיכך מחליף את המהלך המקורי על ידי מהלך שהוא בוחר ביחס לסיטואציה. ניהול התקפה כזה נקרא "אודיבל" (Audible), ומתבצע על ידי צעקה של "קוד המהלך" (Signal), שלא אמור להיות מובן לשחקני היריבה. למשל, במידה שהקוורטרבק מזהה שמונה שחקני הגנה מלפני, הוא בהחלט עשוי להחליף מהלך ריצה במהלך מסירה.
יחד עם הנאמר לעיל, לא תמיד מתאפשר לקוורטרבק לזהות בוודאות מה ההגנה הולכת לעשות, ולכן בקביעת המהלך הוא מתבסס על האינטואיציה והניסיון. כיום ההגנות משנות מערך ממש בשנייה האחרונה, לכן קוורטרבק חייב לצפות לשינוי ולדעת להגיב בהתאם ובזמן. בתקופה הנוכחית הקוורטרבק המצטיין בקריאת ההגנות הוא, כמובן, פייטון מאנינג, שאיננו טועה בכך כמעט אף פעם ויודע להפתיע את היריבות פעם אחר פעם על אף ניסיונותיהן להביכו.
הקוורטרבק מקבל כדור למהלך באחת משתי הצורות הבסיסיות: "תחת הסנטר" (Under Center) או "שאטגאן" (Shotgun). במקרה הראשון הוא ניצב ישירות מאחורי הסנטר, ובמקרה השני כ-5-7 יארד מאחוריו. השאטגאן מאפשר לקוורטרבק מעט יותר זמן לביצוע המהלך, אך יחד עם זאת נותן להגנה אינדיקציה שהמהלך העתיד לבוא הינו, ככל הנראה, מהלך מסירה.
ברוב המקרים הקוורטרבק מושיט (Hand-off) את הכדור אחורה או הצידה לרץ האחורי או מוסר אותו קדימה ל-"תופס מורשה" (Eligible Receiver) מתוך "הפוקט" (Pocket) או מחוצה לו. יחד עם זאת, ישנם מהלכים בהם קוורטרבק נאלץ להפגין מעורבות גדולה אף יותר.
מהלך "האופציה" (Option Play) - ישנם שני סוגים בסיסיים של מהלך זה. הראשון נקרא "אופציית ריצה" (Option Run), אותו נהוג לבצע בעיקר בעת הצורך לעבור מרחק קצר (Short Yardage Play). הקוורטרבק נע לפנים מאחורי התאקל עם אופציית הושטה לרץ האחורי, תלוי במי מהם תתמקד ההגנה. הסוג השני הינו "אופציה משולשת" (Triple Option). כאן לקוורטרבק יש שלוש אופציות: לתת כדור החוצה לרץ, פנימה לפולבק או להמשיך לרוץ בעצמו.
מהלך מסוג זה נפוץ בעיקר במכללות, ונראה על מגרשי ה-NFL במקרים נדירים בלבד. הסיבה לכך הינה פשוטה: אין דרך טובה יותר לתכנן את "מותו" של הקוורטרבק ברגע שהוא זה שמתוכנן לשאת את הכדור, הוא עלול להיות מתוקל על ידי ההגנה ולהסתכן בפציעה קשה. בנוסף, מהלך "הטריפל אופשן" מחייב בקוורטרבק אתלטי כדוגמת מייקל וויק או ווינס יאנג, אחרת אין לו כל סיכוי להיות יעיל.
מהלך "הסניק" (Quarterback Sneak). כשישנו צורך להשיג יארד אחד או פחות, הקוורטרבק מקבל את הכדור מהסנטר וישר אחר כך מגיח בעקבות קו ההתקפה שלו, לעתים עם סיוע של הפולבק/הרץ שדוחפים אותו מאחור.
"סקראמבל" (Quarterback Scramble). במהלכים מסוימים הקוורטרבק מתוכנן לצאת מהפוקט ולמסור תוך כדי תנועה (Rollout), אך לפעמים הוא נאלץ לעשות זאת בניגוד לתכנון. "סקראמבל" איננו מהלך מתוכנן, הוא מתבצע כאשר הקוורטרבק נמצא תחת לחץ ומנסה להימנע מהסאק. במקרה כזה הוא בורח הצידה (בדרך כלל לצד "החזק") במטרה לאפשר לרסיברים זמן להתפנות למסירה, או בכדי להשיג יארדים על הקרקע. דונובן מקנאב, כשהוא בריא, הוא הסקראמבלר היעיל ביותר בליגה. המהלך המכונה "fourteen Seconds Scramble", ממשחק המאנדיי נייט בדאלאס בעונת 2004 נחשב בזכות לאחד המהלכים הגדולים בתולדות המשחק. השאלה היא האם מקנאב יוכל להפיק מהלכים מהסוג הזה אחרי שיחזור מהפציעה הקשה שעבר אשתקד.
"ספייק" (Spike). זהו מהלך שמתבצע בכדי לעצור את שעון המשחק מבלי לנצל פסק זמן. הקוורטרבק זורק את הכדור לרצפה מייד עם קבלת הכדור "תחת הסנטר". במקרה כזה, המהלך נחשב "למסירה לא מושלמת", וההתקפה מפסידה דאון.
מהלכי ריצה סטנדרטיים
המערך הבסיסי ביותר בהתקפה נקרא מערך ה-I, או (I-Formation) בגלל הדמיון הוויזואלי של המבנה בו ניצבים הקוורטרבק, הפולבק והרץ האחורי לאות "I". ניתן לראות את סכמת המערך על גבי האיור.
מדובר במערך הנוח ביותר למהלכי ריצה, עקב הנוכחות של שני חוסמי ריצה נוספים בדמותם של הטייט אנד והפולבק. כאן נדון במהלכי הריצה הנפוצים שמיועדים לרץ האחורי. ברור שגם פולבק יכול לשאת כדור בחלק מהמהלכים, אם כי הדבר נראה במקרים די נדירים, כיוון שתפקידו העיקרי של הנ"ל הוא להוות "חוסם מוביל" (Lead Blocker) עבור הרץ האחורי.
לכל מהלך ריצה ישנה נקודה בהגנת היריבה, דרכה הרץ האחורי מיועד לחדור, המוגדרת כ-"נקודת פריצה" (Point of Attack). ההתקפה לעולם תהיה מעוניינת ביצירת יתרון בנקודת הפריצה, וזאת ניתן לעשות בשתי צורות. אחת - על ידי "מהלכים עם חוסם מוביל"(Plays Lead Running), בהם הרץ האחורי נע עם הכדור מאחורי הפולבק; השניה - על ידי "מהלכי הטעיה" (Misdirection Plays), בהם ההתקפה מנסה להטעות את ההגנה, כאשר "מראה" לה נקודת פריצה אחת, בזמן שהרץ הולך דרך נקודת פריצה אחרת.
הרץ יכול לרוץ או "בפנים" (Inside Running), או "בחוץ" (Outside Running). במקרה הראשון, הרץ האחורי מנסה לפרוץ דרך הצפיפות במרכז ההגנה, "בין התאקלים" (Between the Tackles), ובמקרה השני הוא מנסה לברוח הצידה "למגרש הפתוח". בדרך כלל, רצים מאסיביים יותר, כדוגמת לארי ג'ונסון וג'מאל לואיס, יעילים יותר "בפנים", שם הם יכולים לנצל את יתרון הפיזיות שלהם. רצים כאלה נקראים לפעמים "רצי צפון-דרום" (North-South Runners), כיוון שאוהבים לרוץ בקו ישר, מבלי לשנות את כיוון הריצה באופן פתאומי. רצים כאלה עוזרים "לטחון" את הגנת היריבה ולהתקדם בצורה עקבית. לעומתם, הרצים שאוהבים "לחתוך החוצה" נקראים "משני כיוון" (Cut Back Runners). רצים מסוג זה, כמו למשל לדניאן טומלינסון, הם הרבה פחות פיזיים, לכן מעדיפים לא לרוץ בתוך הצפיפות, אלא בזכות מהירותם ויכולת שינוי הכיוון לברוח לצידי המגרש, שם יש להם אפשרות להשיג יארדים רבים במהלך אחד.
מהלך הריצה הבסיסי ביותר נקרא "ריצת אוף-תאקל" (Off-Tackle Run). רץ אחורי נע עם הכדור "לצד החזק" (הצד שבו יש יותר חוסמים, כלומר שם ממוקם ה-TE), מאחורי החסימה של התאקל הימני ושל הפולבק שמוביל את הדרך. מתפקידם של התאקל והטייט אנד ליצור פרצה (Hole) ראשונית בהגנה, בזמן שהפולבק חודר דרכו וחוסם את הליינבקר שמנסה לסתום את הפרצה.
פירוק לגורמים
"דייב" (Dive). זהו מהלך, אשר במסגרתו הרץ נע באופן מיידי אל תוך הרווח שבין הסנטר לגארד. ייתכן דייב עם חוסם מוביל (בדמותו של פולבק) במקרה כזה המהלך נקרא "דייב מובל" (Lead Dive). בדרך כלל, המהלך הזה מתבצע בעת הצורך לעבור מרחק קצר בלבד, היות שלקו ההתקפה אין זמן רב לייצר פרצה בהגנה.
"קאונטר" (Counter). זהו מהלך הטעיה: הפולבק נע "אוף תאקל", בזמן שהרץ האחורי עושה צד אחר בעקבותיו, ואז משנה כוון והולך לצד הנגדי - "הצד החלש". במידה שההגנה "קונה" את התנועה של הפולבק וחושבת כי מדובר במהלך "האוף תאקל", היא לא תשאיר מספיק שחקנים "בצד החלש" והרץ יוכל לצבור כמות יארדים ניכרת.
"סוויפ" (Sweep). מדובר במהלך אשר בו הרץ האחורי מקבל כדור, נע במקביל לקו ההתנגשות עד שמזהה פרצה וחותך החוצה אל המגרש הפתוח. שני סוגים של הסוויפ הם הנפוצים ביותר: "טוס סוויפ" (Toss Sweep) ו-"פאוור סוויפ" (Power Sweep). במקרה הראשון הרץ האחורי אינו מחכה לחוסמים, אלא ישר עם קבלת הכדור מנסה בעזרת מהירותו לחתוך החוצה. טיקי בארבר, בזמנו, היה מבצע את המהלך הזה בצורה נהדרת.
במקרה של -"פאוור סוויפ", שני הגארדים נעים לצד החזק, ומובילים את הרץ אל המגרש הפתוח. המהלך הזה, בניגוד לטוס סוויפ, דורש הרבה סבלנות מהרץ האחורי הוא חייב להמתין לכך שהגארדים יגרמו היווצרות הפרצה, אחרת ההגנה תעצור אותו מוקדם. בנוסף, נדרשים כאן גארדים מאוד מהירים, שמסוגלים לחסום לא רק על קו ההתנגשות, אלא גם בעומק המגרש. למשל, כיום הגארד שיודע לעשות זאת בצורה הטובה בליגה הינו שון אנדריוס, מה שיחד עם יכולת שינוי הכיוון של בריאן ווסטברוק, מאפשר לפילדלפיה איגלס לבצע את "הפאוור סוויפ" בצורה יעילה מאוד.
"דראו" (Draw). הקוורטרבק מקבל כדור, עושה הטעיה כאילו הולך למסור, אך בסופו של דבר מושיט את הכדור לרץ האחורי שלו. אם ההגנה תיפול למלכודת, הליינבקרים ייסוגו לעמדות הכיסוי והרביעייה הקדמית תסתער על הקוורטרבק. זה יגרום לדלות באזור קו ההתנגשות ויאפשר לרץ לעבור דרך המרכז כמעט ללא הפרעה. המהלך הזה (כמו גם המהלך הבא והאחרון שנדון בו בכתבה זו) בדרך כלל עובד עבור הקבוצות להן יש משחק מסירה מפחיד, כמו הקולטס או הסיינטס בעונה שעברה, מאחר שהיריבות חוששות מראש מהמסירה, ולכן "אוכלות" את ההטעיה.
"טראפ" (Trap). גם כאן מנסה ההתקפה ליצור רושם אצל ההגנה שמדובר במהלך מסירה. הקוורטרבק מקבל את הכדור, וכביכול ממתין שהרסיברים שלו יתפנו. במקביל, שחקני קו ההתקפה מאפשרים בכוונה לאחד משחקני קו ההגנה לחדור דרכם ללא הפרעה. ברגע שהדבר קורה, אחד משחקני קו ההתקפה מנטרל את שחקן ההגנה החודר, והקוורטרבק מעביר את הכדור לרץ האחורי, שחודר דרך הפרצה שנוצרה.
שני המהלכים האחרונים שתוארו הינם שימושיים ביותר כנגד הגנות אגרסיביות שאוהבות ללחוץ על הקוורטרבק, כדוגמת ההגנה של הפיטסבורג סטילרס. במידה שההגנה איננה נופלת לתוך המלכודת, סביר להניח כי הרץ האחורי יופל על קו ההתנגשות, או אפילו יפסיד יארדים. לכן, כפי שכבר נאמר לעיל, בכדי שההגנות "תאכלנה" את ההטעיות מהסוג הזה, חשוב שגם התקפת המסירה תהיה יעילה ותדע לבצע מהלכים, אשר בהם נדון בכתבה הבאה.
**הערה לכל מי שמודאג מהעובדה שמהלכים כמו Reverse, Double Reverse וכדומה לא הוזכרו לאלה מתוכנן פרק נפרד שיוקדש למהלכים המפתיעים.