יוגוסלביה חוזרת?

החולשה של הליגות המזרח-אירופיות היא לא סוד. למרות הכספים העצומים המושקעים בחלק מהליגות הללו (רוסיה, אוקראינה, רומניה), ההישגים האירופיים של הקבוצות מועטים, ומסתכמים בעיקר בזכייה הסנסציונית בגביע אופ"א של צסק"א מוסקבה.

לפני שבועיים נערך בשווייץ כינוס מיוחד של פיפ"א כדי לדון במצב. המובילים בדיונים המרתוניים היו נציגי רוסיה, רומניה, סרביה וסלובניה, שדחפו בכל הכוח לכיוון של איחוד ליגות והקמת ליגות אזוריות. היעד הסופי – כל מזרח אירופה תשחק במערכת ליגות אחת, שתתחרה באיכות ובתחרות של הליגות במערב היבשת. השלב הראשון המוצע הוא הקמת ליגה אזורית למדינות יוגוסלביה לשעבר, שם המודל הזה כבר מיושם בכדורסל – הליגה האדריאטית.

לליגה מאוחדת יש שני יתרונות עיקריים: האחד - היא תגדיל את התחרות ותהווה למעשה עליית מדרגה בין הליגות המקומיות לתחרויות האירופיות. השני - היא תגדיל את השוק שאליו ייחשפו המועדונים ובכך גם את הרווחים מפרסום, מזכויות שידור ובאופן עקיף מהעלאת התחרותיות בליגה.

כיום יש כבר כמה ניסיונות לליגות אזוריות באזור הבלטי ובסקנדינביה, שם הן משוחקות במקביל למקומיות, ושוב נזכיר את הליגה האדריאטית בכדורסל. הניסיון הבלטי בינתיים אינו מצליח לשבות את לב הקהל, כאשר למשחקים מגיעים מאות בודדות של צופים. מצד שני, מה אפשר לצפות ממפגשים בין פ.ק. ונטספילס ולבאדיה טאלין? רק ביוגוסלביה יש יריבויות מסורתיות ושנאות ישנות, שיכולות להוות מוקד עניין מיידי. אם יש מקום שבו יש סיכוי טוב לליגה אזורית, הרי זה יכול לקרות דווקא שם.

האווירה הפוליטית בפיפ"א ואופ"א מעודדת את המהלך. בימי לנארט יוהאנסון באופ"א טורפד כל ניסיון לפגוע בליגות המקומיות. בעידן פלאטיני הגישה שונה – הוא חרט על דגלו את צמצום הפערים ומוכן לנסות כמעט כל רעיון שיעזור לכך. עיתוני שוויץ אף פרסמו, כי שניים מבכירי אופ"א אמרו בוועידה שאיחוד ליגות הוא העתיד של הכדורגל האירופי.

מצד שני, אליה וקוץ בה. כל הנציגים הודו שהליגה תהיה חסרת משמעות אם לא תשלח את קבוצותיה למפעלים האירופיים. כלומר, היא חייבת להחליף את הליגות המקומיות ולא להשלים אותן. סידור כזה בוודאי יתאים לקבוצות מסדר הגודל של הכוכב האדום בלגראד או דינאמו זאגרב, אבל יפגע קשות באינטרסים של קבוצות מהליגות הקטנות יותר. אחרי הכול, חוסר תחרותיות היא הבעיה של סרביה וקרואטיה בעיקר. בסרביה התחלקו הכוכב האדום ופרטיזן, למעט באחת, בכל האליפויות. בקרואטיה היו אלה היידוק ספליט ודינמו ששלטו ללא מעצורים.

לעומת זאת, בבוסניה זכו ארבע קבוצות שונות בליגה המאוחדת לכל המחוזות, שהוקמה לפני 5 שנים בלבד. במקדוניה התחלפו 4 אלופות בעשור האחרונות ובסלובניה יש תחרות משולשת אדירה בין מאריבור, גוריצה ודומז'אלה. על מונטנגרו חבל להרחיב, משום שהליגה העצמאית שלה קיימת רק עונה אחת ומוקדם להסיק מסקנות. עם זאת, ניתן לומר שהלהט להצליח באירופה במדינה החדשה הוא אדיר. האם יסכימו שם לוותר על העניין בשביל ליגה יוגוסלבית מאוחדת?

ההצעה שעלתה בוועידה הייתה לליגה עליונה בת 18 קבוצות ו-6 ליגות משנה מקבילות – אחת לכל מדינה. שתי האחרונות יירדו אוטומטית, כאשר השתיים שלפניהן יתחרו בפלייאוף, מול ארבע המפסידות של הפלייאוף בליגת המשנה. מסובך, מוזר ועם בעיה רצינית שיש לתת עליה את הדעת. הרי גם אם תהיינה 6 קבוצות סרביות בליגה העליונה ורק מקדונית אחד, בכל זאת ליגת המשנה בגרסה הסרבית תהיה חזקה יותר מהמקדונית. בעונה האחרונה של הליגה היוגוסלבית ב-1990/91 היו בה שמונה קבוצות מסרביה, חמש מבוסניה, ארבע מקרואטיה, אחת מסלובניה וממונטנגרו ואף אחד ממקדוניה, אם כי ורדאר סקופיה סיימה ראשונה בליגת המשנה באותה עונה.

אפשר גם לדמיין מצב אחר. נניח שלא יהיו קבוצות סלובניות בליגה העליונה. במצב כזה דומז'אלה, מאריבור וגוריצה יילחמו למעשה על אליפות סלובניה, אבל ללא הבונוס של מוקדמות ליגת האלופות. למה להן לא לפרוש לליגה עצמאית משלהן שוב? בעיה נוספת היא גודל ליגות המשנה. הרי אם נניח שקבוצה בוסנית תרד ליגה ואלופת ליגת המשנה הבוסנית לא תעפיל לליגה העליונה, הליגה תגדל בקבוצה נוספת למספר אי זוגי. או שאולי במקרה זה יורידו או יעלו קבוצות נוספות מהליגות הנמוכות יותר?

אחרונה חביבה היא בעיית הביטחון. משקעי העבר עדיין טריים. נכון שבאדריאטית הדברים מסתדרים במידה מסוימת, אבל שם הרי לא נלחמים על מיקומים באירופה וגם לא ממלאים את המראקנה בבלגרד ב-50 אלף סרבים לאומנים צמאי דם. כל תקרית קטנה יכולה לפוצץ הכול ונקווה שלא יהיו אבידות בנפש. אין ספק שצריך לברך על היוזמה להשוות כלכלית בין מזרח אירופה למערבה ועל המחשבה המעמיקה מאחורי הדברים, כמו גם על הפתיחות המחשבתית של אופ"א אחרי שנים של קיבעון. מצד שני, עוד ארוכה הדרך למימוש החזון. נשאר רק לשאול: הגר סרבי עם בוסני וקרואטי עם מקדוני ירבץ?