נשואים למאפיה

הגילוי החדש והמרעיש לפיו שופט כדורסל הטה תוצאות משחקים ב-NBA מעורר סנסציה. האמריקאים תמיד הצטיירו כמי שמאמינים בפייר פליי ובעובדה שלמרות שהכל הוא בגדר שואו, בסופו של דבר תיקבע התוצאה הסופית על המגרש, בצורה אובייקטיבית ככל שאפשר.

אבל את הרומן בין ספורטאים לפשע המאורגן ובכלל להימורים לא המציא טים דונהי. עוד מתחילת המאה שעברה היו לא מעט קשרים שהטילו כתמים מכוערים על תדמיתו וטוהרו של הספורט האמריקאי, ורק אשתקד נתפס ריק טושה, עוזר המאמן של קבוצת ההוקי של פיניקס קויוטיז, כשהוא מנהל סינדיקט הימורים, בו השתתפה לא פחות ולא יותר רעייתו של מאמן הקבוצה והשחקן הגדול בכל הזמנים, ויין גרצקי. ההימורים הללו לא היו על הוקי קרח, אבל עובדה היא שהתופעה חמורה ורחבת היקף בארצו של הדוד סם. אז באמת מה גורם לספורטאים להניח את טוהר המשחק בצד ולהשחית בו כל חלקה טובה? הנה כמה סימפטומים שונים למחלה.

פרשיית ההימורים המפורסמת מכולן היא זו של שחקני הבייסבול של השיקגו וייט סוקס ב-1919, כשמכרו את הוורלד סירייס לסינסינטי רדס. הכוכב המרכזי בפרשה זו היה, לא במקרה, ארנולד רוטשטיין, גנגסטר יהודי מניו יורק, שהפך את הפשע המאורגן מסינדיקט רחוב מזדמן לארגון ענק של ממש. רוטשטיין שיכנע שמונה משחקני הוייט סוקס למכור את הסדרה תמורת סכום עתק של 100 אלף דולר.

חשוב לציין את המניע של השחקנים במקרה הזה: כסף, כסף ושוב כסף. המקצוענים בספורט האמריקאי עד שנות ה-60, ובחלק מהענפים גם ה-70, השתכרו פרוטות ועבדו במקצועות נוספים. בעלי הוייט סוקס, צ'רלס קומיסקי, היה קמצן לא קטן וסירב לשלם בונוסים, מה שהניע את שחקניו להגיד כן לרוטשטיין. בסופו של דבר זוכו שחקני הוייט סוקס על ידי חבר המושבעים, אולם הקריירה שלהם נקטעה. הקבוצה זכתה לכינוי הגנאי "שיקגו בלק סוקס", והמיתוס מספר שכשהכוכב הגדול, ג'ו ג'קסון, יצא מבית המשפט, הוא עמד מול נער צעיר שאמר לו במבט מתחנן: "Say it ain't so, Joe". ג'קסון עצמו אמר מאוחר יותר שזוהי אגדה אורבנית.

קומיסקי סירב לסלוח לשחקני הקבוצה למרות הזיכוי וסילק אותם. הקריירה של איש מהם לא השתקמה. רוטשטיין יצא גם הוא זכאי מחוסר הוכחות, וב-1928 סיים את חייו מכדור שנורה לראשו בניו יורק.

לתוך הקטגוריה הזו, של כאלה שפעלו מתוך מצוקה כלכלית, ניתן להכניס אין ספור שערוריות בענפי המכללות. שחקן מכללות אמריקאי אינו מורשה להרוויח כסף בשום צורה שהיא, והדוחק גורר לא אחת את החבר'ה הצעירים למעשים שפלים. בין השערוריות הבולטות: שחקני קבוצת הפוטבול של בוסטון קולג', שהימרו על הפסד קבוצתם נגד סיראקיוז ב-1996. שחקני קבוצת הכדורסל של נורת'ווסטרן, שיומיים לפני הפיינל פור ב-1998 נעצרו באשמת שוחד במשחקים ב-1994/95. ב-1996 נעצרו ארבעה שחקנים של אוניברסיטת מישיגן בשל קבלת כספים לצורך הלבנה מכנופיית הימורים.

וכמובן, השערוריה הגדולה מכולן בתולדות המכללות - 86 משחקי כדורסל שתוצאותיהם הוטו בין 1947 ל-1951, ושבעקבותיהם הואשמו 20 שחקני מכללות. ברוב המקרים, כולל האחרון, נמצא קשר מוכח לפשע המאורגן.

הסיפור של דונהי שייך לקטגוריה של פיט רוז - אנשים מבוססים שיש להם, ומוצאים בהימורים תרופה. למה? בגלל הריגוש. דונהי הרוויח 216 אלף דולר בעונת הכדורסל האחרונה. כסף לא היה חסר לו, אולם ההימורים היו אצלו בגדר מחלה, מה שגרם לו להסתבך, להדרדר ובסופו של דבר להיקשר ללא פחות מאשר משפחת גמבינו הידועה לשמצה. וזאת מבלי שהזכרנו את מייקל ג'ורדן, צ'רלס בארקלי, דניס רודמן ועוד רבים וטובים, שנוהגים לפקוד את לאס וגאס ולהשאיר שם מאות אלפי דולרים. לזכותם של האחרונים ייאמר, כי הם השאירו את זה בגדר הפאן הפרטי שלהם, מבלי להתחבר לגורמים עבריינים.

פיט רוז היה פיגורה גדולה בעשרות מונים מדונהי. הוא היה שחקן בייסבול מוערך, שסיים ב-1986 את הקריירה עם 4,256 חבטות, כשהוא שובר שיא בן 58 שנים של טיי קוב. אחר כך התמנה למאמן הסינסינטי רדס, וכאן החלו הבעיות. ב-1989 נתפס רוז והודה שבהיותו מאמן הימר על משחקים, גם כאלה של קבוצתו. הוא הסכים לעונש של הרחקה לכל החיים מבייסבול במסגרת עסקה עם הקומישינר פיי וינסנט. אחר כך הסתבך עם מס הכנסה בשל הצהרה כוזבת על מכירת מוצרים חתומים שלו (ממורביליה) ונאסר.

רוז נלחם על מקומו בהיכל התהילה (שלפי הישגיו הספורטיביים מגיע לו מעל כל צל של ספק), אולם לא קיבל חנינה מהקומישינר הנוכחי, באד זליג. שני פרטים מהותיים בכל זאת מבדילים בין מקרה רוז למקרה דונהי: האחד הוא שרוז מעולם לא היה קשור למאפיה, והשני הוא שלא הוכח שהימר נגד קבוצתו (אם כי היה ידוע שהימר על משחקיה). היום הוא ממשיך למכור פרטי ממורביליה.

דוגמאות נוספות למכורי הימורים:

ארט שליכטר, הקוורטרבק של בולטימור קולטס, שהקריירה הצעירה שלו נקטעה בגלל התמכרות ב-1983. שליכטר נעצר אחר כך והואשם בעשרה מקרים של זיופים והונאות.

ריק טושה, עוזר מאמן קבוצת ההוקי של פיניקס קויוטיז, שהיה שחקן עבר מצליח. כלכלית לא הייתה לו בעיה, ולכן, אולי, היה לו הכוח להקים סינדיקט הימורים שעירב גם שחקנים מה-NHL.

פול הורנונג - הגולדן בוי של גרין ביי פאקרס, שחקן כדורסל מכללות שהפך לשחקן פוטבול מצטיין והושעה לעונה אחת, לאחר שהתברר כי חבר לקבוצת מהמרים לא חוקיים ושיכנע מספר מחברי קבוצתו להמר על משחקים.

הקשר הרצוף וההדוק ביותר בין עולם הפשע לספורט נמצא בזירת האגרוף. לא מעט קרבות לאורך השנים נחשדו כמכורים. אין בכך שום דבר מפתיע, בהתחשב בכך שמרבית הקרבות נערכים בלאס וגאס, שהומצאה בגרסה שאנו מכירים כבירת ההימורים העולמית על ידי הגנגסטרים מאייר לנסקי ובאגסי סיגל, כמפלטם של הפושעים.

ענפי הספורט האינדיבידואלים הם הקלים ביותר להטיה, משום שלא מדובר בקבוצה אלא בשחקן אחד בלבד שצריך לשכנעו להפסיד. בדרך כלל הגנגסטרים היו מדלגים גם על פעולת השכנוע, אם בטוב (תחיבת שטרות) ואם ברע (איומים). כבר בתחילת המאה שעברה הבינו הגמבלרים הכבדים את העוצמה שבקרבות האגרוף, בעיקר לאחר פרישתו של ג'ק דמפסי, אלוף העולם מ-1919 עד 1926, שצבר יותר ממיליון דולר, סכום עצום במיוחד בימים ההם. ב-1892 צצו ועלו ניצנים ראשונים בסצנה, כשזכייתו של המתאגרף ג'ון אל. סאליבן מומנה על ידי ארכי פושעים. גם המתאגרף האמריקאי פרימו קארנרה נשלט בשנות ה-30 על ידי ארגוני פשע.

אחד המקרים המפורסמים ביותר הוא של ג'ייק "השור הזועם" לה מוטה. המתאגרף חם המזג סירב לשתף פעולה עם המאפיה, אולם קשיים כלכליים ואמברגו שהטילו הארגונים על הקרבות שלו אילצו אותו להרים ידיים. בסופו של דבר הוא קיבל סכום כסף וב-1947 עלה לקרב שהשחיר את הקריירה שלו, ובו נכנע לבילי פוקס לאחר ארבעה סיבובים.

במקרה אחר עלה ב-1963 סוני ליסטון לקרב נגד מתאגרף צעיר בשם קסיוס קליי. ליסטון, הפייבוריט הברור, פרש לפני הסיבוב השביעי בתואנה של פציעה בכתף, אולם רבים היו משוכנעים שלמאפיה פשוט נמאס ממנו והם רצו להחליף אלוף. קליי המשיך לקריירה מפוארת, ובקרב הבא שלו מול ליסטון כבר הוסב שמו למוחמד עלי. ליסטון, אגב, מת בגיל 38 בלאס וגאס בנסיבות מסתוריות ב-1970, כשחקירת משטרה מעומעמת העלתה סביבה הרבה סימני שאלה.

דון קינג הוא אמרגן קרבות האגרוף הגדול ביותר בעידן המודרני. לקינג, בעל עבר פלילי, עשרות קרבות שארגן, בהם נוק אאוטים מהירים במיוחד של בן טיפוחיו האימתני, מייק טייסון. קינג הכחיש כל קשר למאפיה במספר ראיונות שערך, אולם הקרבות שנוהלו תחת חסותו מעלים ניחוח רע במיוחד. בנוסף, לאגרוף ארבעה איגודים שונים, מה שמעלה חשד כבד שכל ארגון דואג לאינטרסים של מתאגרף זה או אחר.

לפעמים מדובר בהרבה יותר מ"סתם" קשר של הימורים, כמו במקרה של אדי דה ברטולו ג'וניור. דה ברטולו ג'וניור הוא בנו של אדי דה ברטולו סניור, האיש שהמציא את קונספציית ה"שופינג מולס", מרכזי הקניות של ארה"ב. שמו של דה ברטולו סניור נקשר לפשע המאורגן והוא הוזכר לעתים כמאפיונר בעצמו.

אדי ג'וניור לקח ב-1977 תחת בעלותו את קבוצת הפוטבול של סן פרנסיסקו פורטי ניינרס והפך אותה לאימפריה הגדולה ביותר בספורט האמריקאי של שנות ה-80 (עם כל הכבוד ללוס אנג'לס לייקרס ולבוסטון סלטיקס), כשתחתיו נבנתה הקבוצה הגדולה של ג'ו מונטנה, רוני לוט וג'רי רייס. ואולם, במקביל ניהל אדי עסקי הימורים ולא אחת הואשם במתן שוחד, בקשירות קשר ובעוד פעולות כאלה ואחרות.

כראוי לאיטלקי חם מזג ולבן עשירים מפונק, דה ברטולו לא יכול היה לשלוט בעצמו. ב-1992 הוא הואשם בתקיפה מינית של מלצרית, אחר כך גם חבט באגרופו באוהד של גרין ביי פאקרס וב-1997 אולץ למכור את הקבוצה לאחותו, דניס דה ברטולו יורק. גם לאחר שמכר את הקבוצה המשיך להסתבך, וחייו עד היום נראים כמטוטלת. הפורטי ניינרס, בינתיים, לא מצליחים לשחזר את ימיהם היפים תחת שלטון משפחת יורק.

ואי אפשר בלי הקשר הישראלי: לפני שנה פרסמה ESPN סרטון השופך אור על מעלליו של מוריס קלארט. קלארט היה רץ מצטיין במכללות, שהחליט לשבור את הכלים ולצאת ל-NFL לאחר שנה אחת בלבד, מה שאסור על פי חוקי הליגה. הוא פנה לערכאות ורשם תקדים, אולם בית דין גבוה אסר עליו לעשות זאת והוא היה צריך להמתין שנה נוספת כדי להיבחר. לאחר שנבחר ונופה על ידי דנבר ברונקוס בדראפט 2005, קלארט החל להסתבך בפלילים. הוא הואשם בשוד מזוין בקולומבוס, אוהיו, ועוד בטרם הורשע נתפס ברכב באותה עיר כשברשותו נשק.

חשיפת ESPN גילתה כי קלארט היה נתון לאיומים קבועים על חייו מצד "חבורת ירושלים" (The Jerusalem Group), שהעומד בראשה, ישראלי בשם חי ועקנין, היה הספונסר הראשי שלו. בכל ימיו במכללות קלארט טופח על ידי החבורה, שדאגה לכל צרכיו, מתוך תקווה להחזרת ההשקעה. בסופו של דבר, כשהברונקוס ניפו את קלארט והיה ברור שקריירת ה-NFL שלו תיגמר בלי החזרת ההשקעה, הוא שקע בחובות והיה נתון לאיומים על חייו. היום הוא מרצה עונש של שבע וחצי שנות מאסר, שייתכן ויקוצר למחצית הזמן.

תדמיתו של הספורט האמריקאי ניזוקה לבלי הכר בשבועות האחרונים. בבייסבול מתקרב בארי בונדס לשיא ההומראנס של כל הזמנים תחת צל כבד של שימוש בסמים, האצן ג'סטין גאטלין ורוכב האופניים פלויד לאנדיס, כל אחד מוביל בתחומו, נפסלו גם הם על סמים, שחקן הפוטבול מייקל ויק מואשם בארגון קרבות כלבים וגורם נזק תדמיתי כבד ל-NFL ובכלל, אם מסתכלים על מפת הספורט העולמית, הרי שמלבד השחיין מייקל פלפס אין לארה"ב אפילו ענף ספורט אחד שבו היא שולטת בצורה דומיננטית.

ועכשיו הגיעה פרשת דונהי ונתנה מהלומה גם ל-NBA. הימורים הם תופעה כלל עולמית, אבל גם בחלומות הפרועים ביותר לא חשבו חובבי הכדורסל שעיוות כל כך מטורף יגיע לקדמת הבמה בליגה הטובה בעולם. את הסיבות המרכזיות (כסף, התמכרות, רצון לגדול) מנינו למעלה, אבל פה מדובר במשהו גדול בהרבה. הקשר בין ספורט להימורים כל כך אדוק ותלוי, עד שניתן לקבוע בוודאות כי בלי הימורים אין ספורט ובלי ספורט אין הימורים (אקסיומה שבאה לידי ביטוי, להבדיל, גם באמצעים חוקיים, ראו הקשר בין מועצת ההימורים לספורט בישראל).

בכל מקרה, מי שחושב שהתופעה זמנית, חד פעמית או לא מייצגת, מוטב שייטול קורה מבין עיניו. דייויד שטרן אמר בהגיבו על הפרשה כי "למיטב ידיעתי, דונהי הוא השופט היחיד שהימר". חשוב לזכור את שתי המלים הללו, למיטב ידיעתי. כי יכול מאוד להיות שבמרוצת הימים או החודשים הקרובים יתווספו אלמנטים נוספים לידיעתו של הקומישינר.